10 הנפקות האג"ח האחרונות אומרות הכל: שינוי הכיוון החל

סיון ליימן, מנכ"ל כנען ייעוץ השקעות, ממשיך לעקוב אחר שוק האג"ח הקונצרני
סיון ליימן |

לפני מספר שבועות הבאתי תיאור באחד ממאמריי למצב ה"רותח" בשוק הנפקות אגרות-החוב. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, כאשר חברות שונות הנפיקו אגרות-חוב לגופים מוסדיים ולציבור ואלה זכו לביקושים גדולים; ובנוסף שיעור הריבית שנקבע במכרז לציבור היה נמוך משמעותית משיעור ריבית המקסימום שקבעו החברות.

לאחר המכרז, כאשר החלו אגרות-החוב להיסחר בבורסה הן המשיכו לעלות (במרבית המקרים) וכך נהנו החתמים, הציבור והגופים המוסדיים שרכשו אג"ח בהנפקה - מרווחי הון מהירים, לשמחת כולם כמובן...

תופעה זו של קביעת שיעור ריבית במכרז הנמוך באופן משמעותי משיעור ריבית המינימום העידה על ביקושים גדולים מאוד של הגופים המוסדיים והציבור להנפקות האג"ח. הציבור מאס בריביות הנמוכות הניתנות בפיקדונות הבנקאיים וחיפש אלטרנטיבה למדדי התל בונד הנמצאים ברמות שיא ומציעים תשואה נמוכה מאוד לפידיון, והדבר עודד את החברות לגייס כספים בבורסה בתשואות נמוכות.

בחודש נובמבר חל שינוי חד במגמה זו, כאשר מבין עשר הנפקות אג"ח לגופים המוסדיים ולציבור נסגרו שש הנפקות בשיעור הריבית המקסימאלי או קרוב אליו בעשירית האחוז, ואילו ארבע הנפקות נסגרו בשיעור ריבית נמוך באופן משמעותי מריבית המקסימום. הפעם אף נוצרו - בחלק מהמקרים - הפסדי הון לחתמים, לציבור ולגופים המוסדיים שהשתתפו בהנפקות.

מדוע השתנתה המגמה?

- המחיר הגבוה והתשואות הנמוכות במדדי התל בונד מובילים למכירת אגרות-חוב קונצרניות (הגופים המוסדיים הם המוכרים העיקריים) והדבר מקרין לשלילה על שוק הנפקות אגרות-החוב;

- ריבית המקסימום אותן מציעות החברות נתפשת במקרים רבים על-ידי הגופים המוסדיים ככזו שאיננה משקפת נכונה את הסיכון הכרוך בהחזקה באג"ח ולכן גופים אלו נמנעים מכניסה להנפקות. הדבר מוביל לביקושים נמוכים יותר להנפקות וסגירת המכרז הציבורי בריבית המקסימום;

- קיימת ציפייה בשוק ההון למימוש בשוק אג"ח הקונצרניות. מימוש זה עשוי להגיע בתקופה הקרובה על רקע עליית תשואת אג"ח הממשלתיות בארה"ב וכן עליית הריבית במשק הישראלי.

כמו כן, אנו שומעים בזמן האחרון מנהלי השקעות בגופים מוסדיים המגדילים את יתרת המזומן על חשבון אג"ח הקונצרניות וכן מצהירים על מניעה מהשתתפות בהנפקות של אג"ח קונצרניות חדשות.

זו עשויה להיות, במידה רבה, נבואה המגשימה את עצמה. עם זאת יש להבין כי אותם גופים מעדיפים לקנות אג"ח לאחר התיקון המתבקש.

כיצד כדאי לפעול כרגע?

בחודשים האחרונים שבתי וציינתי שלהערכתי מדדי אגרות-החוב הקונצרניות והממשלתיות עומדים בפני מימוש רווחים. החולשה הפוקדת את שוק הנפקות האג"ח בהחלט מהווה איתות שאנו בפתחה של מגמת מימוש רווחים באג"ח הקונצרניות, ולכן אני שב וממליץ להגדיל את מרכיב המזומן בתיק או לחלופין לרכוש קרן כספית וזאת על-ידי הקטנת החשיפה לאג"ח הקונצרניות. כמו-כן אני ממליץ להימנע מכניסה להנפקות אג"ח עד אשר התמונה תתבהר.

הכותב, סיון ליימן, הינו יועץ השקעות פרטי ומנכ"ל כנען ייעוץ השקעות המעניק ייעוץ השקעות מקצועי ואובייקטיבי לבתי-אב, חברות ולגופים עסקיים. סיון ליימן בעל ניסיון של מעל ל- 11 שנים בשוק ההון והוא בוגר תואר שני של הקריה האקדמית, קרית-אונו

* אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.