חישוב מאוחד, חישוב נפרד להכנסות בני זוג

שאלה: -------- נישום, בעל שליטה (בשיעור 25%) במפעל יצרני, עוסק - במפעל זה - בניהול, בקניות, באבטחת טיב ובתפעול. אישתו - אינה מחזיקה במניות המפעל האמור; והיא מועסקת, באותו מפעל, בתפקיד מנהלת חשבונות. השומות, שהוציא פקיד השומה למפעל לצורך מיסוי הכנסותיו, חושבו בחישוב מאוחד. בעקבות פסק דין בעניין "קלס" הגיש הנישום, ביום 30.5.2004, בקשה להחזר מס בשל הזכות לחישוב נפרד, בעבורו ובעבור אישתו לשנים 2002-1999. פקיד השומה הכיר בטענת הנישום, ובשל הכרתו זו הוא תיקן את השומות לשנים 2002-2000. אשר לשנת 1999 - טען פקיד השומה, כי חלה התיישנות ואי אפשר לתקן את השומות. לדעתנו - יש לתקן גם את שנת 1999 בהתאם לסעיף 160 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, אשר מאפשר החזר מס שש שנים לאחור. השאלה: בעניין דלעיל - איזו דעה היא הנכונה: דעת פקיד השומה או דעתנו ?

תשובה: --------- ככלל, נפסק בעניין "דניאל שחר" [ע"א 3602/97, דניאל שחר ואח' נ' רשות המסים בישראל], כי יוחזר המס לנישום, שהוא שילמו ביתר; וזאת, לתקופה מוגבלת של עד 6 שנות מס מתום שנת המס, אשר בעדה מבוקש ההחזר. זאת, מובא בסעיף 160 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]. עם זאת, נישום החייב להגיש דוח שנתי לרשויות המס, יהא רשאי לתבוע את החזר המס ששילמוֹ ביתר באמצעות הסעד הזמני המידי, שנבע בסעיף 159א לפקודה; וזאת, בתוך 90 יום ממועד הגשת הדוח, אך לא לפני 31 ביולי של שנת המס, אשר לאחר שנת המס, שבעניינה הוגש הדוח. נשאלות השאלות: ● מה הוא היחס בין הסעיפים 147-145 לפקודה, בדבר הליכי השומה והתיישנותה, לבין סעיף 160 לפקודה, הדן בהחזר המס ששולם ביתר ? ● האם אפשר לתבוע החזר מס ששולם ביתר, בהתאם לסעיף 160 לפקודה על בסיס שומה, שנחשבת שומה סופית לעניין סעיפים 147-145 לפקודה ? גישת רשויות המס בענייננו היא: נישום אינו רשאי לבקש החזר מס בעד שנים שבעניינן נעשתה שומה. החזר כאמור ייעשה אך ורק בהתקיים עילה לפתיחת שומה, ואם לא חלפו המועדים לפתיחת שומה על פי סעיף 147 לפקודה [ראה חוזר מס הכנסה 6/2002, משפטית]. לאור הגישה דלעיל - יהא רשאי הנישום לפנות אל מנהל רשות המסים בישראל, בהתאם לסעיף 147 לפקודה, בבקשה לצוות צו לתיקון השומה; וזאת, בתוך תקופה המסתיימת בתום שנה לאחר סגירת השומה. לגישת רשויות המס - אי אפשר להאריך את התקופה מעבר לזה. לעומת זאת - אפשר לטעון, כי התייחסות זו אל ציבור מגישי הדוחות השנתיים לרשות המסים מפלה אותם לרעה בהשוואה להתייחסות אל ציבור אשר אינם מגישים דוחות שנתיים לרשות המסים (על הרוב: שכירים). בסוגיה - האמורה לעיל - ציין בית המשפט בעניין "דניאל שחר" את זאת: "אין כל קשר - לא קשר פנימי, לא קשר חיצוני ולא כל קשר שהוא - בין החובה להגיש דו"ח (כהוראת סעיף 131 לפקודה), או הפטור מהגשת דו"ח, לבין זכותו של נישום לקבל החזרי מס ששילם ביתר. ואף אין כל הצדקה שיהא קשר בין השניים. המגיש דו"ח כחובתו בסעיף 131 לפקודה יכול שישלם מס ביתר; מי שאינו חייב להגיש דו"ח, ואכן אינו מגיש דו"ח (כאותם נישומים שלפנינו) יכול אף הוא שישלם מס ביתר; ואין כל טעם טוב לייחד את הוראת ההחזר שבסעיף 160 לפקודה - על הגבלת הזכות שבה - אך למי שהוטלה עליהם חובה להגיש דו"ח כסדר. היעדרו של טעם ראוי להגבלת תחומי תחולתו של סעיף 160(א) לפקודה אך לחייבים בהגשת דו"ח - כגירסת הנישומים שלפנינו - מוסיף טעם טוב לפירוש העולה מהוראת-חוק זו ומההיגיון הפנימי המחזיק אותה על מקומה, לאמור, פירוש הפורש את תחומי-תחולתו של סעיף 160 לפקודה על כל המבקשים לקבל החזר תשלומי-יתר ששילמו לרשויות המס, בהם גם חייבים גם מי שאינם חייבים בהגשת דו"ח." באותו עניין, איפשר בית המשפט להחזיר מס, ששילם ביתר נכה, לתקופה של שש שנים לאחור לפי האמור בסעיף 160 לפקודה, אף לנישום עצמאי, שמגיש דוחות שנתיים מכוח הוראות סעיף 131 לפקודה. על בסיס דברים אלה - אפשר לפנות, בענייננו שכאן, אל פקיד השומה, בטענה: כי בשל הטעות המשפטית שולם מס ביתר, וכי יש להחזיר את המס לנישום. ואולם - חשוב לציין, כי פירוש זה עלול לרוקן מתוכן את הפרק שבפקודה, אשר דן בהליכי השומה, ואשר מקצה תקופות זמן להתיישנות השומה - תקופות, שהן בדרך כלל קצרות מן התקופה הקבועה בסעיף 160 לפקודה.