בשל תקלת חקיקה עשויים בעלי הכנסה גבוהה להתחייב בניכוי מס במקור מופחת

עו"ד (רו"ח) רונן ארויו

עובדים בעלי הכנסת עבודה גבוהה משני מקומות עבודה עשויים להתחייב בניכוי מס במקור בשיעור מופחת מעובדים בעלי אותה הכנסה ממעסיק אחד

עובדים בעלי הכנסת עבודה גבוהה משני מקומות עבודה עשויים להתחייב בניכוי מס במקור בשיעור מופחת מעובדים בעלי אותה הכנסה ממעסיק אחד

החל בשנת המס 2013 נכנסה לתוקפה הטלת מס יסף בשיעור 2%. הטלת המס נקבעה בסעיף 121ב לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה") על הכנסות חייבות הגבוהות מ-800,000 ש"ח בשנה. כתוצאה מכך הועלה שיעור המס השולי המקסימלי להכנסות אלה - מהשיעור המרבי הקבוע בסעיף 121 לפקודה (48%) לשיעור מס מרבי של 50%.

רשות המסים צפתה להגדיל מיידית את גביית המס בשל מס יסף זה כבר בשלב ניכוי המס במקור, אך נזכרה להפתעתה (יש שיאמרו מאוחר מדי) כי כל תקנות ניכוי המס במקור הקובעות ניכוי מס בשיעור המרבי (אלא אם פקיד השומה אישר הקלת מס), הפנו בהגדירן את המונח "השיעור המרבי" לשיעור המס המקסימלי הקבוע בסעיף 121 לפקודה תוך התעלמות מסעיף 121ב לפקודה, קרי 48% ולא 50%.

בתחילה שקלה רשות המסים לתקן את הגדרת "השיעור המרבי" בכל תקנות ניכוי המס במקור באופן שיופנה לשיעור המקסימלי שבסעיף 121 לפקודה, בתוספת 2% הנקובים בסעיף 121ב לפקודה כל עוד הסעיף בתוקף, אך לאחר מחשבה נוספת הגיעה למסקנה כי עיקר ניכוי המס במקור בשיעורים שוליים מקסימליים נעשה דווקא משכירים ולא מעצמאים המצטיידים על פי רוב בפטור או בהקלה מניכוי מס במקור.

לאור זאת אצה רצה רשות המסים ובסוף חודש ינואר 2013 תיקנה את התוספות לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), התשנ"ג-1993, וקבעה בהן כי חישוב הניכוי במקור משכר עבודה יבוצע בהתחשב בשיעורי המס הקבועים בסעיפים 121 ו-121ב לפקודה (להבדיל מההפניה לסעיף 121 לפקודה בלבד שבנוסח הקודם).

מעסיקים רבים לא נערכו במועד לניכוי מס בשיעור 50% במקרים המתאימים ממשכורת חודש ינואר 2013, אך מאחר שתוקף תקנות הניכוי במקור הוא שנתי - הוסיפו את ניכוי המס העודף ממשכורת פברואר, והמקרים של אי יכולת לנכות את חסר המס הפכו למעטים ביותר (כתוצאה מעזיבת עובדים בדיוק בסוף ינואר).

רשות המסים פעלה בחופזה, ובשל כך נעלמה מעיניה העובדה כי עדיין קיימים מקרים שבהם שכירים יכולים ליהנות מניכוי מס במקור בשיעור מקסימלי של 48% במקום 50%. אותם מקרים נקובים בסעיפים (א) ו-(ב) לתקנה 5 לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), התשנ"ג-1993, אשר במקום להפנות לתוספת לתקנות (שתוקנה) מפנים להגדרת "השיעור המרבי" שטרם תוקנה. להלן נוסח הסעיפים:

"(א) מעביד המשלם לעובד משכורת חלקית, או משכורת בעד משרה נוספת שעליה הצהיר העובד בטופס 0101 או משכורת כאשר העובד לא מילא טופס 0101 או שלא מילא את הסעיף העוסק בפרטים על הכנסות אחרות, ינכה ממנה בעת התשלום מס בשיעור המרבי.

(ב) מעביד המשלם לעובד קיצבה, ינכה ממנה בעת התשלום, בכפוף להוראות תקנה 9(ג), מס בשיעור המרבי." [ההדגשה אינה במקור - ר"א]

"השיעור המרבי" מוגדר בתקנות אלה כ"שיעור המס הגבוה ביותר הקבוע בסעיף 121 לפקודה", ללא אזכור סעיף 121ב לפקודה על תוספת 2% שבו.

הנה כי כן, פרט לכך שמקצבה אשר מקבל נישום ינוכה שיעור מס מרבי של 48% (אפילו אם נוסף על כך יש לו הכנסות לרבות משכורות או קצבאות, שמביאות אותו להכנסה שנתית הגבוהה מ-800,000 ש"ח בשנה), כך גם מי שאינו ממלא טופס 101 או מי שמצהיר בטופס 101 על הכנסתו ממקום העבודה הנוסף כהכנסה ממשכורת נוספת - המעסיק הנוסף יחייבו במס שולי מרבי של 48% ולא 50%. ואולם, ייתכן כי אילו היה אותו עובד מקבל את כל משכורותיו ממעסיק אחד, במקרים מסוימים היה ניכוי המס בנוגע למשכורותיו עולה ל-50%.

נביא את הדוגמה הבאה:

עובד פלוני מקבל ממעסיק א' משכורת בסך 1,000,000 ש"ח בשנה, וממעסיק ב' הוא מקבל משכורת בסך 400,000 ש"ח בשנה.

הנה כי כן, המעסיק הראשון ינכה לעובד מס במקור לפי מדרגות המס השולי שבסעיף 121 לפקודה עד לשיעור 48%, וכן 48% + 2% מס יסף על הכנסה הגבוהה מ-800,000 ש"ח. כלומר מסך ה-200,000 ש"ח שמקבל העובד מאותו מעסיק ינוכו 50%.

המעסיק השני ינכה מס בשיעור 48% במקום 50% מסך ה-400,000 ש"ח הנוספים.

ואולם, אילו היה העובד מועסק אצל מעסיק אחד ומקבל משכורת השווה לשני סכומים אלה, כלומר סך של 1,400,000 ש"ח בשנה - הרי היה מנוכה ממנו מס במקור בשיעור 2% נוסף על סך ה-400,000 ש"ח (שאילו היה מקבלם ממעסיק שני ונפרד לא היה מנוכה ממנו).

אפליה זו אינה במקומה ועל רשות המסים לשקול תיקונה.

מנגד - על רשות המסים לשים לב לכך שכבר חלפו שלושה חודשי תשלום משכורות בשנת המס הנוכחית. כמו כן על רשות המסים להביא בחשבון כי ייתכן שאם יבוצע תיקון של התקנות בשלב כה מאוחר, אזי יש להחילו רק מכאן ולהבא, מכיוון שייתכן כי עובדים כבר עזבו את מקום עבודתם והמעסיק לא יוכל לבצע גבייה מפרעית של המס הנוסף אשר יהיה עליו לנכות בשל חודשי שכר מן העבר, וזאת כיוון שאין המעסיק אוחז עוד בכספים של אותם עובדים אשר מהם יוכל לנכות את המס.

אפשרות אחרת היא לתקן את תקנות ניכוי המס ממשכורת על פי הצעתי לעיל, תוך הוספת סייג כי ניכוי במקור בשיעור הגבוה לא יוחל באופן מפרעי על מעסיקים לעניין עובדיהם שעזבו את מקום עבודתם טרם פרסום התקנות.

בעיית תיקון תקנות הניכוי ממשכורת בתוקף מפרעי באה לידי ביטוי קיצוני במקרים שבהם עובדים בכירים אשר פרשו מעבודתם ועובדים במקום חדש, יממשו אופציות שקיבלו ממקום העבודה הישן, ומאותה תמורה של האופציות המיוחסת להכנסת עבודה ינכה להם המעסיק (בהיעדר חתימת טופס 101) מס בשיעור 48%. והנה, אם תקנות ניכוי המס ממשכורת יתוקנו באופן מפרעי - הרי עובדים אלה אינם עוד במקום העבודה כך שניכוי ההפרש לא יהיה אפשרי כלל וכלל.

אחתום את דבריי בכך שגם אם לא יבוצע תיקון לתקנות, הרי בשל העובדה שמדובר בבעלי הכנסות גבוהות הם צפויים להגיש דוחות מס בתום שנת המס, ובמסגרתם להתחייב ב-2% שלא נוכו מהם במקור לאור האמור לעיל. תוספת זו ודאי תפתיע את העובדים הללו, שציפו לניכוי מס במקור בשיעור מקסימלי מכיוון שלא הגישו טופס 101 למקום עבודתם הנוסף - וכעת ייווכחו לדעת שלא כך הוא. נראה שבמקרים שכאלה תהיה לעובדים האמורים עילה טובה לבקש מפקיד השומה להפחית הפרשי הצמדה וריבית שיצטברו על חוב המס שלהם (מתום שנת המס), שכן הם ציפו להיעדר חבות נוספת לאור המוסכמה שללא טופס 101, או בעת היווצרות הכנסה ממקום עבודה נוסף ללא הקלת מס בעניינו - מנוכה במקור המס השולי בשיעור המלא על הכנסת העבודה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

רשות המסים
צילום: רשות המסים
פרשנות

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?

רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?


צלי אהרון |

גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.  

תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה.  קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם  שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.   


המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך

המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. . 

בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .

הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.