נסיבות של פירוק חברה והקמת חברה חדשה אינן בגדר עסקה מלאכותית
תקציר ע"מ 1023/04
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
לפני כב' השופט מגן אלטוביה
ניתן ב-20.9.2010 המערער: דורון זלינגר
המשיב: פקיד שומה תל-אביב-יפו 1
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קבע כי בנסיבות העניין פירוק חברה אחת והקמת חברה אחרת תחתיה אינם מהווים עסקה מלאכותית.
רקע עובדתי
חברת מסטר דר בע"מ (להלן: "החברה"), שעסקה בתחום שירותי הדפוס, הוקמה בשנת 1989 על ידי מר דורון זלינגר (להלן: "המערער") ומר יורם קדוש (להלן: "יורם"). החל משנת 1997 החזיק המערער ב-95% מהון מניותיה של החברה, ויורם החזיק ב-5% הנותרים. בשנת 1996 הצטרפה לחברה הגב' לימור כהן (להלן: "גב' כהן"), אחייניתו של יורם, כעובדת שכירה, בתחילה כעובדת מן המניין ובהמשך כגרפיקאית בכירה.
ביום 29.11.2000 התאגדה חברת היי מסטר טק בע"מ (להלן: "החברה החדשה"), העוסקת אף היא בתחום הדפוס, ובסמוך לכך פורקה החברה הישנה. ממסמכי החברה החדשה עולה כי המערער וגב' כהן מחזיקים בהון מניותיה בחלקים שווים.
החברה הישנה מכרה את פריטי הרכוש הקבוע (ציוד מחשוב ודפוס, כלי רכב וציוד משרדי) לחברה החדשה לפי שווי השוק. החברה הישנה חילקה לבעלי מניותיה כדיווידנד בפירוק את הרווחים הבלתי מחולקים בסך 2,320,423 ש"ח שנצברו בחברה עד ליום 31.12.2000.
טענות הצדדים
המשיב סבור כי אין הצדקה של ממש לסגירתה של החברה הישנה ולהקמתה של חברה חדשה תחתיה, מלבד הרצון להימנע מתשלום מס בגין משיכות הכספים מהחברה. לטענת המשיב, מדובר בעסקה מלאכותית, שבמהלכה פורקה חברה והוקמה חברה חדשה בסמיכות זמנים, באותו השם והמען, בזהות בדרכי יצירת הקשר במקביל לזהות בבעלות באחזקות, בנכסי החברות, בקרבה רבה של תחומי העיסוק, ובחפיפה גבוהה בזהות כוח האדם, בספקים ובלקוחות.
בנסיבות אלה, לטענת המשיב, יש כדי להעביר אל כתפי הנישום את נטל השכנוע כי אין מדובר במהלך שאחת ממטרותיו העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה.
המשיב מודע לשוני שבין בעלי המניות בחברות השונות, אך לשיטתו שוני זה הוא "על הנייר" בלבד. עוד לטענת המשיב, לא ייתכן כי גב' כהן היא בעלת מחצית מהון מניותיה של החברה החדשה, בין היתר בשל חוסר השכלתה הפורמלית בתחום פעילות החברה החדשה בעת הקמתה, ראיה שממנה עולה כי גב' כהן לא הפעילה סמכויות ניהול, אלא עסקה במישור הגרפי בלבד.
כמו כן, לשיטת המשיב, הגב' כהן לא השקיעה משאבים כספיים בחברה החדשה בתמורה למניות. את טענותיו בעניין הבעלות בחברה החדשה מבסס המשיב גם על שיחת טלפון שקיים נציגו עם גב' כהן, שבמהלכה השיבה בחיוב לשאלתו האם היא מחזיקה את מניות החברה החדשה בנאמנות בעבור המערער.
לחלופין קבע המשיב כשומה חלופית כי יש למסות את החברה הישנה בגין העברת פעילותה לחברה החדשה כמכירת נכס הוני.
מנגד, המערער אינו מכחיש כי שינוי המבנה והקמתה של החברה החדשה הביאו לחיסכון במס, אך זה לא עמד בבסיס ההחלטה לנקוט צעד כלכלי זה. המערער הדגיש כי אופן העברת הרכוש והמוניטין גרמו לאירועי הכנסה הונית בחברה הישנה, ויצרו נכס שאינו בר-פחת ונכס קבוע בחברה החדשה.
לדברי המערער, עקב משבר אישי ביקש לשמר את העסק כמניב רווחים, תוך הקטנת מעורבותו ונוכחותו. הפתרון שנמצא, לאחר כשלון הניסיונות למכירת העסק או חלק ממנו, היה צירופה של הגב' כהן לבעלות בחברה חדשה, בהתאם לדרישתה.
נוסף על כך הצדדים חלוקים בנוגע למיסוי יתרות חו"ז שליליות של המערער בחברה הישנה.
דיון
בית המשפט פסק כי במקרה דנן לא התקיימו הנסיבות שבהן מועבר נטל השכנוע אל כתפי הנישום, להוכיח כי אין מדובר במהלך שאחת ממטרותיו העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה.
את הקביעה שלפיה המערער הוא בעל המניות היחיד בחברה החדשה - אין המשיב יכול לבסס אך ורק על שיחת הטלפון הקצרה שקיים המפקח עם גב' כהן. מסמכי התאגדות החברה החדשה, אשר נתמכו גם בעדויות המערער וגב' כהן, סותרים את השערת המשיב. גם התנהלות החברה החדשה מלמדת כי היא ראתה גם את גב' כהן כבעלים בה.
כך, מעורבותה של הגב' כהן בנטילת ההלוואה על ידי החברה החדשה, והמשך עבודתה לצד המערער, מלמדים כי אין מדובר בהעברה של מניות ללא תמורה. אף שאת שיקול דעתו של המשיב יש לבחון בעת הוצאת הצו, הרי אין להתעלם מתוצאותיו של שינוי המבנה וממה שאירע בחברה בשנות מס מאוחרות יותר.
ממרחק הזמן, ההתנהלות בחברה החדשה מלמדת כי יש אמת בדברי המערער כי העביר את עסקו לניהולה של גב' כהן, שהיא שותפתו המלאה. כך למשל, על תוקפו של רישום בעלי המניות בחברה החדשה ניתן ללמוד גם מחלוקת הדיווידנד ביום 31.12.2006, אשר חולק בסכום שווה לבעלי המניות. כמו כן, תחומי האחריות שהוענקו לגב' כהן, ומנגד הקטנת פעילותו של המערער בחברה החדשה, מלמדים על אותנטיות מבנה החזקת המניות.
זאת ועוד, לא עלה בידי המשיב לסתור את גרסתה של הגב' כהן כי העמידה כתנאי להצטרפותה כשותפה למערער פתיחתה של חברה חדשה. מדובר בתנאי לגיטימי של המעוניין בהצטרפות לפעילות עסקית קיימת.
חלק הערעור בנוגע למיסוי משיכות המערער - נדחה, ויש לראות ביתרות אלה דיווידנד "רגיל".
תוצאה
הערעור התקבל ברובו.
מאת: עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
אסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסףלאומי פרטנרס ומשפחת שסטוביץ' רוכשים נתח בפרופיט לפי שווי של 650 מיליון שקל
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים בשלב מתקדם של משא ומתן להשקעה של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים.
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים במשא ומתן להשקעה משותפת של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים שמנוהלת על ידי אסף בנאי. ההשקעה מבוססת על שווי של כ-650-660 מיליון שקל לפני הזרמת הכספים, גבוה כמעט פי 4 מהשווי שבו נרכשה השליטה בחברה לפני חמש שנים. לאומי פרטנרס יוביל את ההשקעה. כמחצית מהסכום יזרום ישירות לקופת החברה להרחבת פעילות, והיתרה תשולם לבעלי השליטה הקיימים - אסף בנאי ושלומי אלברג, שמחזיקים כל אחד ב-40%, ויוסי סגול עם 20% שהצטרף לפני כארבע שנים.
פרופיט הוקמה ב-2006, והיא "בית סוכנים" וסוג של פמילי אופיס. היא מתמחה בהפצת מוצרי ביטוח, פנסיה והשקעות פיננסיות. כיום היא מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל, עם צוות של מעל 300 מתכננים פיננסיים-סוכני ביטוח מורשים. החברה מפעילה גם קרן גידור שמנהלת 400 מיליון שקל, ומרוויחה על פי ההערכות כ-60-70 מיליון שקל בשנה.
פרופיט הרחיבה את פעילותה לתחום ההשקעות האלטרנטיביות וספגה מכה - גם הפסד כספי וגם מכה תדמיתית עם הנפקת פעילות בבורסה, מגדלור שמאוחר יותר נמחקה אחרי הפסדי עתק למשקיעים ואחרי שהציפה בעיות-תקלות גדולות בניהול השקעות ובדרך המחיקה של החברה - פרופיט בריבוע - אסף בנאי ושלומי אלברג שיווקו השקעות אלטרנטיבות והרוויחו פעמיים.
עם זאת, עדיין יש פעילות שאפילו מתרחבת בתחום ההשקעות האלטרנטיבות, רק שלא דרך חברה נסחרת. הפעילות הזו כוללת קרנות נדל"ן והלוואות פרטיות.
הנהלת פרופיט חוזקה לאחרונה עם מינויים בכירים: דניאל כהן, בעל ניסיון של 15 שנים בהפניקס, משמש כמנכ"ל, ואמיר כהנוביץ', כלכלן ראשי לשעבר בהפניקס, מנהל את מחלקת המחקר. השינויים האלה תורמים ליציבות, במיוחד לאחר סכסוך משפטי עם הפניקס ב-2023 על חשדות טוויסטינג, העברת לקוחות בין מוצרים ללא הצדקה. הסכסוך נפתר בהסכם שיתוף פעולה, שכלל גידול של 20% בהפצת מוצרי הפניקס דרך פרופיט, והוביל להכנסות נוספות של 25 מיליון שקל.
היסטוריית הבעלות בפרופיט כוללת תהפוכות. ב-2008 רכשה פסגות 50% מהמניות, וב-2012 השלימה שליטה מלאה. ב-2016 קנתה פסגות את יתרת המניות תמורת 56 מיליון שקל. ב-2021, בנאי ואלברג רכשו חזרה את השליטה ב-165 מיליון שקל, וסגול הצטרף בשווי 200 מיליון. השווי הנוכחי של מעל 650 מיליון הוא תודות להרחבת רשת הסוכנים מ-150 ל-300 והוספת שירותי ייעוץ דיגיטלי, שמגדילים את מספר הלקוחות במעל 10% בשנה.
