תקציר עע 000723/06 (טרם פורסם)

• בבית הדין הארצי לעבודה

• על ידי כב' השופט שמואל צור

• ניתן ב-24.1.2008

• המערערים: 1. עיזבון המנוחה דליה באב"ד ז”ל 2. אורי באב"ד 3. גלית באב"ד

• המשיבה: קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ

אמם של המערערים (להלן - המנוחה), עבדה בהסתדרות הכללית (להלן - ההסתדרות או המעבידה), ופרשה לפנסיה מוקדמת בגיל 59. בהסדר הפרישה של המנוחה סוכם, שהיא תקבל מהמעבידה פנסיה עד הגיעה לגיל 65. כמו כן, הוסכם, כי דמי הגמולים בתקופה זו, לא יועברו לזכותה לקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (להלן - הקרן) אלא ישולמו לידיה, ולאחר מכן, היא תממש את זכותה לקצבה מהקרן (להלן - הסדר הפרישה). למרבה הצער, נהרגה המנוחה בתאונת דרכים, בהיותה עדיין זכאית לפנסיה מההסתדרות, ובטרם הגיעה לכלל זכאות מהקרן, בהתאם לתקנונה (להלן - התקנון או תקנון הקרן).

המערערים תבעו את מלוא הכספים, שהופרשו לקרן בגין המנוחה (להלן - הכספים) ומענק פטירה, ותביעתם נדחתה על ידי הקרן, וכן על ידי בית הדין האזורי לעבודה.

לטענת הקרן, המערערים, שהיו מעל גיל 20, לא היו בגדר יתומים כהגדרתם בתקנון, ולכן, אינם זכאים לקצבת שארים. העובדה, שזכויות המנוחה בקרן הוקפאו עם פרישתה המוקדמת, שוללת גם את זכותם למענק פרישה.

המערערים הסתמכו בתביעתם על עובדת היותם יורשים בלעדיים של המנוחה מכוח צוואה, אלא שבית הדין האזורי קבע, כי הכספים אינם חלק מעיזבון המנוחה מכוח סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ומכוח תקנה 117 לתקנון, ולכן, הם אינם זכאים להם מכוח ירושה.

בית הדין האזורי קבע, כי זכויות וחובות של חברים בקרן נקבעות רק על פי התקנון. בהתאם לתקנון, הזכות להמיר את פנסיית הזקנה, בתשלום חד פעמי של כספי הצבירה שמורה לחבר בלבד ולא ליורשיו, ואילו המנוחה לא ביקשה זאת בהסדר הפרישה, ובחרה להקפיא את זכויותיה.

בית הדין מצא, כי המערערים אינם זכאים לכספים גם לפי התקנון החדש, התקף רק מאוקטובר 2003 (להלן - התקנון החדש), שכן, המנוחה נפטרה עוד בשנת 2000. מה גם, שההוראה בתקנון החדש, המבטלת כל הסדר אחר, מכוונת להסדרים חוץ-תקנוניים, ולא לזכויות, שהתגבשו קודם לכניסתו לתוקף.

בית הדין דחה גם את התביעה לפיצויי פיטורים, משום היותם חלק מהסכומים המיועדים לתשלום הפנסיה, וגם את התביעה למענק פטירה, לאחר שלא שולמו דמי גמולים לקרן מאז פרישת המנוחה מהעבודה. היורשים אינם זכאים לזכויות, שאינן מעוגנות בתקנון הקרן.

בערעור טענו המערערים, שהקרן הפרה חובת גילוי החלה עליה מכוח עקרון תום הלב, החל על היחסים שבינה לבין החברים, בכך שלא התרתה במנוחה, שזכויותיה עלולות להיפגע, כאשר לא תתאפשר משיכה של הכספים במקרה פטירה. עוד טוענים המערערים, שהתקנון החדש חל בעניינם, ומכוחו זכאים יורשים לכספים, שצבר חבר שנפטר טרם פרישתו, ללא שאירים. לטענת היורשים, הם זכאים לפיצויי הפיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

כמו כן, המערערים טוענים, כי הוראות תקנון הקרן, המונעות מיורשים זכויות בכספים שצבר החבר שנפטר, פוגעות בתקנת הציבור, ודינן להתבטל בהתאם לדיני החוזים.

דיון והכרעה

בית הדין הארצי קבע, כי צדק בית הדין האזורי בדחותו את התביעה. זכויות המנוחה נגזרו מתקנון הקרן ומהסדר הפרישה, שבמסגרתו בחרה במסלול של פנסיה מוקדמת מהמעבידה, ובהקפאת הזכויות בקרן עד לגיל 65, שלאחריו היתה זכאית לקבל פנסיית זקנה מהקרן. זכויותיה בקרן נקבעות לפי התקנון, שהיה בתוקף בעת התגבשותן, דהיינו, במועד פטירתה. יתרה מזו, לולא מותה המצער, היתה קמה לה זכות לפנסיית זקנה מהקרן בהגיעה לגיל 65, בשנת 2001. שני המועדים קדמו לתוקפו של התקנון החדש באוקטובר 2003, שאין לו תחולה רטרואקטיבית, ולכן, אין לזכויותיה כל זיקה אליו. בית הדין הארצי הוסיף, שגם לפי התקנון החדש, אין המערערים זכאים לסכומים שלהם הם טוענים.

בית הדין הארצי קבע, כי המסלול שבו בחרה המנוחה במסגרת הסדר הפרישה היטיב איתה לעומת החלופה, שעמדה אז לבחירתה, ולא ניתן לומר, שהוסתר ממנה נתון מיטיב הנוגע לזכויותיה, מה גם, שהקרן כלל לא היתה צד להסדר הפרישה, שנעשה בין המנוחה לבין המעבידה. אי לכך, אין מקום לטענה בדבר חובת הגילוי של הקרן.

בעניין זכויות המערערים כלפי הקרן, מצא בית הדין הארצי, כי לא התקיימו בהם דרישות תקנון הקרן, הן באשר לרציפות חברות המנוחה בקרן, והן באשר להגדרת השאירים. אי לכך, אין להם כל זכות כספית מהקרן מכוחה של המנוחה.

הדרישה לפיצויי הפיטורים נדחתה גם היא. בית הדין הארצי קבע, כי נושא זה שייך למישור היחסים עם המעבידה, ולא עם הקרן המשלמת זכויות בהתאם לתקנון, וממילא, לא קמה למנוחה זכות לפיצויים, משפרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, ולא היתה עוד עובדת בעת פטירתה. גם הטענה, שתקנון הקרן מנוגד לתקנת הציבור נדחתה, לאחר שנמצאה חסרת ביסוס.

לסיכום, בית הדין הארצי קבע, כי מותה בטרם עת של המנוחה לא הקים ליורשיה כל זכויות כלפי הקרן. עובדה זו מעוגנת בתקנון הקרן, שהוא המחייב לעניין זה, ואין לחרוג ממנו. בחירתה של המנוחה, בעודה בחייה, היתה נכונה וטובה, ומותה הבלתי צפוי הטה את הכף לרעת יורשיה, אולם, אין בכך כדי לשנות את המציאות המשפטית, המעוגנת, כאמור, בתקנון הקרן.

בית הדין הארצי חזר על העיקרון של ההדדיות, החל בקרנות מסוגה של המשיבה, שלפיו הזכויות נקבעות בתקנון, ללא קשר ישיר לסכומים שנצברו, בשונה מקופת תגמולים או תכנית חיסכון, שבהן הסכומים רשומים לזכות המפקיד, ועומדים לזכותו או לזכות יורשיו. בהיעדר זכאות בהוראות התקנון - שייכים הכספים לקרן.

הערעור נדחה.