בדויטשה שוברים מיתוס: "ישראל כשוק דפנסיבי - תפיסה מוטעת"

כלכלני ענקית ההשקעות מרכיבים שני תיקים - דפנסיבי ואגרסיבי ומבצעים ניתוח היסטורי על מדד 100. להלן הרשימה המלאה וטבלאות
אריאל אטיאס |

"ישראל כשוק מתעורר עשויה להיות תפיסה מוטעית של המציאות", כך נפתחת הבוקר הסקירה הכוללת של דויטשה בנק, על שוק ההון הישראלי. כלכלני ענקית ההשקעות החליטו לנקוט בגישה שונה ולהרכיב שני תיקי מניות המותאמים למשקיע הדפנסיבי והאגרסיבי.

כלכלני הבנק מציינים, כי מדד ת"א 100 ירד כבר 15% מתחילת השנה. ירידה הדומה לירידות במדד השווקים המתעוררים כמו פולין (15%-), רוסיה (18%-), טורקיה (25%-) ויותר מהירידות שנרשמו במדד השווקים המתעוררים MSCI (12%-).

ישראל לא שוק דפנסיבי בשוק יורד

"זה סותר את מאפייני הבורסה הדפנסיבית בשווקים המתעוררים, מה שמביא לשאלה האם ישראל הינה באמת שוק דפנסיבי כאשר השווקים הגלובליים יורדים", אומרים כלכלני דויטשה. "מהאנליזה שלנו עולה, כי זה יהיה שגוי לראות בשוק הישראלי כמקלט דפנסיבי אם השווקים הגלובליים ימשיכו לרדת, והאנליזה שלנו על בחירת מניות ספציפיות תהיה יותר יעילה מאנליזה כוללת על השווקים".

אנחנו מאמינים שישנם שתי סיבות עיקריות לכך שמדד ת"א 100 לא הוכיח את עצמו כדפנסיבי במיוחד בשוק היורד העכשווי, למרות זאת מדד MSCI Israel הוכיח את עצמו. דבר ראשון, במדד ת"א 100 ישנם יותר מ-20 חברות נדל"ן וסקטור הנדל"ן הכי נפגע גלובלית מאז השווקים החלו לרדת. שנית, מדד MSCI Israel, מוטה ממש ע"י מנייה אחת, טבע (כ-45% מהמדד), שהמודל העסקי שלה הינו חסין באופן יחסי למיתון.

על-מנת להעריך אלו מניות יניבו תשואת יתר בתקופת אי-הוודאות הנוכחית, הסתכלנו על ביצועי המניות מהתחלת השוק השורי בשנת 2003 עד לשיא ברבעון האחרון של 2007. לאחר מכן הסתכלנו איך המניות הישראליות המובילות התנהגו כאשר השוק ירד. בעוד יש לנו ראייה די-טובה (שקיפות) על מצב הכלכלה הישראלית בשנים הבאות 2008-09, למספר גדול של חברות ישראליות יש חשיפה להאטה בארה"ב ובכלכלות אירופה, כמו כן, לתזרים מזומנים דולרי. אנחנו מאמינים, כי זה אומר שעשויה להיות התפצלות די רחבה בשוק המניות במהלך השנה הבאה.

בהתחשב באי-הוודאות והתנודתיות בשווקים הגלובליים, אומרים האנליסטים של דויטשה, "החלטנו לא להיות יותר מידי תבניתיים בבחירת רשימה אחת של המניות הטובות ביותר להשקעה". האנליסטים מציינים, כי הכיסוי הרחב שלהם על שוק ההון הישראלי מאפשר להם לבחור שני תיקי השקעות: דפנסיבי ואגרסיבי.

התיק הדפנסיבי: שם דגש על תשואת דיווידנד

התיק הדפנסיבי מכיל את מניות בזק, דלק רכב, כימיקלים לישראל, מזרחי טפחות וטבע. "אנחנו מאמינים שהתיק הזה מתחיל עם יתרון טבעי על השוק כמכלול, כיוון שחמשת המניות הללו מחזיקות בממוצע של 5.1% תשואת דיווידנד שנתית", אומרים בדויטשה.

התיק האגרסיבי: פוטנציאל אפסייד גבוהה

תיק ההשקעות האגרסיבי של דויטשה מכיל את מניות אפריקה נכסים, הוט, כי"ל, מכתשים אגן ומזרחי טפחות. "לכל המניות הללו יש פוטנציאל אפסייד גבוה אשר יהפוך להיות הרבה יותר ריאלי בשוק יותר שורי".

נציין רק ששתי המניות היחידות המופיעות בשני התיקים הינם כי"ל ומזרחי טפחות.

הרשימה המלאה המסוקרת על ידי דויטשה בנק

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.