תחולת כללי ההשתק השיפוטי על טענות עובדתיות חדשות וסותרות שהועלו רק בשלב הערעור

עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

"א 9056/12 יעל ואורי קינג נ' פקיד שומה ירושלים

תקציר ע"א 9056/12 יעל ואורי קינג נ' פקיד שומה ירושלים בית המשפט העליון פסק כי המערערים מושתקים לטעון בשלב הערעור כי עסקם הוא עסק להשכרת מוניות ולא עסק להפעלת מוניות כפי שנטען בערכאה הדיוניות, מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים ------------------------------------------------------- המערערים הם בני זוג שברשותם עסק להפעלת מוניות. המשיב פסל את השומות שהגישו המערערים עבור שנות המס 2007-2005. הוא סבר כי המערערים לא דיווחו אודות חלק ניכר מהכנסות עסקם. כן סבר המשיב כי בניגוד להצהרת המערערים העסק מופעל בפועל על ידי המערער 1 ולא על ידי המערערת 2, אשר על שמה הוא רשום. המערערים ערערו על שומות אלה לפני בית המשפט המחוזי, ובית המשפט דחה את ערעורם. בית המשפט המחוזי קבע שהמערערים לא הוכיחו כי השומות שהוצאו להם מופרזות. בערעורם טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר התייחס לעסקם כאל עסק להפקת הכנסה מהפעלת מוניות תוך תשלום שכר לנהגים, וכן כאשר סמך על נתונים סטטיסטיים המתאימים לעסק שכזה. המערערים מסבירים כי עסקם פועל בדרך של הפקת הכנסה קבועה מהשכרת מוניות לנהגים בשיטת ה"פיקס". נוסף על כך, המערערים מבקשים להביא ראיות נוספות שלא הוצגו בפני בית המשפט המחוזי. דיון ----- הגשת ראיות חדשות - כידוע, ככלל אין בעל דין רשאי להגיש לערכאת הערעור ראיה אשר לא הוגשה לפני הערכאה הדיונית. חריג לכלל זה קם במקרה שבו משתכנעת ערכאת הערעור כי קבלת הראיה נדרשת כדי לאפשר "מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת". יישום אמות מידה אלו מגלה כי דינה להתקבל לפחות בחלקה וזאת בנוגע לתצהיר רו"ח לשומות המערערים לשנים 2010-2008, המתייחס לאירועים שלאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך כוח השכנוע של ראיה זו הוא מצומצם. השתק שיפוטי - המערערים מבקשים כי יתאפשר להם לשנות את גרסתם העובדתית, ולטעון לראשונה בשלב הערעור כי עסקם הוא עסק להשכרת מוניות ולא עסק להפעלת מוניות. אין להיעתר לבקשה זו. הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון - בהליך אחר או בגדרי אותו הליך - טענה הסותרת טענה זו. כאשר מדובר בטענות הנטענות בשלב הערעור והסותרות טענות שנטענו לפני הערכאה הדיונית, מגולמים כללי ההשתק השיפוטי גם בכלל המושרש שלפיו ערכאת הערעור לא תידרש ככלל לטענות שלא נטענו לפני הערכאה הדיונית (ראו בן-נון וחבקין, עמ' 329). כלל זה חל ביתר שאת כאשר מדובר בטענות עובדתיות, ותחולתו תהא קשיחה במיוחד כאשר מדובר בטענות עובדתיות שאינן רק חדשות אלא גם סותרות את טענות הטוען לפני הערכאה הדיונית. נסיבות המקרה דנן נמנות באופן מובהק על אותם מקרים שבהם ראוי להשתיק בעל דין מלהעלות טענה עובדתית חדשה הסותרת את טענותיו לפני הערכאה הדיונית. עיון בהשתלשלות האירועים אשר קדמו להגשת הערעור מגלה כי המערערים טענו במספר הזדמנויות, כי עסקם מבוסס על גביית הפדיון ותשלום משכורות לנהגים ולא על הותרת הפדיון בידי הנהגים וגביית דמי שכירות שאינם תלויים בהיקף הנסיעות, כפי שנטען עתה. המערערים מושתקים מלטעון כי עסקם הוא עסק להשכרת מוניות. משנדחתה טענתם העיקרית בנוגע לתוכן השומה נדחה מאליו ערעור המערערים בנושא זה. עוד נדחו טענות המערערים באשר לזהות מפעיל העסק. תוצאה -------- הערעור נדחה. המערערים חויבו בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. בבית המשפט העליון לפני כב' השופטים א' רובינשטיין, ח' מלצר וי' דנציגר ניתן ב-4.8.2014

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.