ניתוח טכני: שיכון ובינוי – בדרך לעוד 25%
שיכון ובינוי היא עוד אחת מקורבנות גל הירידות האחרון. הירידה שהחלה במחיר של כ-10 שקלים למניה עשתה שמות ודרדרה את שיכון ובינוי עד לשפל, זמני יש לציין, של 6.26 שקלים למניה. הנטייה הטבעית שלנו, כמובן אחרי מספר שנות גאות, היא לחשוב שירידה של כמה עשרות אחוזים משמשת כזרז מצויין לקנייה. אלא שכפי שנוכחנו בעת האחרונה, זו כנראה רק תחילת הדרך. ועל רקע הדינמיקה של מניית שיכון ובינוי, סביר להניח שנאלץ לצפות במראות לא נעימים ובמסגרתם תיסוג המניה לפחות עד למחיר של 5 שקלים למניה.
היפוך המגמה הושלם
מגמות עלייה ארוכות אינן משנות פניהן בין לילה. גל ירידות של עשרות אחוזים דורש את תהליכי ההיפוך שלו ומן הסתם קודמת לו עבודת הכנה יסודית. אם נעיף מבט על התנהלות המניה נוכל לראות שסביב יולי 2007 נגעה המניה במחיר של 9.69 שקלים למניה. מספר חודשים מאוחר יותר ואחרי תיקון בריא, ניסתה המניה לשוב ולתקוף את רמת השיא. הניסיון כשל כאשר המניה נגעה במחיר של 10 שקלים ומיד נסוגה. דינמיקה זו קרויה בשפה המקצועית "תקרה כפולה" והיא מייצגת תהליך ובו מגמת העלייה עוברת שינוי.
מגמת הירידה ומחיר היעד
לפני ימים מספר נשברה כלפי מטה רמת 7.12 שקלים למניה. רמת שפל זו שכנה בין שני השיאים שקבעה המניה ולמעשה ייצגה את הרף התחתון של הדשדוש. שבירתה של רמה זו היתה בבחינת האירוע המכונן שהוציא לדרך מגמת ירידה. מבחינת יעד המחירים המינימלי הרי שהוא מחושב לפי עומקו של הדשדוש. בין רמת השיא לבין רמת השפל מפרידים כ-27%. לכן, מרגע שבירתה של רמת 7.12 שקלים למניה, אמורה להמניה להמשיך ולהתדרדר לפחות בעוד 27% נוספים. כלומר לפחות עד למחיר יעד של 5 שקלים למניה.
סיכום
שיכון ובינוי היא עוד אחת מנפגעות התקופה האחרונה. ומה שנראה לרבים מאיתנו כדי והותר, עלול להתברר בראייה לטווח ארוך ומבעיניים טכניות רק כתחילת הדרך. מחיר של 5 שקלים הוא בבחינת היעד הראשונה כאשר ההגעה לשם אמורה להיעשות בשלבים תוך תיקונים טכניים סבירים.
*הכותב מלמד את תחום הניתוח הטכני במסגרת "המרכז להשכלה פיננסית" מקבוצת מטריקס ומשמש כמנהלה המקצועי
**אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
