תקציר תמ 121/08 רונית משה נ' מדינת ישראל - רשות המסים בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה לתביעה ייצוגית נגד רשות המסים, בשל אי הצמדת נקודות זיכוי בשנת 2007. סעיף 68(א) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (להלן: "החוק") נועד לבטל את הצמדת נקודת הזיכוי למדד בתקופה שבין 2008-2005. ברם, סעיף 68(ב) לחוק נועד לקבוע מנגנון להצמדת נקודת הזיכוי למדד, אם חלה עלייה של 5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004. מדד חודש יוני 2006 עלה בשיעור 5.02% ביחס למדד הבסיס, ועל כן לעמדת המבקשת נדרשה רשות המסים לעדכן את נקודות הזיכוי משנת המס 2007. ברם, מדד חודש דצמבר 2006 עלה ב-3.3% ביחס למדד הבסיס, ומשכך לטענת רשות המסים לא נדרשה התאמת נקודות הזיכוי בשנת 2007. בית המשפט קיבל את עמדת רשות המסים, וקבע שיש לפרש את הסעיף האמור באופן שבחינת קיום תנאי ההפעלה תהיה רק בסוף כל אחת מהשנים הרלוונטיות. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים במסגרת החוק נקבע כי בשנות המס 2008-2005 תבוטל ההצמדה של נקודת הזיכוי למדד המחירים לצרכן. סעיף 68(ב) לחוק קובע: "עלה המדד במועד כלשהו באחת משנות המס המנויות בסעיף קטן (א) ב-5% יותר לעומת המדד הידוע ב-1 בינואר 2004, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה עלה המדד כאמור (בסעיף זה - שנת העדכון), לא יקראו את סעיפים 33א ו-120ב(א) לפקודה כאמור בסעיף קטן (א), ואולם על אף האמור בסעיף 120ב(ב) לפקודה, תתואם נקודת הזיכוי לפי שיעור עליית המדד כפי שעלה מ-1 בינואר 2004 עד ל-1 בינואר בשנת העדכון". המבקשת, עובדת שכירה המועסקת על ידי הבנק הבינלאומי הראשון, שילמה בשנת המס 2007 מס הכנסה בסך 20,298 ש"ח. עם פרסום מדד חודש יוני 2006 ביום 15.7.2006, עלה המדד בשיעור 5.02% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, ועל כן, לטענתה, מכוח הוראות סעיף 68(ב) לחוק, בסוף שנת המס 2006 היה על המשיבה לעדכן את שיעור נקודת הזיכוי על פי עליית המדד, בנוגע לשנת המס 2007. המשיבה לא עשתה כן, ועדכנה את שיעור נקודת הזיכוי רק בנוגע לשנת המס 2008. כתוצאה מכך ועל פי חישובי המבקשת הזכאית ל-4.75 נקודות זיכוי בשנת המס 2007, גבתה המשיבה מהמבקשת מס ביתר בסך 342 ש"ח. בגדרה של התובענה האמורה, הגישה המבקשת את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (בש"א 31919/08). לטענת התובעת, לשון המונח "במועד כלשהו" בהוראה הקבועה בסעיף 68(ב) לחוק ברורה, חד משמעית ואינה מותירה ספק בדבר כוונת המחוקק. לפיכך אין אלא לקבוע כי בכל מועד בתקופה הרלוונטית שבו עולה המדד בשיעור הגבוה מ-5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, על המשיבה להפעיל את מנגנון הצמדת נקודת הזיכוי למדד באופן שנקבע בסעיף 68(ב) לחוק. מנגד ולטענת הנתבעת, עדכון ערך נקודת הזיכוי נעשה אחת לשנה בתחילת שנת המס. בסעיף 68(א) לחוק נקבע כי בשנות המס 2008-2005 תבוטל ההצמדה למדד. עם זאת, נקבע מנגנון שנועד למנוע שחיקת יתר של ערך נקודת הזיכוי ביחס לשינויי המדד, כאמור בסעיף 68(ב) לחוק. לטעמה, ההשוואה למדד הבסיס לצורך הפעלת מנגנון ההצמדה היא בפרספקטיבה שנתית בלבד. אכן, ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004 עלה מדד חודש יוני 2006 ביותר מ-5%, אולם מדד חודש דצמבר 2006 עלה ב-3.3% בלבד ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004. בנסיבות אלה, עדכון ערך נקודת הזיכוי בשנת 2007 בשיעור עליית המדד עומדת בניגוד לכוונת המחוקק. דיון סעיף 68(א) לחוק נועד לבטל את הצמדת נקודת הזיכוי למדד בתקופה שלעניינה חל החוק (2008-2005), ואילו סעיף 68(ב) לחוק נועד לקבוע מנגנון להצמדת נקודת הזיכוי למדד (להלן: "מנגנון ההצמדה"), בהתקיים התנאי שנקבע לכך (עלייה של 5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, להלן: "תנאי ההפעלה"). על פי הוראות סעיף 68(ב) לחוק, במקרה שתנאי ההפעלה מתקיים, מועד העדכון של המדד חל בתחילת שנת המס שאחרי המועד שבו עלה המדד. ממילא אם ייקבע שיש לפרש את סעיף 68(ב) לחוק באופן שקיום תנאי ההפעלה ייבחן בכל מועד בתקופה הרלוונטית, אזי אפשר שכתוצאה מירידת המדד בחודשים שיחלפו עד מועד העדכון (תחילת השנה הרלוונטית) היה עולה המדד בשיעור נמוך מ-5% ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004 (כך אירע בשנת 2006), ובכל זאת היה נדרש עדכון של ערך נקודת הזיכוי. לעומת זאת, אם ייקבע שיש לפרש את הסעיף האמור באופן שבחינת קיום תנאי ההפעלה תהיה רק בסוף כל אחת מהשנים הרלוונטיות, אזי מובטח שלא יהיה עדכון של ערך נקודת הזיכוי במקרה שבו עליית המדד תהיה נמוכה מ-5% ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004. על פי פרשנות זו מובטח גם שערך נקודת הזיכוי יעודכן במקרה שבו עליית המדד תהיה בשיעור 5% או יותר, ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004. מהאמור לעיל, נראה כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה מתיישבת עם עמדת יוזמי הצעת החוק ואף עם עמדת המסתייגים מהצעת החוק, אשר כאמור ביקשו להבטיח שערך נקודת הזיכוי יעודכן במקרה שהמדד יעלה ב-5% או יותר ביחס למדד שהיה ביום 1.1.2004. סעיף 68(א) לחוק אינו מבטל את ההוראה הקבועה בסעיף 120ב(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), אלא קובע כי במקום המילים: "סכומי נקודת זיכוי ונקודת" יבוא: "נקודת". משתמע מכך שהן יוזמי הצעת החוק והן המסתייגים ממנה אשר הסכימו לנוסח הקבוע בסעיף 68(א) לחוק, כלל לא התכוונו לשנות את הוראת סעיף 120ב(א) לפקודה, שלפיה התאמת נקודת הזיכוי תהיה על פי שיעור עליית המדד בשנת מס מסוימת ולא על פי שיעור עליית המדד בחודש מסוים. משכך, סביר להניח שגם ההוראה הקבועה בסעיף 68(ב) לחוק לא נועדה לשנות את הוראת סעיף 120ב לפקודה, בעניין התאמת נקודת הזיכוי. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה ששינוי הוראת סעיף 120ב לפקודה בנוגע לתקופת ההתאמה של נקודת הזיכוי, נעשה במפורש ובאופן חד משמעי בסיפא של סעיף 68(ב) לחוק: "ואולם על אף האמור בסעיף 120ב(ב) לפקודה, תתואם נקודת הזיכוי לפי שיעור עליית המדד כפי שעלה מ-1 בינואר 2004 עד ל-1 בינואר בשנת העדכון" (אפשר שנפלה טעות סופר בהוראה זו, ובמקום המילים "בסעיף 120ב(ב) לפקודה" היה צריך להיות: "בסעיף 120ב(א) לפקודה"). נוכח כל אלה, הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת אינה יכולה להתקבל, והתנאי הקבוע בסיפא של סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") לא מתקיים. נוכח מסקנה זו, דינה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, אף מבלי להידרש לטענות הצדדים בעניין התנאים הנוספים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. תוצאה הבקשה נדחתה. בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כב' השופט מגן אלטוביה ניתן ב-26.6.2011