נישום בעל חברה הגיש דוח בשנת 2000. הדוח לא תוקצר. הנישום מכר את החברה בשנת 2000, והדוח האמור היה הדוח האחרון.

בחלוף 9 שנים, רשות המסים (מס הכנסה) תקצרה את הדוח לשנת 2000, ולנישום נוצר חוב בגין מכירת החברה.

השאלה

האם חלה התיישנות? אם לא - מה אפשר לעשות?

עו"ד משה גבע משיב

סעיף 182 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") דורש ממי שאינו שכיר או גמלאי, ומגיש דוח שנתי לפי סעיף 131 לפקודה, לצרף לדוח את יתרת המס לתשלום הנובעת מהדוח המוגש. בעצם העובדה שהרשות אינה אוכפת בדרך כלל הוראה זו, ובכך מאפשרת לחייב לדחות את תשלום החוב לחודשים ארוכים נוספים, אין כדי לשנות את הוראת החוק הזאת. הפקודה מטילה חובה קשיחה על פקיד השומה לקלוט דוחות שבהם קיים החזר מס, ולהשיב לנישום את המס שנלקח ביתר, בתוך זמן קצר יחסית. אין הוראה מקבילה לעניין חובות או קליטת דוחות שאין בהם החזר כאמור.

אמנם קיים ויכוח בכמה היבטים לעניין התיישנות של חובות לרשויות המדינה על פי הדין הכללי, אך הגישה הרווחת היא שככלל לא חלה התיישנות על חובות, בטח ובטח כשהחוב נובע משומה עצמית של הנישום. יש כאן נטל מסוים על מגיש הדוח עצמו, בעיקר כשעסקינן במנהל חברה, כך שיקשה עליו לטעון לאי ידיעה (שבדרך כלל אינה פוטרת מהחובות המוטלות בחוק) ולהתעלמותו מדרישת סעיף 182 לפקודה שצוין לעיל.

מיותר לציין שבכל הקשור לאפשרות פקיד השומה לבצע הליכי שומה וביקורת בתיקו של הנישום באשר לדוח זה, הרי דרכו אכן חסומה בגין מרוץ ההתיישנות שהחל מיד במועד הגשת הדוח. למועד תקצור השומה בפועל אין כל השפעה על כך.

למרות כל האמור לעיל, אין ספק שמדובר בתקלה, ואם הנישום רואה את עצמו נפגע מהעיכוב בהגשת הודעת החיוב, יש בהחלט מקום לפנות לפקיד השומה ולבקש הקלה, וזאת אם לחוב הקרן (שעליו אין מחלוקת, ובו לא יהיה שינוי בכל מקרה) הצטרפו עם השנים הפרשי שערוך וקנסות.

המשיב - עו"ד עצמאי בתחומי המסים ומרצה במשפט. לשעבר איש רשות המסים במגוון תפקידים מקצועיים וניהוליים