מרבית השווקים המתפתחים מוצאים עצמם מתמודדים בימים אלה עם איום האינפלציוני המרים ראשו. רק לאחרונה ראינו את הבנקים המרכזיים בשווקים המתעוררים הגדולים של סין, הודו, ברזיל מעלים את הריבית על מנת להתמודד עם האינפלציה החורגת מהיעד, מצב דומה אנו חווים גם אצלנו במדינת ישראל. לא רק בשווקים מתעוררים הנושא האינפלציוני מדאיג את הקברניטים הכלכליים ולראייה אנו רואים את תהליך העלאת הריבית אשר החל בגוש האירו ואת הכרזותיו הניציות החוזרות ונשנות של נגיד הבנק המרכזי באירופה בנושא.

הבנק המרכזי של אירופה בחר להתחיל ולהעלות את ריבית הבסיס חרף העובדה שמשבר החוב באירופה רחוק מלהסתיים ולעליית הריבית באירופה משמעות קשה על המדינות הכורעות תחת נטל החוב. בכך הצהיר הבנק המרכזי של אירופה כי "האינפלציה מעל הכל". על רקע כל זה בולט הבנק המרכזי של ארה"ב בדבקותו בריבית אפסית של כ-0.25% והבהרתו החוזרת ונשנית כי ריבית זו תוותר נמוכה למשך תקופה ארוכה. הנתיב מעודד הצמיחה בו בחר הבנק המרכזי של ארה"ב מעלה שאלות רבות באשר למחויבות של הבנק המרכזי במלחמה באינפלציה. אין ספק כי מחירי הסחורות הגבוהים ובראשם מחירי האנרגיה ישפיעו על רמת המחירים בארה"ב, הדולר החלש התורם לצמיחה בייצוא מחד, גורם לגל של עליות מחירים של מוצרים מיובאים מאידך והבנק המרכזי בשלו.

בבנק המרכזי של ארה"ב יושבים אנשים רציניים ולפיכך ההחלטה שלהם להותיר את הריבית על כנה היא החלטה אמיצה ומושכלת אשר השלכותיה האינפלציוניות ייבחנו בטווח הארוך. על פי התפישה המובילה בבנק המרכזי של ארה"ב השפעת עליית מחירי הסחורות על האינפלציה היא זמנית ועל ציר הזמן יתכנסו מחירי הסחורות לתוואי הרב שנתי שלהם. לפיכך המדיניות המוניטארית של הבנק המרכזי ממשיכה להיות סופר מרחיבה.

ירידות המחירים החדות בימים האחרונים בשוק הסחורות בכלל ובמחירי האנרגיה בפרט ממחישות כי ייתכן שהפד צודק. כדי לחדד את ההפרדות בין הקו שמוביל הבנק המרכזי בארה"ב לבין הבנקים המרכזיים האחרים נזכיר כי עד לפני מספר חודשים לא רב גרס הבנק המרכזי כי האיום המרכזי של הכלכלה היא צמיחה נמוכה המלווה בקיפאון ברמת המחירים והכריז כי הוא שואף לראות את אינפלציית הליבה עולה לרמה של 2% מרמה של 1%-1.5% בה היא שייטה באותה העת ואכן מאז עלתה אינפלציית הליבה (ראה גרף מספר 1) לרמה המיוחלת ושיעור הצמיחה הכלכלי בארה"ב עלה מדרגה.

תרשים מס' 1:

ההתנהלות החריגה של הבנק המרכזי בארה"ב אשר רבים וטובים מבקרים וטוענים כי תצית אינפלציה גבוהה בעתיד, נשענת למיטב הבנתנו, בראש ובראשונה על ניתוח הנתונים משוק העבודה. הבנק המרכזי רואה בשוק העבודה מצפן אינפלציוני זאת על אף העובדה שמדובר בשוק אשר מגיב בפיגור לנתונים כלכליים אחרים.

נתוני התעסוקה אשר פורסמו ביום שישי האחרון מלמדים כי למרות שנוספו למשק האמריקני 244 אלפי משרות בחודש אפריל כ-60 אלפי משרות מעל לצפי החזאים, האבטלה טיפסה שוב לרמה של 9%. בקצב גיוס העובדים הנאה של חודש אפריל אשר איש לא מבטיח כי יימשך נוכח הצמיחה הממותנת ברבעון הראשון ייקח כשנתיים וחצי על מנת להשיב למשק האמריקאי 8 מליון משרות אשר אבדו במשבר הכלכלי. נכון להיום קיימים במשק האמריקאי 13.7 מליון בלתי מועסקים ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה עומד על 64.2% בלבד.

כאשר סוכמים לאחוז המובטלים מועסקים במשרות חלקיות אשר היו חפצים במשרה מלאה מגיעים לאחוז אבטלה מפלצתי של 15.9%. בחינת התפתחות אורכו של שבוע העבודה מלמדת על עוצמת ההתחממות של שוק זה. בדו"ח התעסוקה של חודש אפריל משתקף כי שבוע העבודה נשאר ברמה של 34.3 שעות שבועיות. טבלה מספר 1 המתארת את התפתחות שבוע העבודה בארה"ב החל משנת 2006 מצביעה על קיפאון בגידול באורכו של שבוע העבודה. כל זמן שכוח העבודה הקיים לא "יימתח", קצב גיוס העובדים החדשים לא יעלה מדרגה ולפיכך נכון לעקוב אחר נתון זה בקפידה, להערכתנו זה בדיוק מה שעושים בבנק המרכזי של ארה"ב.

טבלה מס' 1:

נתון חשוב נוסף מדו"ח התעסוקה אשר מחזק את תפיסת הבנק המרכזי של ארה"ב לפיו אין לחצים אינפלציוניים משוק העבודה הוא נתון השכר לשעה (ראה טבלה מספר 2). השכר לשעה עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-1.9% בלבד פחות מקצב אינפלציית הליבה והחל משנת 2010 עלה במצטבר ב-2.5%.

אנו סבורים כי בבואו לבחון האם האינפלציה בארה"ב מרימה ראש נותן הבנק המרכזי משקל רב לניתוח שוק העבודה בכלל ונתוני אורך שבוע העבודה והתפתחות השכר לשעת עבודה בפרט.

טבלה מספר 2:

לסיכום, למרות האופטימיות אשר שאבו רבים מנתוני האבטלה האחרונים בארה"ב, אנו מעריכים כי עדיין לא הגיעו האיתותים החיוביים המספקים הדרושים לבנק המרכזי בארה"ב על מנת לשנות את המדיניות המוניטארית ולהצטרף למועדון הנגידים אשר מעלים ריבית כפתרון אינפלציוני.

להערכתנו, ריבית הבנק המרכזי בארה"ב תוותר ללא שינוי עד לשינוי מגמה בשוק העבודה על בסיס ניתוח הפרמטרים אשר הצגנו. שינוי מגמה זה לא צפוי בחודשים הקרובים ולפיכך נראה כי הפד צודק בכך שהוא מוטה צמיחה ואינו מודאג מהתפרצות אינפלציונית.