ביום שאחרי הפתעת המדד: פישר עוד יפתיע את כולנו
מדד המחירים לצרכן עלה בחודש יוני ב-0.1 אחוז בלבד. עלייה מתונה זו במדד המחירים לצרכן הייתה בניגוד להערכות שהיו בשבועות האחרונים, לפיהן מדד המחירים לצרכן יעלה בכ 0.5 אחוז.
בד בבד עם הערכות כי מדד חודש יוני יעלה בכ-0.5 אחוז, היו גם הערכות כי בסוף החודש יעלה נגיד בנק ישראל את הריבית השקלית ב-0.25 אחוז. עליית המדד המתונה, משנה את הערכות לגבי הריבית, ויש להניח כי בסוף החודש לא ישנה בנק ישראל את הריבית.
בבנק ישראל מודאגים מאוד ממחירו הנמוך של הדולר ומהחשש להמשך היחלשותו של המטבע האמריקני גם בעתיד. מחיר דולר נמוך פוגע בייצוא, מגדיל את כדאיות הייבוא, מחריף את הגירעון המסחרי של מאזן התשלומים, ועלול לגרור עלייה באבטלה והאטה בצמיחה הכלכלית.
לכן, נוקט בנק ישראל בחודשים האחרונים בצעדים שנועדו למנוע את המשך ירידת מחיר הדולר. לפני מספר חודשים הודיע נגיד בנק ישראל כי הוא ירכוש בשנתיים הקרובות, כ-20 מיליון דולר בממוצע ליום. ביום חמישי האחרון הודיע נגיד בנק ישראל כי בכוונתו לרכוש בממוצע כל יום כ 100 מיליון דולר.
כאמור מטרת צעד זה הייתה לגרום לעליית מחיר הדולר או לפחות למנוע את המשך היחלשותו ביחס לשקל.
נגיד בנק ישראל מתחבט בבעיה כלכלית נוספת והיא האינפלציה. שיעור האינפלציה בשנה האחרונה עלה הרבה מעבר לשיעור האינפלציה השנתי שהיינו עדים לה משנת 2003. עד אתמול, קצב האינפלציה השנתי עמד על יותר מ-5 אחוז, שהוא גם הרבה מעבר ליעד האינפלציה של בנק ישראל. זו הסיבה לכך כי היו הערכות כי לאחר פרסום מדד חודש יוני שצפוי היה לעלות בכ-0.5 אחוז, יעלה סטנלי פישר את הריבית בסוף חודש זה.
עלייה ריבית אינה עקבית עם הרצון של נגיד בנק ישראל לעליית מחיר הדולר. ריבית שקלית גבוהה מקטינה את הכדאיות של השקעה בדולרים, ומגדילה את הכדאיות של השקעה באפיקים השקליים. העלייה המתונה במדד חודש יוני, ובנוסף הירידה החדה במחיר חבית נפט לכ-136 דולר, תאפשר לנגיד בנק ישראל להשאיר את הריבית השקלית על כנה.
מדיניות שערי ריבית ורכישת 100 מיליון דולר בממוצע ליום על ידי בנק ישראל, עלולים שלא להספיק כדי למנוע את המשך ירידת מחיר הדולר בארץ. יתכן ומקבלי ההחלטות הכלכליות בישראל יאלצו לבצע בחודשים הקרובים צעדים חריפים יותר כדי לעצור את המשך התחזקותו של השקל ביחס לדולר.
צעדים אלה יכולים להיות חזרה לרצועת הניוד, רכישה גדולה יותר של מטבע חוץ על ידי בנק ישראל (ולעשות זאת בשקט, מבלי לרוץ ולספר לחבר'ה), מגבלות מנהליות אשר יצמצמו את האפשרות לקנות ולמכור מטבע חוץ בתדירות גדולה, והטלת שיעור מס גבוה על רווחי הון בהשקעות לטווח קצר במטבע חוץ.
צעדים אלה הם בניגוד לעיקרון השוק החופשי ולתפיסת עולמם של שר האוצר רוני בראון ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרות שלהם בעבר. לכן, לאנשי מקצוע רבים נראה כי לא ינקטו צעדים אלה.
לכל מי שמטיל ספק באפשרות כי תהיה התערבות מאסיבית בשוק מטבע החוץ כדוגמת הצעדים אשר תוארו לעיל, אזכיר כי בתחילת שנה זו, התרחיש שבו סטנלי פישר יצהיר כי הוא ירכוש דולרים בשוק (ובפועל גם היו ימים שהוא רכש מאות מיליוני דולרים כדי לתמוך בשער הדולר) נראה כתרחיש דימיוני.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
