אחריות מפרק חברה לקיים את התחייבויותיה כלפי רשויות המס

עו"ד ורו"ח ארז שגיב ועו"ד אלון קופל

סעיף 307(א)(2) לפקודת החברות מסמיך את המפרק לנהל את עסקי החברה במידה הדרושה לפירוקה המועיל. המפרק אף רשאי להעסיק שלוח אחר כדי לעזור לו בביצוע תפקידיו. במקרה דנן היה על המפרק להעסיק רו"ח מבקר שיסייע לו בהגשת דוחות החברה לרשות המסים
עו"ד לילך דניאל |

שאלה:

-------

בסוף שנת 2007 קבע בית המשפט על מפרק חברה שנכנסה לפירוק, שהחל את עבודתו באותה שנה. החברה לא הגישה את דוחותיה הכספיים לרשות המסים (מס הכנסה) משנת 2006. לחברה ניתנה ארכה להגשת דוחות 2006 עד סוף ינואר 2008. רשות המסים (מס הכנסה) דורשת מבעלי המניות בחברה להגיש את הדוחות, בטענה שאין זו אחריותו של המפרק להגיש דוחות (זאת בניגוד לסעיף 116 בפקודה).

השאלה: מה על בעלי המניות לעשות בנידון?

תשובה:

--------

חברה פרטית מחויבת לערוך בכל שנה דוחות כספיים ולהגישם לרשויות המס [סעיף 131(א)(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה")]. דוחות אלה צריכים להיות מבוקרים על ידי רואה החשבון המבקר של החברה [סעיף 172(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות")] ולהיחתם על ידי הדירקטורים שלה [סעיף 171(ג) לחוק החברות].

במקרה הנדון קיבלה החברה ארכה להגיש את הדוחות עד סוף ינואר 2008. במהלך הארכה החל המפרק את עבודתו ונטל את ניהול החברה מידיהם של הדירקטורים. סעיף 307(א)(2) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") מסמיך את המפרק לנהל את עסקי החברה במידה הדרושה לפירוקה המועיל. המפרק אף רשאי להעסיק שלוח אחר כדי לעזור לו בביצוע תפקידיו [סעיף 307(א)(3) לפקודת החברות].

במקרה דנן היה על המפרק להעסיק רו"ח מבקר שיסייע לו בהגשת דוחות החברה לרשות המסים (מס הכנסה). בל נשכח שאי הגשת הדוחות עלולה להוביל להטלת עיצום כספי על החברה (סעיף 354 לחוק החברות), ואף יכולה להעמיד את החברה בסיכון לאישום פלילי (סעיף 361 לחוק החברות) - ללא כל קשר למחויבויות החברה ובעלי מניותיה על פי הוראות הפקודה. אי לכך, המפרק שתפקידו לקדם את האינטרסים של החברה שבפירוק, נדרש אף לקיים את התחייבויותיה של החברה כלפי רשויות המס - זו חובתו, ואם הוא אינו עושה כן הוא מתרשל בתפקידו.

יתרה מכך, למפרק אינטרס ברור בהגשת הדוחות החסרים, שמהם ייגזרו חבויות המס בדין קדימה וכן חבויות מס שוטפות של המפרק עצמו, לדוגמה - בשל קיום הפסדים. אם המפרק מחליט לא לקיים את חובותיו, אזי אפשר להשיג על החלטתו בפני כונס הנכסים הרשמי ובפני בית המשפט, אשר רשאי לתת צו בעניין [סעיף 310(ג) לפקודת החברות ותקנה 40 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987].

עם זאת חשוב להדגיש כי עמדת רשות המסים בסוגיה אינה חד משמעית. בהוראת ביצוע מספר 21/99 של אגף מס הכנסה שעניינה "נהלי עבודה לכינוס נכסים בחברות", נקבע בסעיף 7.3 כהאי לישנא:

"כעיקרון לא ניתן לחייב את כונס הנכסים בהגשת דו"חות החברה לתקופה שלפני הכינוס, ויש להמשיך לתבוע אותם מן החברה ומנושאי החברה [כך במקור] שלה".

מנגד אפשר לראות כי עמדת רשות המסים בקובץ הפרשנות לפקודה שונה במקצת. כך בפרשנות סעיף 116 לפקודה (חובת הנאמנים), מצוין (בעמוד ו-12 לקובץ הפרשנות), כי נציג של חסר כשרות משפטית (המפרק במקרה דנן) "חייב לנקוט בכל הפעולות וההליכים הנדרשים בפקודת מס הכנסה, כדי לסייע בשומת האדם שהם נציגיו" ואף אחראי "לכל הפעולות הכרוכות בשומה ובתשלום המס".

בהקשר זה ולדידנו, אין חולק כי מרגע שנכנס המפרק לנעלי החברה ואין זו חופשייה לנהוג בענייניה כמנהג בעלים - גם בעלי מניותיה מנועים מלעשות כן בנכס המוחזק על ידם (במגבלות מסוימות), כיוון שכל פעולה נתונה לפיקוח בית משפט והמפרק משמש כשלוחו וכנאמנו - ולכן אין בסיס משפטי לדרוש מבעלי המניות או מנושאי משרה שקדמו למינוי המפרק להגיש את דוחות החברה, ודרישות רשות המסים לא תתקבלנה באהדה בבית משפט, לדעתנו.

אם כן, על בעלי המניות לפנות למפרק ואם אין הועיל בכך, לפנות לבית המשפט.

המשיבים - ארז שגיב - שותף מייסד משרד שגיב בלזר ושות' עורכי דין ולשעבר מנהל החטיבה המקצועית ברשות המסים.

אלון קופל - עורך דין במשרד שגיב בלזר ושות' - מתמחה בליטיגציה מסחרית ומיסים.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).