סינגפור היא רפובליקה בעלת 6 מיליון תושבים בלבד, אבל אחת המדינות המתקדמות המפותחות והעשירות בעולם. הנתונים של המדינה הקטנה הם לא פחות ממדהימים. התמ"ג לנפש הוא השני בעולם (קרוב למאה אלף דולר), והאינדקס לחופש כלכלי המפורסם על ידי מכון הריטג' ממקם אותה במקום הראשון בעולם בשנת 2022. סינגפור נקיה משחיתות ומפשע וגם נקיה באופן מילולי - רחובות ומבנים מצוחצחים ומבהיקים. היא נהנית מאחוז המיליונרים הגבוה בעולם (בעלי הון נזיל של מעל מיליון דולר). עוני כמעט לא קיים במדינת האי המתקדמת. תושבי המדינה נהנים מפארקים ואזורים ירוקים ועוד ועוד, גן עדן באסיה מעשה ידי אדם.

דבר אחד בכל זאת נמצא במחסור במדינה המוצלחת – חרות. לא כלכלית אלא אזרחית. סינגפור אינה מוגדרת דמוקרטיה לפי אף מדד מקובל. יש אמנם בחירות אך הן לא באמת חופשיות, נציגי האופוזיציה נרדפים, נקנסים ואף נכלאים. מפלגת השלטון זוכה לכ-80 מושבים בפרלמנט מתוך 83 למרות שמצביעים לה פחות מ-70%. המחוזות הבודדים שלא בוחרים בנציג המפלגה נענשים ופיתוחם נפגע.

בנוסף, אין חופש אקדמאי, אין חופש עיתונות, וישנם עונשים שלא מקובלים באף דמוקרטיה. אם תלעס מסטיק, לדוגמה, אתה צפוי לקנס של אלף דולר סינגפורי. על סמים תעמוד מול כיתת יורים, ובמקרה של פשעים נוראיים אחרים, כמו ציור גרפיטי, אתה עלול לספוג הצלפות פומביות בישבן. לא באופן מטאפורי. ממש.

האם כדאי לעבור לסינגפור, לוותר על קצת חופש, ולהנות מהשפע הכלכלי ומאחת מהכלכלות המפותחות בעולם? לפחות כמה מיליארדרים חושבים שכן. המיליונרים הרבים שעוברים מסין לא באמת מוותרים על חופש שלא קיים במדינת המוצא שלהם, אבל אדוארדו סוורין, אחד ממייסדי פייסבוק בעל הון של מעל 10 מיליארד דולר (לפני הקפיצה של מטא השבוע) וויתר על אזרחות אמריקאית למען הדיקטטורה הסינגפורית. גם המשקיע המיליארדר ג'ים רוג'רס קורא לסינגפור "בית" כבר כמה שנים, למרות שהוא לא ייהנה שם מהגנת בית המשפט על זכויות האזרח שלו.

• האינפלציה במצרים נחלשת חודש שני ברציפות - הריבית בדרך לרדת?
• חברת הרכב שמכרה את המכונית הראשונה שלה ומה קרה היום לפני 73 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אם נשאר באסיה נוכל להעיף מבט גם על סין. גם שם אין חופש לפי שום קנה מידה, והמפלגה הקומוניסטית יכולה לבצע פשעים נגד האנושות מבלי להניד עפעף. אבל השלטון הקומוניסטי גם הטיס את סין לצמרת הכלכלה העולמית בעשורים האחרונים, הוציא מאות מיליונים מעוני קיצוני ובנה את הכלכלה השניה בגודלה בעולם, נכון לעכשיו. ייתכן שממשלה דמוקרטית וחופש אמיתי במדינת הענק היו מתקשים להציג הישגים דומים.

ניתן למצוא דוגמאות רבות של מדינות שפרחו מבחינה כלכלית דווקא תחת שלטון דיקטטורי. כך צ'ילה תחת רוצח ההמונים אוגסטו פינושה. ההפיכה האלימה של פינושה (בעידוד ארצות הברית) הביאה ל"היעלמות" של אלפי בני אדם, מאסרים ועינוים של עשרות אלפים, ביטול הבחירות, צנזורה ושאר מרעין בישין כמיטב המסורת של רודנים אכזריים. אבל תחת הנהגתו עברה צ'ילה מהפך כלכלי המכונה "הנס הצ'יליאני", שהביא לצמיחה כלכלית חסרת תקדים במשך שנים ארוכות (גם לאחר סיום שלטונו). גם בוונצואלה יש כאלה שעדיין מתגעגעים למשטר הצבאי של מרקוס פרס חימנס בשנות החמישים, אז נחשבה וונצואלה לאחת המדינות העשירות בעולם. לרשימת ההצלחות הכלכליות שלא מלוות בדמוקרטיה וחופש ניתן להוסיף כמה נסיכויות נפט ערביות. 

ההנחה המקובלת והנכונה על פי רוב היא שדמוקרטיה מביאה איתה שגשוג ושפע כלכלי. למרות שכך קורה בדרך כלל, לא מדובר בקורלציה מלאה. ישנם גם משטרים דיקטטורים שהביאו לרווחה כלכלית לא פחות, ולעיתים אף יותר, ממשטרים דמוקרטיים. השאלה שיש לשאול היא האם כדאי לוותר על חופש תמורת שפע כלכלי? האם עדיף לחיות בסינגפור הדיקטוטרית או ביוון הדמוקרטית והחופשית שנאבקת עם אחוזי אבטלה גבוהים ותוצר נמוך? גם אורוגואי נחשבת ל"דמוקרטיה מלאה", אך התוצר לנפש שלה הוא פחות מ-16 אלף דולר, פחות משישית מזה של סינגפור. אז מה כדאי לבחור, במידה וניתן לבחור, חופש או שפע? הדילמה הזו ניצבה, לפחות באופן תיאורטי, בפני העבדים שיצאו לחירות זה עתה ומצאו את עצמם במדבר בתנאים לא פשוטים לפני כ-3000 שנה.

• נתניהו מנסה להרגיע את השווקים: "השקל חזק מהמצופה, הכלכלה הישראלית ממשיכה להפתיע"
• המענק לעובדים ייכנס כבר מחר: רשות המסים מקדימה את הפעימה השנייה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• סטיב ויטקוף מכר מניות ב-120 מיליון דולר; הונו: מעל 350...

אחת מהאמירות ששומעים שוב ושוב מפי בני ישראל בזמן שהותם במדבר הוא הרצון לשוב למצרים. בפרשתנו, פרשת בשלח, מופיעה הטענה הזו בצורה כזו או אחרת לא פחות משלוש פעמים. הפעם הראשונה בה מושמעות טענות בעם ישראל כנגד היציאה מעבדות לחרות התרחשה פחות משבוע לאחר היציאה עצמה. בעומדם על שפת הים, המצרים מאחוריהם והים מלפניהם, בני ישראל מתלוננים אל משה: "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר? מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים!" במקרה זה אין מדובר בהשוואה בין חרות לשפע, אלא בחרות מול החיים עצמם. לפחות חלק מבני ישראל העדיפו במקרה זה את החיים על פני החרות (אחרים, כך לפי המדרש, היו מוכנים להקריב את חייהם למען החרות ולקפוץ לים).

בהמשך נשמעת שוב טענה דומה, הפעם סביב אוכל ומים. דווקא לאחר הנס הגדול והתרוממות הרוח של קריעת ים סוף והשירה המופלאה על שפת הים, נפגשים בני ישראל במציאות הקשה במדבר. הם ממהרים להתלונן ולהיזכר בימים הטובים של השעבוד המצרי: "מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר לשובע". הגעגועים למצרים חוזרים בשלישית סביב נושא המים: "למה זה העלתיני ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא?" שואל העם הצמא במדבר. במבט ראשון נראה שגם פה מדובר על החיים עצמם – ללא אוכל וללא מים הרי כולם ימותו. טענת בני ישראל, שנראית לכאורה מוצדקת, היא שעדיף לחיות כעבד מאשר למות כבן חורין. לא בטוח שאנשי מצדה היו מקבלים את הגישה הזו, אבל נראה שרוב בני האדם היו מצדדים בכך.

יחד עם זאת, ההנחה שמדובר היה בסכנת חיים דורשת מחשבה נוספת. התכנון הראשוני היה להגיע לארץ ישראל תוך ימים ספורים (רק לאחר מכן חטאו בחטא המרגלים ונגזר עליהם לנדוד במדבר ארבעים שנה). וודאי היה ניתן למצוא פתרונות זמניים לכמה ימים. בנוסף, אם אכן מדובר היה ב"חיים מול חרות" מדוע טורחים בני ישראל להצביע על כך שבמצרים הם נהנו מ"סיר בשר"? מספיק היה לומר, כפי שאמרו על שפת ים סוף, שעדיף היה להישאר בחיים במצרים מאשר למות במדבר. התוספת על סיר הבשר נראית מיותרת.

חלק המפרשים עומדים על כך שלפחות לגבי האוכל, היה בידי בני ישראל פתרונות אחרים, בעיקר המקנה הרב שהיה להם. כך כותב הנצי"ב מוולזין: " שהיה להם בשר הרבה גם זולת השליו, שהרי הוציאו צאן ובקר מקנה כבד...  נראה שבאים בלבבם (כלומר, לא אמרו זאת במפורש, אלא רק בלבבם), לקבול גם על זה שאינם מוצאים במדבר סיר הבשר בריווח כיד המלך שהיה במצרים, להאכילם אחר עבודתם סיר הבשר... וזה היה ברמז תלונה על הקב״ה שאינו מספיק להם בשר מן ההפקר" כלומר, התלונה הנסתרת האמיתית הייתה על כך שהם ייאלצו להשתמש בנכסיהם כדי לשרוד, ואולי אפילו יאלצו להצטמצם קצת, מה שלטענתם, במצרים הם לא נזקקו לו שהרי קיבלו את הבשר מהמצרים בשפע.

הטענה הזו נראית מוזרה לאור מה שמקובל לחשוב על השעבוד האכזרי במצריים. האם המצרים דאגו לבני ישראל לאוכל בחינם? ועוד בשפע? יש מפרשים הטוענים שהטענה הזו שקרית או דמיונית, ונובעת מזיכרון סלקטיבי. אולם לפחות לפי מדרש אחד נראה שאכן בני ישראל, למרות העבדות, נהנו במצרים משפע גשמי. כך כתוב במכילתא: "ר' אלעזר המודעי אומר: עבדים היו ישראל למלכים במצרים, יצאו לשוק, נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר, ואין כל בריה מוחה בידם. יוצאין לשדה, נוטלין ענבים ותאנים ורימונים, ואין בריה מוחה בידם". כלומר, על פי רבי אליעזר המודעי, בני ישראל אמנם היו עבדים במצרים, אך עבדים של מלכים. משמעות הדבר היא שבכל הקשור לשפע של מאכלי מלכים הם זכו לעדיפות על פני המון העם. הבעיה הייתה כמובן, שהשפע הזה עלה להם בחרותם. במילים אחרות, בני ישראל, בהזכירם את סיר הבשר במצרים, מעדיפים בעצם רווחה כלכלית בתנאי עבדות מאשר חיים מלאי מאבק וקשיים כבני חורין. מה יחס התורה לטענות הללו של בני ישראל?

בפרשתנו נשמעת יותר מנימה של ביקורת ביחס לטענה של בני ישראל, אולם ה' נענה בסופו של דבר לבקשותיהם ומספק להם את כל צרכיהם. הוא שולח את הלחם הפלאי, המן, מדי יום ביומו ופותר בכך את בעיית המזון. המים יגיעו מבאר מרים לאורך כל שנות הנדודים. לכאורה טענתם מתקבלת, למרות הביקורת.

אולם יותר מאוחר חוזרת שוב התלונה על כך שמשה וה' הוציאו את העם ממצרים ואז התגובה שונה. בספר במדבר אנו קוראים: "וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל". התלונה פה היא וודאי לא על החיים עצמם, שהרי יש להם מן, אלא שפשוט נמאס להם. "נפשנו קצה". שוב פעם חוזרת הטענה – עדיף היה לנו לחיות בתנאי עבדות במצרים מאשר להיאבק פה כבני חורין. הפעם התגובה של ה' חריפה בהרבה. הוא לא שולח שליו ומן, שכבר יש לעם, הוא שולח במקום זה משהו אחר: " וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל". מדוע התלונה הנוכחית מקבלת תגובה שונה?

שוב, בספר במדבר אנחנו מוצאים תלונה דומה שנענית באופן קשה. העם "מתאווה תאווה" וטוען: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו". שוב אותה תלונה. במצרים זכינו לשפע רב ללא מאמץ, ואילו פה אנחנו מתקיימים בדוחק מהמן הלא טעים. מהי תגובת ה'? הוא אמנם שולח את השליו כתוצאה מהתלונה הזו, אולם גם מעניש את המתאווים: "ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו... הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד".

מדוע התגובה כה קשה הפעם, בניגוד למסופר בפרשתנו?

נראה שתלונות המתייחסות לחיים עצמם, בין אם אמיתיות ובין אם כוזבות או דמיונות, נענות בצורה סבירה יותר ובסובלנות יחסית, אולם געגוע לשפע הכלכלי במצרים שמתלווה בתלונות קשות על חיי החרות הקשים יותר במדבר נענות בצורה קשה. כי אם ההתלבטות היא בין חרות לבין שפע, התשובה צריכה להיות ברורה.