בפסק דין, בעניין בש"א 1622/07, עו"ד דורון רז נ' אגף מס הכנסה, בית המשפט דן במקרה, שבו המשיבה הטילה עיקול על ציוד משרדו של עורך דין, מכוח הסמכויות המסורות למשיבה, על פי פקודת המסים (גביה).

המערער מפנה להוראות סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 [להלן - "חוק הוצל"פ"], שבו נקבעה הגנה מפני עיקול על חפצים הנחוצים לחייב למחייתו, ושבלעדיהם אין החייב יכול לקיים את מקצועו, מלאכתו, משלח ידו, או את עבודתו, שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, ובלבד ששוויים אינו עולה כדי הסכום הקבוע בתקנות, ואם היו מכונות - בתנאי שהחייב עובד בהן בעצמו, או בעזרת שני עובדים לכל היותר.

הוראת הסעיף לעיל מפנה לתקנה 50 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 [להלן - "התקנות"], הקובעת כי:

"50. שווי המיטלטלין הפטורים מעיקול לפי סעיף 22(א)(4) לחוק הוא בסך של 200 שקלים חדשים ואם היו מכונות, בסך כולל של 500 שקלים חדשים."

בית המשפט קבע:

בערכאה הראשונה הסתמך המערער על חוות הדעת שקבעה, כי מדובר בציוד מיושן עד כי: "למחשבים ... אין כל ערך ממשי כלכלי ואיש לא היה רוכש אותם אלא בפרוטות".

המשיבה לא הגישה שומה לערכאה הראשונה בדבר שוויים של המיטלטלין שהיא מבקשת לעקל, ובאשר לטענת המערער, כי הסכום הקבוע בתקנה 50 לתקנות לעיל אינו סביר, המדינה אישרה במכתבה, כי אכן כך הוא ו"בימים אלה, אנו פועלים לתיקון תקנה 50 ..., כך שסכום המטלטלין הפטור מעיקול יהיה סביר וגבוה יותר מ-200 ש"ח".

כמו כן התקבל על דעת המשיבה, כי את הליכי העיקול הננקטים בדרך של גבייה מינהלית, כגון על פי הוראות פקודת המסים (גביה), יש לבצע בתוך התאמה להוראות חוק ההוצל"פ, כך שההגנה מכוח האמור בסעיף 22 לעיל, בחוק ההוצל"פ, חלה גם על הליכי העיקול שבענייננו.

הנטל להוכיח, כי נתקיימו תנאי סעיף 22 לחוק ההוצל"פ, מוטל על מי שמבקש ליהנות מן ההגנה הכלולה בו. עם זאת, במקרים רבים נטל זה אינו כבד, שעה שמדובר בפריטים מיושנים, אשר על פני הדברים נראה, שאין להם ערך כלכלי ממשי.

כאמור לעיל, המשיבה לא הגישה בערכאה הראשונה הערכה של מומחה מטעמה בדבר שוויים של המיטלטלין.לעומת זאת, המערער הסתמך על חוות דעת שהגיש.

בהיעדר חוות דעת, או הערכה סותרת, בית המשפט אימץ את הערכתו של המומחה מטעם המערער, בכל הקשור לשווי הפריטים שאליהם מתייחסת חוות דעתו.

כדי ליהנות מהגנת ההוראה שבסעיף 22(א)(4) לחוק ההוצל"פ, יש להראות, כי בלי המיטלטלין האמורים, החייב אינו יכול לקיים את מקצועו, מלאכתו, משלח ידו או עבודתו, שהם מקור פרנסתו. המערער הוא עורך דין, בעל מקצוע חופשי, היכול לעסוק במקצוע זה כשכיר או כעצמאי.

לכן המשיבה טוענת, כי התנאי האמור אינו מתקיים. שכן, מקור הפרנסה של המערער הוא ההשכלה שרכש והתואר עורך דין, ולא הכלים והאביזרים, שגם אם יעוקלו, יוכל המערער להמשיך בעיסוקו כעורך דין, ואם לא כעצמאי, אזי כשכיר.

בית המשפט דחה את טענת המשיבה, שכן יש עימה פגיעה בלתי סבירה ומעבר לנדרש בחופש העיסוק של המערער, שפרנסתו באה לו מעיסוקו כעורך דין עצמאי, וזכותו להמשיך ולהיות עורך דין כזה גם אם הוא חב חובות כספיים ניכרים לרשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"].

שאלה נוספת - עניינה פירוש האמור בתקנה 50 לתקנות: האם יש לפרש, כי מדובר בשווי הכולל של המכונות או של המיטלטלין, או בשווי של כל פריט ופריט לפני עצמו.

יש לפרש את האמור בתקנה לעיל, באופן שיש עימו הגשמה סבירה של ההגנה על החייב, תוך מניעת התעמרות, כאשר ברקע הדברים קיים גם אי עדכון של הסכומים, שנקבעו בתקנה עוד לפני שנים.

לכן, פירוש סביר של התקנה, כפי שהיא, מצריך להגיע למסקנה, כי היא עוסקת בשוויו של כל פריט בנפרד, ואם שוויו נמוך מן הקבוע בתקנה, כל עוד הוא משמש לנישום לעבודתו ולמקצועו, אין לעקלו.

פעולת הגבייה המינהלית היא הליך, שנוקטת רשות המסים מחוץ למסגרת, הקבועה בחוק הוצל"פ, אך נמצאת בכפיפות לדין המינהלי. על ההליך לעמוד באמות המידה, המחייבות רשות ציבורית בפעולותיה.

ההגנה, בסעיף 22 לחוק ההוצל"פ, אינה אלא ביטוי לאיזון, הנדרש בין האינטרס שבהגנה על החייב, על כבודו ועל קניינו המינימלי, שהוא זקוק לו לשם חיים בכבוד, אף אם בעוני, לבין זכותו של הנושה לרדת לנכסי החייב, כדי לגבות את החוב.

על כן, בכל מקרה, שבו המשיבה תחזור לעקל שוב חפצים וציוד במשרדו של המערער, עליה לשקול היטב קודם לכן, כי עליה להימנע מפגיעה בלתי מידתית בו, ובכל מקרה יש להימנע מהליכים, שיש עימם התעמרות גרידא בחייב, ותועלתם מסופקת או חסרת משקל, יחסית לחוב שבו מדובר.

הכותבים - ממשרד אבישי מלכא ושות', עורכי דין.