שנת 2009 הייתה אחת השנים הטובות ביותר בהיסטוריה עבור ציבור המשקיעים, זאת לאחר ההתרסקות בשנה שקדמה לה, התרסקות כמותה לא ראו הסוחרים בשוקי ההון מסביב לעולם כבר מספר עשורים. מנהלי ההשקעות חזרו כבר ללבוש חיוך נוכח סיכומי התשואות בבורסות, אולם נראה כי בינתיים, הכלכלה הריאלית נותרה לפחות צעד אחד מאחור, כך על פי שלל נתוני מאקרו כלכלה שהתפרסמו אשתקד בכלכלות המפותחות.

השנה שעברה נפתחה עם סימן שאלה גדול, לאן פני הכלכלה מועדות? לתוהו ובוהו פיננסי או לשיקום עולמי של מערכת הבנקאות בצעד שכולל הוצאות ממשלתיות חסרות תקדים. ארה"ב אולי איבדה מכוחה במהלך המשבר, אולם המדינה שעדיין נחשבת לכלכלה הגדולה והמשמעותית בעולם, החלה להתעשת וליזום צעדים מרחיקי לכת במטרה להשיב דופק לכלכלה החבוטה בדרך לשיקום כלל מערכתי.

הייתה זו שנה בה סכום מיליון דולר נשמע סכום מועט למדי, זאת לאחר שכל תוכנית שנרקמה על ידי ממשלת ארה"ב או ממשלות האיחוד האירופאי, נאמדה בסכומים של כמה עשרות אם לא כמה מאות מיליארדי דולרים. בשנת 2009 אפילו טריליון דולר כבר הפך לסכום שבשגרה. אם לא די בכך, הנגידים בבנקים המרכזיים בעולם החלו לשתף פעולה וחתכו, בתיאום כמעט מלא, את שיעור הריבית בכלכלות המובילות לרמה כמעט אפסית.

את המדיניות המוניטארית האגרסיבית הנהיג יו"ר הפדרל ריזרב האמריקני, בן ברננקי, שהיה ידוע עוד טרם כניסתו לתפקיד הבכיר ביותר בכלכלה האמריקנית, ואולי הבכירים ביותר בעולם, כאחד שעשה את המאסטר שלו על תקופת השפל הכלכלי הגדול בארה"ב במהלך שנות ה-30 שלה המאה הקודמת. רצה הגורל וברננקי נבחר לאיש שקובע את המדיניות המוניטארית באחת השנים הקשות ביותר בהיסטוריה.

אם להשתמש בעולם הדימויים, אז ברננקי סגר במהרה את כל החלונות ומנע את כניסתה של רוח הפרצים שאיימה למוטט את כל מה שנמצא בחדר שנקרא הכלכלה האמריקנית. במסגרת מלחמתו במשבר, הוריד הנגיד את הריבית לאפס, יזם תוכנית לרכישת אגרות חוב מגובות משכנתאות (או בשמם המעורר חיל ורעדה - "נכסים רעילים"), עבד בשיתוף פעולה מלא עם משרד האוצר המקומי, עם הנשיא ומנע כמעט במו ידיו את קריסת המערכת הבנקאית.

המשקיעים בעולם החלו בחודש מארס להביע את שביעות רצונם מיוזמות הממשל והבנק המרכזי בארה"ב והחלו לתמחר סיכוי נמוך להתמוטטות כלכלית טוטאלית ובמקביל, מחירי המניות ששיקפו עד אז מיתון מתמשך, החלו להיראות זולות. המשקיעים החלו לנהור לבורסה באחד מהריצות העוצמתיות ביותר שנראו אי פעם.

אז למה את השנה שחלפה ניתן לסכם מנקודת מבטו של ברננקי? מגזין 'טיים', שבחר ביושב ראש הפדרל ריזרב לאיש השנה של שנת 2009, מתאר זאת בצורה הטובה ביותר. "ברננקי לא רק עיצב מחדש את המדיניות המוניטרית של ארה"ב, הוא הוביל את המאמץ להצלתה של הכלכלה העולמית", כך בכתבת השער של המגזין לחודש דצמבר.

להדק חגורות: מדד הנאסד"ק המריא קרוב ל-50%

מי היה מאמין שבסוף שנת 2008 מנהלי הבנקים הגדולים ביותר בוול סטריט בפרט ובעולם בכלל הושיטו ידם לממשל כחסרי בית במטרה לקבל כמה מיליארדים מכיסו של משלם המיסים האמריקני על מנת להמשיך ולהתקיים. בהמשך אותה שנה ועם כספי תוכנית ה-TARP, הבנקים קמו מהקרשים, השאירו אבק לתחזיות האנליסטים בבחינת הדיווחים הרבעוניים ועוררו מחדש את זעמו של האזרח הממוצע לאחר שמיהרו לחזור למדיניות הבונוסים לעובדים - אולי עדות של חזרה לנורמאליות.

אם לא די במשבר הפיננסים שתקף את ארה"ב, משבר שנחשב בעיני כלכלנים רבים למשבר מהסוג הקשה ביותר שאפשר להזמין "בתפריט המשברים", הכלכלה הגדולה בעולם נלחמה בכמה חזיתות במקביל, כולל חזית בשוק הנדל"ן ועוד אחת בדמות משבר בתעשיית הרכב.

לא נמנה את יצרניות כלי הרכב שפשטו את הרגל, את הבנקים שנמחקו מעל המפה הפיננסית בארה"ב או את חברות הנדל"ן שחתכו את שווי נכסיהם בסכומים שקשה אפילו להעריך, ונתמקד, ברוח האופטימיות של סיום השנה, דווקא בחברות שרשמו ביצועים עודפים על המדדים המובילים.

מניית אמזון, חברת המסחר האלקטרוני שבסיסה בסיאטל, רשמה שנה חלומית עם עלייה של כ-160% במחירה. הייתה זו שנה טובה גם ליצרנית האייפון, חברת אפל, שמניותיה נסקו בשיעור של למעלה מ-140% בתקופה המקבילה. מניית אמריקן אקספרס רשמה עליות בשיעור של 126% ואילו מניית פוטאש, הפועלת בסקטור של חברת הדשנים הישראלית כיל, רשמה עליות נאות של למעלה מ-55%.

ברמת המדדים, הנאסד"ק רשם עלייה של קרוב ל-50% בסיכום 12 החודשים האחרונים. לעומתו, מדד ה-S&P 500 רשם עליות שערים של כ-26% ומדד הדאו ג'ונס, העוקב אחר ביצועיהן של 30 חברות ענק אמריקניות, טיפס 20.8%.

הצרפתים הצליחו לשכנע את הגרמנים שהצליחו לשכנע את ספרדים

נראה כי יבשת אירופה התחלקה לשניים במהלך המשבר הכלכלי. הגוש המזרחי עמד מצד אחד ושקע בבוץ, כאשר לא מעט מדינות, דוגמת אוקראינה ולאטביה, הגישו בקשות לסיוע כלכלי מקרן המטבע הבינלאומית (IMF) במטרה לצלוח את המשבר הכלכלי. מנגד, המדינות החברות באיחוד האירופאי הראו תחילה סימנם של מאבקי כוח פנימיים וניגוד עניינים, אולם בהמשך השכילו מנהיגי היבשת הישנה לשנס מותניים וסיפקו תמיכה לשוק האג"ח, לחברות בקשיים ויזמו תוכניות משותפות.

"מה שאפיין את שנת 2009 יותר מכול היא ההתפתחויות בשוק האג"ח. זו הייתה שנה מטורפת בשוק אגרות החוב, שנה של הנפקות זולות, שנה שלא תחזור על עצמה. הממשלות השפיעו על התשואות בצורה מלאכותית וראינו התערבות מאסיבית מאין כמוה", כך אומר אייל קליין, אסטרטג שווקים גלובאליים בבית ההשקעות אי.בי.אי.

קליין לא צופה את פירוק האיחוד האירופאי בטווח הנראה לעין ולא מעריך כי האיחוד ינטוש את יוון או אירלנד נוכח המציאות הכלכלית הקשה באותן המדינות. "זה קצת יותר קשה לצרפתים לשכנע את הגרמנים מאשר הטקסנים את החבר'ה מאזור מיאמי, אבל בסופו של דבר מדינות האיחוד הבינו שהם חייבות לפעול ביחד".

הצבע הירוק שלט גם במסכי הבורסות באירופה. מדד הפוטסי בלונדון רשם עלייה של כ-22%, מדד הקאק 40 בצרפת עלה בשיעור דומה ומדד הדאקס בפרנקפורט הגדיל ועשה ורשם תשואה שנתית של כ-23%.

שעון מעורר לטובת הזרמת כספים לשווקים המתעוררים?

ברזיל, רוסיה, הודו וסין, מדינות ה-BRIC, מונח שטבע בית ההשקעות גולדמן זאקס בשנת 2001 וכולל את ארבעת השווקים המתעוררים הגדולים בעולם, הציגו השנה תשואות נדירות למשקיעים. כלכלני גולדמן זאקס העריכו בשנת 2001 כי עד שנת 2040 צפוי התוצר של ארבע הכלכלות להיות גדול מזה של שש הכלכלות המובילות בעולם, בינתיים נראה כי מדינות ה-BRIC נמצאות בדרך למימוש התחזית.

כלכלת סין עקפה אשתקד את גרמניה והפכה לכלכלה השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב ויפן, כך עולה מנתונים שפרסם משרד הסטטיסטיקה הסיני. נתון התמ"ג לרבעון השלישי במדינה לשנת 2009 הצביע על עלייה של 8.9% לעומת הרבעון המקביל אשתקד ובהמשך לעליות של 7.9% ו-6.1% ברבעון השני והראשון של 2009, בהתאמה.

בברזיל, הממשל המקומי דיווח במהלך דצמבר על קצב התרחבות של 1.3% בין הרבעון השני לשלישי, נתון שהפתיע לרעה את תחזיותיהם של מרבית האנליסטים. קודם לכן, נתוני הרבעון השני לשנת 2009 הצביעו על קצב צמיחה של 1.1%.

בתוך כך, מי ששם את כספו במדד בווספה של בורסת ברזיל, נהנה מנסיקה של קרוב ל-83% במהלך שנת 2009. מדד שנחאי רשם בתקופה המקבילה עלייה של כ-79%, בורסת בומביי קפצה 81% ואילו מדד המניות המוביל של בורסת רוסיה, ה-RTS, טס בלמעלה מ-110%.

ד"ר חיים לוי, מומחה לבועות בשווקים הפיננסים, מהחוג למנהל עסקים באוניברסיטת באר שבע, מטיל ספק באמינות הנתונים המקבלים מסין בשל אמות מידה נמוכות של דיווחים כספים. לדבריו, "הבורסות בשווקים המתעוררים מתומחרות על סמך אותם הנתונים הכלכליים ועל כן הבורסה בסין מסוכנת".

מנגד, ברזיל זוכה לשפע של מחמאות מד"ר לוי. "לברזיל יש כמה סיבות טובות לצמוח. יש לה בקנה כמה פרויקטים משמעותיים (בין היתר מונדיאל בשנת 2014 ואולימפיאדה בשנת 2016) וזה יכול לשפר משמעותית את התוצר לנפש. לברזיל יש כרגע סיבות פנדומנטליות להצדיק את העליות שראינו בבורסה המקומית".

"אל אל ישראל"

המדדים המובילים ברחוב אחד העם התנהגו בדומה לבורסות בשווקים המתעוררים הרבה יותר מאשר בהשוואה לביצועי הבורסות בכלכלות המפותחות. מדד ת"א 25 רשם תשואה שנתית של כ-74% ומדד מניות הבנקים רשם עלייה שנתית מדהימה של 114%.

מאחורי העליות בזירה המקומית עומדות מספר סיבות. ברמת המאקרו, נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, ניהל מלחמה עקובה מדם בזירת המט"ח לשמירת דולר נמוך במטרה לתמוך ביצואנים ובאותו הזמן, ניהל מדיניות מוניטארית אגרסיבית והוריד את הריבית לרמה הנמוכה בהיסטוריה של המשק המקומי. פישר זכה לציונים לשבח בכל העולם, נבחר לאחד הנגידים הטובים בעולם, גרף שבחים מקרן המטבע הבינלאומית בדו"ח השנתי על כלכלת ישראל ותרם לאמונם של המשקיעים הזרים במשק המקומי.