שנת בחירות - טוב או רע לבורסה? בדקנו מאז 1980
הבורסה היא מקום מצוין להשקעות בשנה שבאה אחרי מערכת בחירות בישראל. היא מניבה בממוצע תשואה ריאלית עודפת משמעותית על פני הממוצע הרב שנתי. כך עולה מבדיקה של מחלקת המחקר של ישיר בית השקעות. מדינת ישראל משופעת במערכות בחירות - אין בקביעה זו משום סוד גדול. מאז קום המדינה אירעו 18 מערכות בחירות.
כלומר, אם סוכמים את 60 שנות מדינת ישראל ומחלקים אותן במספר מערכות הבחירות מקבלים כי בממוצע כל 3.3 שנים מתקיימת מערכת בחירות. אבל הנתון הזה מטעה במעט, משום שבעשרים השנים האחרונות (מאז תחילת 1988) ארעו 7 מערכות בחירות – כלומר כל 2.85 שנים בממוצע. ובעשור האחרון (מאז 1998), ארעו 4 מערכות בחירות – כלומר כל שנתיים וחצי. כך שברור שקצב המגמה הואץ.
לקראת מערכת הבחירות הקרבה, שמועדם הסופי טרם נקבע, ביצעה מחלקת המחקר של ישיר בית השקעות בדיקה של התנהגות הבורסה בשנה שבאה לאחר קיום בחירות. באמצעות נתונים שסופקו על ידי מחלקת המחקר של הבורסה לניירות ערך בתל אביב, נתקבלו נתוני מדד המניות הכללי של הבורסה מאז שנת 1980 בערכים ריאליים. אנחנו בדקנו את ביצועי הבורסה בשנה העוקבת לאחר מועד קיום הבחירות (12 החודשים העוקבים) וביצענו השוואה לממוצע השנתי של אותו המדד מאז שנת 1980 ועד 2007 שנה לאחר הבחירות האחרונות.
האם שנה לאחר הבחירות הבאות, נראה תשואות דומות בבורסה? לא בטוח.
הבחירות הבאות, מתקיימות על רקע משבר כלכלי גלובלי ולכן אנו ממליצים לראות במחקר זה ניתוח על פני רצף זמן המוגבל בהשפעות ברמת ארועים כגון: השפעות גאו פוליטיות, כלכלה עולמית ועוד.
השנה שאחרי שנת הבחירות: המקום בו נאגרות התשואות
הנתונים מצביעים כי בשנה העוקבת אחרי שנת בחירות (12 החודשים שבאים אחרי מועד הבחירות לכנסת), מניב מדד המניות הכללי תשואה ריאלית ממוצעת של 30% (או 31% בממוצע פשוט), בעוד שהמדד מניב תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 10% בלבד (או 13% בממוצע פשוט). מדובר בפער משמעותי חיובי בשנה שבאה אחרי יום הבחירות. בשנה זו מניב המדד בממוצע תשואה ריאלית עודפת על הממוצע הרב שנתי של כ-20% (או 18% אם משווים ממוצעים פשוטים). עוד עולה מהנתונים כי התשואה הריאלית בשנה שאיננה שנת בחירות בבורסה (כלומר שאר 19 השנים מבין 28 השנים שנבדקו), עומדת על 1% בלבד.
במהלך התקופה שנבדקה היתה רק שנה אחת שבאה אחרי מערכת בחירות והניבה תשואה שלילית (3%-). מדובר בשנה שבאה אחרי בחירות 2001, אשר לא היו בחירות מפלגתיות לכנסת, אלא בחירות ישירות לרשות הממשלה (שרון נגד ברק). בנוסף, אם בודקים את הממוצע הרב שנתי מגלים כי 9 מתוך 28 השנים שבמדגם - הסתיימו בתשואה ריאלית שלילית, בעוד שרק שנה אחת מבין 9 השנים שבאו לאחר מערכות הבחירות שנבדקו – הסתיימה בתשואה שלילית. כלומר, הסיכוי ששנה שבאה אחרי מערכת בחירות תהיה שלילית הוא רק 11%, בעוד שהסיכוי בשאר השנים הוא כמעט שליש (32%).
מי ניצח ומה היתה התשואה?
בדיקת התשואות שהניבה הבורסה בתקופות האמורות מגלה כי האופטימיות של המשקיעים איננה מושפעת מבחינה פוליטית. כך למשל התשואה שהניבה הבורסה בשנה שבאה לאחר הבחירות לכנסת ה-11 בהן זכה המערך, עמדה על 48%. תשואה זו דומה לתשואה שהניבה הבורסה בבחירות לכנסת ה-12 בהן זכה הליכוד, והיא עמדה על 46%. התשואה שהושגה בבורסה לאחר נצחון ישראל אחת (מפלגת העבודה) בראשותו של אהוד ברק בבחירות 99' עמדה על 30% והיא דומה לתשואה שהושגה לאחר מערכת הבחירות בשנת 96' שבה הליכוד ניצח והיא עמדה על 29%.
למה זה קורה?
ניתן להניח מספר השערות באשר לסיבות שהובילו להשגתן. להלן ההשערות העיקריות:
*יכולת ביצוע – השנה הראשונה לאחר מערכת בחירות היא השנה שבה הממשלה נמצאת בשיא כוחה הפוליטי. בשנה זו היא מסוגלת לבצע החלטות כלכליות ביתר קלות.
*קיטון בחוסר הודאות – התקופה שבאה לפני הבחירות מאופיינת בחוסר ודאות גבוהה. הבורסה איננה אוהבת חוסר ודאות- היציבות היחסית שמושגת לאחר הבחירות מקטינה את תחושת העמימות- וכך הבורסה מתקנת עצמה ועולה מעלה.
*התאמת המבנה הפוליטי לרצון הציבור – לאחר מערכת הבחירות, המבנה הפוליטי החדש מייצג נאמנה ובצורה יותר מדויקת את רצונו של הציבור. לכן, האופטימיות עולה ועשויה להיות מתורגמת ליותר השקעות בבורסה.
דגשים אודות הנתונים בבדיקה
מספר דגשים לגבי הבדיקה שערכנו:
1. המדגם אינו מספיק גדול בכדי להיות מייצג, שכן מדובר בנתונים של 9 שנים בלבד שעקבו אחרי מערכות בחירות.
2. הבדיקה לא כללה את כל מערכות הבחירות מאז קום המדינה משום שלא היו בידינו נתונים בין השנים 1948 ל-1979.
3. הנתונים בהם נעשה שימוש בבדיקה הם אודות הביצועים הריאליים של מדד המניות הכללי בשנים 1980 – 2007. הנתונים שסופקו על ידי הבורסה הינם ברמה החודשית. מרבית מערכות הבחירות שנבדקו נערכו סמוך לתחילת החודש (6 מתוך 9), 2 מערכות בחירות ארעו בשבוע הראשון או האחרון לחודש, ומערכת בחירות אחת ארעה באמצע החודש (ב-17/5/99). בדיקת השנה המדויקת של אותה מערכת בחירות (17-5-99 עד 16-5-00) לא שינתה את התוצאה הכוללת במודל.
4. גם בניטרול הבחירות לכנסת ה-16, שהובילו לתשואה חריגה של 72% בשנה שלאחריהן, התוצאות יורדות לתשואה של 25% מ-30%. למרות הקיטון מדובר עדיין בתשואה עודפת של מעל ל-15%.
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- האם הריבית תרד בסוף החודש? זה הנתון שיקבע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- האם הריבית תרד בסוף החודש? זה הנתון שיקבע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
