שיעור האבטלה במשק הישראלי בשפל חדש
ברבעון הראשון של 2019 עלה ממוצע שעות העבודה ל-36.6 למועסק. במחוז תל אביב עלה שיעור האבטלה. בענף הבינוי נראתה ירידה גדולה במספר המועסקים
שיעור האבטלה במשק הישראלי ירד בחודש מרץ 2019 לשפל של 3.9%, זאת לעומת 4.1% בחודש פברואר. כך לפי נתונים שמפרסמת היום (ג') הלמ"ס. מספר המשתתפים בכוח העבודה בקרב בני 15 ומעלה הגיע בחודש זה ל-4.14 מיליון נפש, מהם כ-3.98 מיליון מועסקים.
אחוז בני ה-15 ומעלה בכוח העבודה נותר ללא שינוי ועמד על 64.2% בחודש מרץ. בקרב הגברים מדובר ב-68.2% מועסקים ו-60.3% מהנשים. בחודש החולף היו 163,000 בלתי מועסקים בקרב בני 15 ומעלה, המהווים 3.9% מכוח העבודה.
ממוצע שעות העבודה עלה מתחילת השנה
ברבעון הראשון של 2019 מספר המועסקים הגיע ל-3.965 מיליון נפש. אחוז המועסקים שעובדים בהיקף מלא בדרך כלל, 35 שעות ויותר בשבוע, ירד ל-78.5%. מספר המועסקים שעבדו בהיקף מלא בשבוע הקובע עלה ב-5.2% לעומת הרבעון הקודם, תוספת של כ-134 אלף מועסקים. מספר המועסקים בהיקף חלקי בשבוע הקובע, פחות מ-35 שעות, ירד ב-6.5% (כ-67 אלף מועסקים).
ממוצע שעות העבודה בשבוע למועסק עלה ל-36.6 ברבעון הראשון של השנה הנוכחית לעומת 35.8 ברבעון הקודם. ממוצע שעות עבודה בשבוע לשכיר עלה ל-36.4 בהשוואה ל-35.9 ברבעון הקודם.
- שוק העבודה מתייצב: ירידה באבטלה, עלייה במשרות הפנויות, אך לא בכל התחומים
- מצב עובדי ההייטק בישראל: יותר דורשי עבודה, פחות משרות ומה עם השכר?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עלייה בשיעור האבטלה במחוז תל אביב
בחינת מאפייני כוח העבודה מראה כי אחוז הבלתי מועסקים בני 15 ומעלה ירד ברבעון הראשון של 2019 במחצית מהמחוזות בהשוואה לרבעון הקודם כאשר הירידה המשמעותית ביותר היתה במחוז ירושלים. מבין המחוזות בהם עלה שיעור המובטלים השינוי המשמעותי ביותר היה במחוז תל אביב.
בקרב המועסקים: ירידה גדולה בענף הבינוי
ברבעון הראשון של 2019 נראתה עלייה של 33 אלף מועסקים לעומת הרבעון הקודם. מספר השכירים הגיע ל-3.476 כאשר הגידול המשמעותי ביותר נראה בענף שירותי אירוח ואוכל, אליו הצטרפו כ-17 אלף שכירים. אחריו נמצא ענף שירותי בריאות, רווחה וסעד עם תוספת של כ-14 אלף שכירים. בענף שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות כמו גם פעילויות בנדל"ן נרשמה תוספת של כ-5 אלף שכירים, כל אחד.
גם בקרב המועסקים היתה התוספת לענף שירותי האירוח ואוכל הגדולה ביותר. מבין הענפים בהם נראו הירידות הגדולות נמנה ענף הבינוי עם כ-5 אלף מועסקים. בענפים מסחר סיטוני וקמעוני, שירותים פיננסיים ושירותי ביטוח, משקי בית כמעסיקים נראתה ירידה של כ-8 אלף מועסקים בכל אחד מהענפים. בענפי התעשייה (כרייה וחציבה), מינהל מקומי, ציבורי וביטחון וביטוח לאומי היתה ירידה של כ-4 אלף מועסקים בכל אחד מהענפים.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
