רונן אביגדור: "העובדה שהציבור בחוץ מגדילה את פוטנציאל העליות"

מנכ"ל קרנות הנאמנות של מנורה מבטחים מדבר על "ראלי סוף השנה", על ברירת המחדל של השוק ועל הגורמים שעשויים לקלקל את החגיגה. האם הם יצליחו?
רונן אביגדור |

השבוע פורסמו נתונים שיש בהן אינדיקציות ראשוניות להתמתנות בקצב הצמיחה של המשק הישראלי במהלך הרבעון השלישי של 2007 (נתוני המדד המשולב, עלייה קלה באבטלה) והורדת תחזיות צמיחה עבור המשק הישראלי ב- 2008 ע"י גורמים בינלאומיים. לכך מתלווים חששות מפריצה תקציבית בשל הצורך הברור לשדרג משמעותית את שכרם של המורים השובתים.

נשאלת השאלה האם די בכך כדי "לקלקל את החגיגה" בבורסה בת"א ? להערכתנו לא.

התנאים הבסיסיים בתוכם מתנהל שוק האג"ח הישראלי היו ונותרו מצוינים ולפיכך גבוהה הסבירות להמשך עליות השערים ורווחי ההון למשקיעים הסולידיים המתמקדים בשוק האג"ח. גם השיאים במניות מקרינים לחיוב על שוק האג"ח בכלל ועל אפיק האג"ח הקונצרני בפרט, בהיותו אפיק המושפע הן ממצב המשק (מאקרו) והן ממצב החברה המנפיקה (מיקרו) .

נתוני הביצוע הממשלתי של תקציב 2007, הנחות העבודה אודות המשק בתקציב 2008 ונתוני המאקרו ( =החשבונאות הלאומית) עדיין מצוינים ומייצרים רוח גבית חזקה לשוק האג"ח הממשלתי והקונצרני.

בל נשכח כי המדדים השליליים הצפויים בחודשים הקרובים וחולשתו של הדולר בארץ ובעולם – לא רק שמונעים מנגיד בנק ישראל להמשיך ולהעלות את הריבית, אלא אפילו מייצרים לחצים להורדות ריבית בישראל ובכך מהווים קטליזאטור לעליות השערים במניות ובאג"ח.

הורדת הריבית הצפויה החודש בארה"ב (וההורדות הנוספות הצפויות אחריה), התחזקות השקל והחלשות הדולר בעולם, מרחיקות את העלאת הריבית הבאה ע"י בנק ישראל ומייצרות "רוח גבית" לשוק האג"ח (עליות שערים באג"חים משמעותם ירידה בתשואתם לפדיון). ברמתו הנוכחית של הדולר, יידרש בקרוב נגיד בנק ישראל להסביר מדוע אינו מוריד את הריבית בארץ ! עצם הויכוח בדבר הסיכויים להפחתת ריבית בישראל, להבדיל ממה שנראה היה רק לאחרונה כסוף עידן הפחתות הריבית כאן, תומך בעליות שערים באג"חים, תוך השתטחות העקומים (או לפחות קיטון בתלילות העקום השקלי).

.

תקציב 2008 וביצועי תקציב 2007 תומכים ברמות המחירים במניות ובאג"ח בישראל: החודש, פורסמו הן נתוני הביצוע מתקציב 2007 והן הנחות האוצר הגלומות בתקציב 2008. התמונה המצטיירת מהנתונים שפורסמו הינה חיובית ביותר, הן לשוק המניות בישראל ובמיוחד לשוק האג"חים:

• צפי לצמיחה בקצב של כ- 4.25% בשנת 2008 .

• יעד אינפלציה של 2.5% (על רקע ציפיות אינפלציוניות של כ- 1.7% הגלומות בשוק כיום)

• גירעון מתוכנן של 1.6% בלבד (ההערכה שלנו – הגירעון ב-2008 יהיה נמוך מ- 0.5%).

• עודף מצטבר של כ-7.5 מיליארד ₪ בתקציב 2007, שתסתיים ככל הנראה ללא גירעון בתקציב !

• גיוס ממשלתי נטו שלילי של כ- 12 מיליארד ₪ מראשית השנה באג"חים. ב-2008 צפוי נתון גבוה ומשופר של כ- 20 מיליארד ש"ח, בהמשך למגמה של גיוס נטו שלילי המאפיין את הממשלה מאז 2005. קשה להגזים בחשיבות נתונים אלה ובתרומתם ליצירת סביבה חיובית ואוהדת למשקיעים באג"חים ממשלתיים וקונצרניים בישראל. בהתחשב בכך ש-80% מגיוסי הממשלה הינם באפיק השקלי, צפוי המשך מחסור באג"ח צמוד, במיוחד במח"מ הארוך, בו אין מספיק אג"ח קונצרני המאזן את עודף הביקוש לאג"ח צמוד ארוך בשוק.

"תיקו" בין האפיק השקלי לאפיק הצמוד: לכאורה, התחזקות השקל וצפי לאינפלציה אפסית בחודשים ספט' 2007 – פבר' 2008, (צפי מדד אוקטובר מינוס 0.1%) מרמזים על עדיפות לאפיק השקלי. גם העובדה שהעקום הצמוד כמעט שטוח, בעוד העקום השקלי תלול למדיי, מרמזת על פוטנציאל רווחי הון משמעותי יותר באפיק השקלי.

אנו מדגישים מדי שבוע כי ברירת המחדל צריכה להיות 50:50 בין הצמודים לשקלים, כשהתמהיל נקבע בעיקר לפי גובה הציפיות האינפלציוניות הגלומות בשוק, בכל מח"מ ומח"מ (ההפרש בין התשואות לפדיון בין אג"ח ממשלתי צמוד לאג"ח ממשלתי שקלי בעלי מח"מ זהה).

ניתוח האינפלציה הגלומה בעקומים (1.7%-2.2%) מגלה כי אין עדיפות ברורה לאף אחד מהאפיקים וכי קיים פוטנציאל רווחי הון בשניהם.

בניגוד לחלק מהפרשנים בשוק, איננו חוזים עדיפות ברורה לאפיק השקלי, בעיקר בשל העובדה שנדרשת פרמיית סיכון נוספת מהמכשירים השקליים, כשברור לכולם שלולא היה השקל המטבע החזק בעולם, היינו עדים לעלייה מסוימת בקצב האינפלציה בישראל, על רקע הלחצים האינפלציוניים בעולם בכלל (נפט ב- 90 דולר לחבית) ובישראל בפרט. בשל העובדה שהאפיק השקלי אינו מגן על המשקיע מפני סיכוני אינפלציה ומט"ח, נדרשת ממנו תוספת תשואה שתצדיק את הסיכון.

את השבוע הנוכחי אנו פותחים עםSpread (פער בתשואות לפדיון) של כ-1.20% בין האג"ח ל-10 שנים בארה"ב לבין מקבילתה בישראל, רמה גבוהה משמעותית מהרמה המתבקשת לאור ביצועי המשק הישראלי ותמונת המאקרו.

אנו מעריכים כי ה-Spread צפוי לחזור, בהדרגה, לרמתו הראויה (סביב 0.75%). לפיכך ניתן לצפות לירידת תשואות נוספות באג"חים בישראל (כ- 0.50% בתשואות), כלומר להמשך רווחי ההון למשקיעים באג"חים בישראל.

כוחות השוק יכתיבו ירידה דומה בתשואות גם באפיק צמוד המדד, באמצעות מנגנון האינפלציה הגלומה בעקומי התשואות. גם תוכנית הגיוסים של הממשלה עד נובמבר פחות מאיימת משהערכנו מלכתחילה ותאפשר ירידת מדרגה נוספת בתשואות.

במט"ח: האם הגיע הזמן לקנות דולרים? להערכתי- לא הכוחות הבסיסיים במשק הישראלי תומכים בשקל חזק גם בעתיד הנראה לעין. יותר כספים במט"ח מוזרמים מדי יום לישראל, הן ע"י משקיעים פיננסיים זרים והן ע"י משקיעים ריאליים, הרוכשים בישראל מפעלים, נדל"ן וטכנולוגיה. היצע זה של מט"ח אחראי במידה רבה לרמה הנמוכה של הדולר ביחס לשקל.

גם בעולם צפוי הדולר להמשיך ולהיחלש, בשל הורדת הריבית הצפויה השבוע בארה"ב (צפויה הורדה של בין 0.25% ל- 0.5% בריבית בארה"ב).

אני ממשיך להמליץ על רכיב מט"חי מינימלי בתיקים, כשהדולר נראה פחות אטרקטיבי, בהשוואה למטבעות אחרים, באירופה ובחלק מהשווקים המתעוררים.

תיק אג"ח מומלץ למשקיע הסולידי:

כ-45% מהתיק בשקלים, במח"מ 2-4 שנים , עד שחר 2682 .

כ-50% מהתיק באג"ח צמוד, ממשלתי במח"מ בינוני-ארוך, ובקונצרנים מדורגים .

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.