עובדות וטענות:

ענייננו בשלוש בקשות לרישום סימני מסחר שהגישה המערערת, אשר נדחו. בבקשה הראשונה, נתבקש רישומו של סימן מסחר לגבי "בשמים ומוצרי קוסמטיקה" על אריזה תלת-ממדית מלבנית ועליה הכתובת "ניחוחות התנ"ך", בעברית ובאנגלית. בחזית האריזה שלושה פתחים דמויי חלונות, ובהם בקבוקי בושם. בבקשה השנייה נתבקש רישום סימן מסחר לגבי "מתנות, מזכרות וחפצי נוי" על אריזה תלת-ממדית מלבנית עם הכיתוב “Holy Land”, המכילה שלושה פתחים, שבצידם כנפיים שביכולתן להיפתח. בתוך הפתחים שלושה בקבוקים המכילים שמן, מים ואדמה "מארץ הקודש". האריזה אף נושאת איורים שונים. שני סימני המסחר הללו, התייחסו לאריזה התלת-ממדית ולא רק לתצלום. בגדרה של הבקשה השלישית, ביקשה המערערת לרשום סימן מסחר לגבי "נרות לקישוט, ריחניים ולא ריחניים", הכוללים את מרכיבי הנר: כלי קיבול שצורתו כד קטן, קישוטים ושעווה.

רשם סימני המסחר קבע, כי הסימנים הנ"ל הינם נטולי אופי מבחין אינהרנטי ונטולי אופי מבחין נרכש ולכן אינם כשרים לרישום. בנוסף, נקבע כי הסימנים המבוקשים לרישום כוללים אלמנטים פונקציונאליים ואסתטיים אותם לא ראוי לגרוע מהסימנים הפתוחים לשימוש הציבור, מה גם שהמערערת לא הוכיחה כי קהל הצרכנים רוכש את מוצריה אך בשל כך שיוצרו על ידה ולא בשל אלמנטים אלה. על כך הערעור דנן.

דיון משפטי:

כב' הש' ע' פוגלמן:

כעולה מסעיף 1 לפקודת סימני המסחר, המונח "סימן" כולל בתוכו גם סימנים תלת-ממדיים. זאת, בכפוף לכך שמתקיימת בהם, בין היתר, דרישת האופי המבחין. ברם, דרישה זו, אין בה די כדי לקבוע כי סימן מסוים כשיר לרישום כסימן מסחר, אלא בכל מקרה יש לבחון האם הסימן משמש למטרה תועלתית-פונקציונאלית כלשהי. לאחרונה אף נקבע, כי צורתו התלת ממדית של מוצר אינה כשירה לרישום כסימן מסחר בין אם היא בעלת אופי מבחין אינהרנטי ובין אם היא בעלת אופי מבחין נרכש, ככל שמדובר בצורה בעלת ערך פונקציונאלי במשמעות הרחבה.

לעניין הבקשה השלישית: כאשר עסקינן בסימן תלת ממדי של צורת מוצר, לא ניתן לרשמו כסימן מסחר על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי. זוהי גם המסקנה באשר לאפשרות רישומו של הנר נושא הבקשה השלישית כסימן מסחר על פי החלופה של אופי מבחין נרכש. גם אם נניח, כי חסם הפונקציונאליות אינו קיים במקרה זה, נמצא כי קיומו של אופי מבחין נרכש לא הוכח. זאת, כעולה מנתונים עובדתיים, לרבות משך השימוש, אופי והיקף פרסום הסימן והאמצעים שננקטו על ידי היצרן בכדי ליצור תודעה צרכנית של קשר בין הסימן לטובין.

קביעת הרשם, לפיה המערערת לא הוכיחה כי הנר נושא הבקשה השלישית רכש אופי מבחין למעשה, היא קביעה שבעובדה אשר ערכאת הערעור לא תתערב בה, אלא במקרים חריגים שענייננו אינו בא בגדרם.

למעלה מן הדרוש, נבחנו השגות המערערת לגופן, ונקבע כי אין בהן ממש. ככל שהייחודיות הטמונה בסימן קטנה, כך משקלן של הראיות הדרוש לביסוס המובחנות גדול. עיצובו של הנר הוא סטנדרטי לחלוטין ואינו נושא מאפיינים ייחודיים. מכאן, שעל המערערת מוטל נטל כבד. נתוני המכירות של הנר, אין בהם די כדי לעמוד בנטל זה.

לעניין הבקשה הראשונה והשנייה: הרשם קבע, כי בקשות אלו עוסקות ברישומן של אריזות. בית המשפט סבור, כי ניתן לומר שסימנים אלו אינם משמשים כאריזה של מוצר אלא כמוצר עצמו. אולם, איננו נדרשים, בגדרי הערעור דנן, להכרעה בסוגיה זו. הרשם מצא כי הסימנים נטולי אופי מבחין אינהרנטי או נרכש. קביעה זו היא, קביעה שבעובדה ובנסיבות המקרה, אין עילה להתערב בה. משכך, בין אם יסווגו הסימנים כ"אריזת מוצר" ובין אם יסווגו כ"צורת המוצר", אין בכך כדי לשנות את התוצאה לפיה הם אינם כשירים לרישום.

למעלה מן הדרוש, נקבע כי אף לגופו של ענין אין ממש בהשגות המערערת. גם אם נניח כי הבקשות עוסקות ברישומן של אריזות וכי הכלל לגבי אריזות הוא שהן ניתנות לרישום אף על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי, אין בטענות המערערת כדי להועיל לה.

המערערת טוענת, כי ציבור הצרכנים מייחס לחוזי מוצרים ולאריזותיהם תכונות של סימני מסחר ומזהה טובין באמצעותם. המערערת חולקת על קביעת הרשם לפיה המבחן להוכחת אופי מבחין אינהרנטי באשר לחוזי אריזות הוא קפדני יותר. ברם, טענות אלו מתעלמות מליבתה של דרישת האופי המבחין האינהרנטי, והיא הדרישה לפיה מעצם טיבו, יש בסימן כדי ליצור זיקה בין הטובין לבעל הסימן ולהפריד בין הטובין המיוצרים על ידו לטובין המיוצרים בידי אחרים.

לדברי הרשם, עיצובם של הסימנים הוא שגרתי, נטול רכיבים עיצוביים ייחודיים ואין בעיצובם כדי להצביע על מקור הטובין. בנוסף, הבקשות לא הגבילו עצמן לתכולה מסוימת, לבקבוקים, לצבע, לתמונה או לכיתוב מסוימים. משכך, צדק הרשם בקביעתו לפיה, כל שנותר מן הסימנים הוא צורתה של אריזה בעלת חלונות מקושתים וברי כי לא ניתן לקבוע שעיצוב כזה הוא בעל אופי מבחין אינהרנטי.

גם בקביעה לפיה הסימנים לא רכשו אופי מבחין נרכש, לא נפלה טעות. ככל שהייחודיות הטמונה בסימן קטנה, כך משקלן של הראיות הדרוש לביסוס המובחנות גדול. בענייננו, נדרשות ראיות כבדות משקל להוכחת קיומו של אופי מבחין נרכש. כאמור, נתוני המכירות שהוצגו אינם מעידים על כך, ועצם חיקויים של סימני המערערות בידי מתחרים אינו מעיד אף הוא על רכישת אופי מבחין.

נוכח כך שקיומו של אופי מבחין - אינהרנטי או נרכש - הוא תנאי בלעדיו אין לרישומו של סימן כסימן מסחר, ומשנמצא כי סימני המערערת אינם נושאים אופי כזה, הם אינם כשרים לרישום כסימני מסחר.