אין לצפות להתאוששות משמעותית במניות בארה"ב
בארה"ב
בסוף השבוע שעבר על השווקים בארה"ב, קיבלנו תזכורת לעד כמה "נפיץ" המצב ועד כמה גבוהה התנודתיות בשווקים. הירידה החדה בתשואות האג"ח הממשלתי בארה"ב, לצד עליית התשואות באג"ח הקונצרני ואפילו בCP's , מדגישה את החששות של המשקיעים מהנגזרות הריאליות והפיננסיות של המשבר ועלייה מחודשת בשנאת הסיכון המתבטאת ב-Flight to safety . ה- Fed מודע למצב והזרים כ- 47 מיליארד דולר למערכת הבנקאית (הסכום הגבוה ביותר שהוזרם ביום בודד למערכת מאז אסון התאומים ב-9/11).
עדיין קשה לנו להסביר את הרמות הגבוהות יחסית במניות (ה- S&P500 רחוק רק 7% משיאו באוקטובר), במיוחד על רקע החשש שהמשבר יפגע בצריכה הפרטית– מנוע הצמיחה של המשק האמריקאי.להערכתנו, שוק המניות בארה"ב ממשיך לסבול מתמחור אופטימי יתר על המידה.
אפילו אם צודקים המשקיעים המעריכים (דרך החוזים) כי ב-11 בדצמבר תופחת שוב הריבית בארה"ב ל-4.25% ישנם שלל גורמים, שרק חלקם אגב קשור למשבר ה- Subprime על נגזרותיו, בינהם נתוני מאקרו חלשים שפורסמו, מצוקת אשראי ונזילות, ירידה ברווחיות החברות וכמובן עלייה במחירי הנפט והקומודיטיס – כל אלו נתונים המעידים כי המשק האמריקאי עומד בפני האטה משמעותית בצמיחה. קצב ההתדרדרות של הדולר בהשוואה ליורו ולמטבעות עיקריים אחרים, רק מחריף את הבעייה ומקרב אותנו להערכה כי השתנו הסבירויות בין תסריט ה"האטה" (נחיתה רכה) לבין תסריט ה-"מיתון" על כל המשתמע מכך.
שורה תחתונה: עוצמתה של התקווה להפחתת ריבית נוספת, נופלת מעוצמתה של ה- Flight to safety ובהעדר אינדיקציות מצד ה-Fed להפחתות ריבית נוספות, צפויים השווקים בארה"ב להתנהל תוך תנודתיות גבוהה במיוחד ועלייה חדה באי הוודאות ( כפי שמתבטאים במדד הVix ).
בזמנים "נורמאליים" – ירידת תשואות באג"ח בארה"ב מטיבה עם שוק המניות שם –מכיוון שתשואות נמוכות באג"חים גורמות ליותר משקיעים לחפש את מזלם במניות.
בעיתות משבר (כיום) – ירידת התשואות באג"ח ממשלתי בארה"ב מהווה איום לשוק המניות, מכיוון שהיא מדגישה את החשש מהשלכות המשבר על רווחיות החברות ועל הצריכה הפרטית – מנוע הצמיחה של המשק בארה"ב.
האפיק המנייתי בישראל:
השוק אינו יקר, אולם אינו בשל להתנתקות משווקי העולם בכלל ומארה"ב בפרט. האם עליות השערים החדות במהלך אוקטובר היו בבחינת הקדמת הראלי המסורתי של סוף שנה? האם הירידות מאז, מרמזות על שינוי מגמה? איננו מעיזים להתנבא, אולם שוק המניות בישראל ממשיך לייצר הזדמנויות קנייה, במתאם גבוה לשווקי חו"ל, עם השפעה מהותית של שווקי המניות בארה"ב ובשווקים המתעוררים.
ברקע, רמות מחירים ומכפילים אטרקטיביים במיוחד במניות ה"חצי כבדות" (ת"א 75) ובחברות רבות הנסחרות ברשימת היתר. חידוש המלצות בתי השקעות זרים על ישראל שבאו לידי ביטוי ברכישות של זרים במניות במהלך ספטמבר (כ- 281 מ' דולר) והמשך קניות מצידם גם במהלך אוקטובר (במניות ת"א 25).
את מהלך העליות הובילו עד כה מניות הבנקים ות"א 25, אינדיקציה לחזרתם של זרים למגמת קניות בת"א.
הציבור – עדיין מלקק את פצעיו ממשבר הקיץ ומדיר ברובו את רגליו משוק המניות. עם זאת ניכרים סימנים ראשונים של חזרת חלק מהמשקיעים להשקעה במניות (גיוסים של כרבע מיליארד ₪ לקרנות נאמנות מנייתיות באוקטובר ובקרנות נאמנות אג"חיות שיש להם רכיב מנייתי (90/10, 80/20 וכו...).
חידוש מגמת הירידות בעולם ובישראל, מרחיק בשנית את הציבור מהשקעה בבורסה וניכרת עלייה ב"שנאת הסיכון" של המשקיעים הפרטיים.
סמיכות האירועים והעלייה בתנודתיות השווקים, מקטינה את הסבירות לראלי סוף שנה, בהיקפים משמעותיים, בת"א – כיון שהציבור הוא ה"מנוע" של מהלך משמעותי בשווקים.
המוסדיים "על הגדר" ובגלל פוזיציות יחסית מלאות במניות, אולם עדיין נהנים מתזרים חיובי מוגבר (גיוסי סוף שנה) ולפיכך רוכשים מניות, אולם לא בצורה אגרסיבית ואין לצפות שהם יובילו מגמות בבורסה בת"א בעיתוי הנוכחי.
באג"חים:
יתרון לאפיק הצמוד בהשוואה לשקלי: לכאורה, התחזקות השקל וצפי לאינפלציה אפסית בחודשים נוב' 2007 – פבר' 2008, (צפי מדד נובמבר ודצמבר סביב ה- 0.1% בכל חודש) מרמזים על עדיפות לאפיק השקלי. גם העובדה שהעקום הצמוד כמעט שטוח, בעוד העקום השקלי תלול למדיי, מרמזת על פוטנציאל רווחי הון משמעותי יותר באפיק השקלי.
אנו מדגישים מדי שבוע כי ברירת המחדל צריכה להיות 50:50 בין הצמודים לשקלים, כשהתמהיל נקבע בעיקר לפי גובה הציפיות האינפלציוניות הגלומות בשוק, בכל מח"מ ומח"מ. ניתוח האינפלציה הגלומה בעקומים (1.50%-2.50%) מגלה כי יש עדיפות לאפיק הצמוד על פני האפיק השקלי.
נדרשת פרמיית סיכון נוספת מהמכשירים השקליים, כשברור לכולם שלולא היה השקל המטבע החזק בעולם, היינו עדים לעלייה מסוימת בקצב האינפלציה בישראל, על רקע הלחצים האינפלציוניים בעולם בכלל (נפט מעל 95$ לחבית) ובישראל בפרט. במח"מים הקצרים, נשאר יתרון ברור של האפיק השקלי בהשוואה לצמודי המדד הקצרים הרגישים מאוד למדדים השליליים הקרובים.
את השבוע הנוכחי אנו פותחים עםSpread של כ-1.40% בין האג"ח ל-10 שנים בארה"ב לבין מקבילתה השקלית בישראל, רמה גבוהה משמעותית מהרמה המתבקשת לאור ביצועי המשק הישראלי ותמונת המאקרו.
אנו מעריכים כי ה-Spread צפוי לחזור, בהדרגה, לרמתו הראויה (סביב 0.75%). לפיכך ניתן לצפות לירידת תשואות נוספות באג"חים (כ- 0.50% בתשואות). כוחות השוק יכתיבו ירידה דומה בתשואות גם באפיק צמוד המדד, באמצעות מנגנון האינפלציה הגלומה בעקומי התשואות.
בהתחשב בתלילות העקום השקלי ובגובה ה- Spread, אנו סבורים כי הגיע הזמן להתחיל ולהאריך בזהירות את המח"מ השקלי בתיק ולהתחיל להצטייד גם בממש"קים ארוכים.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.