נדחתה התביעה הייצוגית נגד רשות המסים בשל אי הצמדת נקודות זיכוי

עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה לתביעה ייצוגית נגד רשות המסים, בשל אי הצמדת נקודות זיכוי בשנת 2007
עו"ד לילך דניאל |

תקציר תמ 121/08 רונית משה נ' מדינת ישראל - רשות המסים בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה לתביעה ייצוגית נגד רשות המסים, בשל אי הצמדת נקודות זיכוי בשנת 2007. סעיף 68(א) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (להלן: "החוק") נועד לבטל את הצמדת נקודת הזיכוי למדד בתקופה שבין 2008-2005. ברם, סעיף 68(ב) לחוק נועד לקבוע מנגנון להצמדת נקודת הזיכוי למדד, אם חלה עלייה של 5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004. מדד חודש יוני 2006 עלה בשיעור 5.02% ביחס למדד הבסיס, ועל כן לעמדת המבקשת נדרשה רשות המסים לעדכן את נקודות הזיכוי משנת המס 2007. ברם, מדד חודש דצמבר 2006 עלה ב-3.3% ביחס למדד הבסיס, ומשכך לטענת רשות המסים לא נדרשה התאמת נקודות הזיכוי בשנת 2007. בית המשפט קיבל את עמדת רשות המסים, וקבע שיש לפרש את הסעיף האמור באופן שבחינת קיום תנאי ההפעלה תהיה רק בסוף כל אחת מהשנים הרלוונטיות. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים במסגרת החוק נקבע כי בשנות המס 2008-2005 תבוטל ההצמדה של נקודת הזיכוי למדד המחירים לצרכן. סעיף 68(ב) לחוק קובע: "עלה המדד במועד כלשהו באחת משנות המס המנויות בסעיף קטן (א) ב-5% יותר לעומת המדד הידוע ב-1 בינואר 2004, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה עלה המדד כאמור (בסעיף זה - שנת העדכון), לא יקראו את סעיפים 33א ו-120ב(א) לפקודה כאמור בסעיף קטן (א), ואולם על אף האמור בסעיף 120ב(ב) לפקודה, תתואם נקודת הזיכוי לפי שיעור עליית המדד כפי שעלה מ-1 בינואר 2004 עד ל-1 בינואר בשנת העדכון". המבקשת, עובדת שכירה המועסקת על ידי הבנק הבינלאומי הראשון, שילמה בשנת המס 2007 מס הכנסה בסך 20,298 ש"ח. עם פרסום מדד חודש יוני 2006 ביום 15.7.2006, עלה המדד בשיעור 5.02% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, ועל כן, לטענתה, מכוח הוראות סעיף 68(ב) לחוק, בסוף שנת המס 2006 היה על המשיבה לעדכן את שיעור נקודת הזיכוי על פי עליית המדד, בנוגע לשנת המס 2007. המשיבה לא עשתה כן, ועדכנה את שיעור נקודת הזיכוי רק בנוגע לשנת המס 2008. כתוצאה מכך ועל פי חישובי המבקשת הזכאית ל-4.75 נקודות זיכוי בשנת המס 2007, גבתה המשיבה מהמבקשת מס ביתר בסך 342 ש"ח. בגדרה של התובענה האמורה, הגישה המבקשת את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (בש"א 31919/08). לטענת התובעת, לשון המונח "במועד כלשהו" בהוראה הקבועה בסעיף 68(ב) לחוק ברורה, חד משמעית ואינה מותירה ספק בדבר כוונת המחוקק. לפיכך אין אלא לקבוע כי בכל מועד בתקופה הרלוונטית שבו עולה המדד בשיעור הגבוה מ-5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, על המשיבה להפעיל את מנגנון הצמדת נקודת הזיכוי למדד באופן שנקבע בסעיף 68(ב) לחוק. מנגד ולטענת הנתבעת, עדכון ערך נקודת הזיכוי נעשה אחת לשנה בתחילת שנת המס. בסעיף 68(א) לחוק נקבע כי בשנות המס 2008-2005 תבוטל ההצמדה למדד. עם זאת, נקבע מנגנון שנועד למנוע שחיקת יתר של ערך נקודת הזיכוי ביחס לשינויי המדד, כאמור בסעיף 68(ב) לחוק. לטעמה, ההשוואה למדד הבסיס לצורך הפעלת מנגנון ההצמדה היא בפרספקטיבה שנתית בלבד. אכן, ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004 עלה מדד חודש יוני 2006 ביותר מ-5%, אולם מדד חודש דצמבר 2006 עלה ב-3.3% בלבד ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004. בנסיבות אלה, עדכון ערך נקודת הזיכוי בשנת 2007 בשיעור עליית המדד עומדת בניגוד לכוונת המחוקק. דיון סעיף 68(א) לחוק נועד לבטל את הצמדת נקודת הזיכוי למדד בתקופה שלעניינה חל החוק (2008-2005), ואילו סעיף 68(ב) לחוק נועד לקבוע מנגנון להצמדת נקודת הזיכוי למדד (להלן: "מנגנון ההצמדה"), בהתקיים התנאי שנקבע לכך (עלייה של 5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, להלן: "תנאי ההפעלה"). על פי הוראות סעיף 68(ב) לחוק, במקרה שתנאי ההפעלה מתקיים, מועד העדכון של המדד חל בתחילת שנת המס שאחרי המועד שבו עלה המדד. ממילא אם ייקבע שיש לפרש את סעיף 68(ב) לחוק באופן שקיום תנאי ההפעלה ייבחן בכל מועד בתקופה הרלוונטית, אזי אפשר שכתוצאה מירידת המדד בחודשים שיחלפו עד מועד העדכון (תחילת השנה הרלוונטית) היה עולה המדד בשיעור נמוך מ-5% ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004 (כך אירע בשנת 2006), ובכל זאת היה נדרש עדכון של ערך נקודת הזיכוי. לעומת זאת, אם ייקבע שיש לפרש את הסעיף האמור באופן שבחינת קיום תנאי ההפעלה תהיה רק בסוף כל אחת מהשנים הרלוונטיות, אזי מובטח שלא יהיה עדכון של ערך נקודת הזיכוי במקרה שבו עליית המדד תהיה נמוכה מ-5% ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004. על פי פרשנות זו מובטח גם שערך נקודת הזיכוי יעודכן במקרה שבו עליית המדד תהיה בשיעור 5% או יותר, ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004. מהאמור לעיל, נראה כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה מתיישבת עם עמדת יוזמי הצעת החוק ואף עם עמדת המסתייגים מהצעת החוק, אשר כאמור ביקשו להבטיח שערך נקודת הזיכוי יעודכן במקרה שהמדד יעלה ב-5% או יותר ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004. סעיף 68(א) לחוק אינו מבטל את ההוראה הקבועה בסעיף 120ב(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), אלא קובע כי במקום המילים: "סכומי נקודת זיכוי ונקודת" יבוא: "נקודת". משתמע מכך שהן יוזמי הצעת החוק והן המסתייגים ממנה אשר הסכימו לנוסח הקבוע בסעיף 68(א) לחוק, כלל לא התכוונו לשנות את הוראת סעיף 120ב(א) לפקודה, שלפיה התאמת נקודת הזיכוי תהיה על פי שיעור עליית המדד בשנת מס מסוימת ולא על פי שיעור עליית המדד בחודש מסוים. משכך, סביר להניח שגם ההוראה הקבועה בסעיף 68(ב) לחוק לא נועדה לשנות את הוראת סעיף 120ב לפקודה, בעניין התאמת נקודת הזיכוי. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה ששינוי הוראת סעיף 120ב לפקודה בנוגע לתקופת ההתאמה של נקודת הזיכוי, נעשה במפורש ובאופן חד משמעי בסיפא של סעיף 68(ב) לחוק: "ואולם על אף האמור בסעיף 120ב(ב) לפקודה, תתואם נקודת הזיכוי לפי שיעור עליית המדד כפי שעלה מ-1 בינואר 2004 עד ל-1 בינואר בשנת העדכון" (אפשר שנפלה טעות סופר בהוראה זו, ובמקום המילים "בסעיף 120ב(ב) לפקודה" היה צריך להיות: "בסעיף 120ב(א) לפקודה"). נוכח כל אלה, הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת אינה יכולה להתקבל, והתנאי הקבוע בסיפא של סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") לא מתקיים. נוכח מסקנה זו, דינה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, אף מבלי להידרש לטענות הצדדים בעניין התנאים הנוספים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. תוצאה הבקשה נדחתה. בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כב' השופט מגן אלטוביה ניתן ב-26.6.2011

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)

עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?

בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס

עמית בר |

קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה. 

חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק. 

חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.

 לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.

בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.