חברת S&P העולמית: מעניקה לישראל דירוג A2 בחדלות פירעון בינלאומי
חברת הדירוג הבינלאומית, Standard & Poor's, השלימה היום תהליך בחינה ודירוג של משטר חדלות פירעון במסגרתו נקבע לישראל דירוג A2, נמסר מחברת מעלות S&P. לדבריהם, תהליך הבחינה, ראשון מסוגו עבור ישראל, בוצע על רקע המשבר הפיננסי הגלובלי ובהמשך לדרישות רגולטוריות היוצרים היום בקרב משקיעים בעולם ובישראל דרישה לקבלת אינפורמציה נוספת על טיב הנכסים המוחזקים על ידם.
פרסום מסמך זה מהווה צעד ראשון בהערכת ה- Recovery של החברות המדורגות על ידי חברת S&P מעלות ובו נותח משטר חדלות הפירעון (Insolvency) בישראל וזאת בהשוואה ליותר מ- 30 משקים אחרים בעולם המדורגים על ידי S&P.
דורית סלינגר, מנכ"לStandard & Poor's מעלות, מציינת "אנו ב- S&P מעלות סבורים כי למשקיעים נדרש מידע נוסף על ההסתברות לפשיטת רגל המשתקף בדירוג היום, כמו היקף התמורות שיתקבלו לאחר פשיטת הרגל (Recovery) ופרק הזמן לקבלתן. דירוג ה- Recovery שיצטרף לסולם הדירוג הקיים, צפוי להביא לשכלול נוסף של שוק ההון בישראל ולהגדלת השקיפות בתמחור הסיכונים הכוללים הכרוכים בהשקעה באגרות חוב".
המערכת המשפטית בישראל דורגה בקבוצה A2 (בסולם הכולל את הדרגות הבאות: A1, A2, A3, B ו- C). הקבוצה אליה משתייכת המערכת המשפטית בישראל כוללת בין היתר משקים מפותחים כדוגמת: גרמניה, שוויץ, יפן, בלגיה, ארה"ב, קנדה ופורטוגל. קבוצת ה- A2 מציינת מדינות להן מערכת משפטית שבדרך כלל מגינה על זכויות הנושים במקרים של חדלות פירעון, אולם לעיתים ייתכנו גורמים פחות תומכים בתהליך ה- Recovery עקב חוקים מסוימים או פרקטיקות נהוגות, שליטה פחות ישירה של הנושים המובטחים על התהליכים או תקופה יחסית ארוכה להשלמת הפירוק.
על פי הדו"ח, המערכת המשפטית והרגולאטורית בישראל מעדיפה את זכויות הנושים על פני החברה ובעלי המניות שלה ומוגדרת כ"ידידותית לנושים". מעמדם של הנושים המובטחים איתן יחסית בעיקר עקב יכולתם לממש את הבטוחה גם בתהליך פירוק, אך הוא עשוי להיות מושפע גם משיקולים סוציאליים ואחרים שבאים לידי ביטוי בשילוב הנושים הלא מובטחים באישור הסדר הנושים
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
