קיזוז הפסדי הון מהכנסות מניכיון אגרות חוב

מבוא אחת השאלות, אשר מעסיקה חדשות לבקרים את ציבור הנישומים, היא: האם אפשר לקזז הפסדי הון מועברים מהכנסות מניכיון איגרות-חוב; וזאת, לאור תיקון 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], שמאפשר - במקרים מסוימים - לקזז הפסדי הון מהכנסות פירותיות. דמי ניכיון הפקודה נעדרת הגדרה למונח "ניכיון", המהווה הכנסה פירותית לפי סעיף 2(4) לפקודה. האיזכור היחיד להגדרת "ניכיון" נמצא בסעיף 9(13ב)(ב) לפקודה, והוא בוטל. הסעיף קבע, כי "דמי ניכיון" הם: "ההפרש שבין הערך הנקוב של איגרת חוב ובין מחירה בעת ההנפקה, אם המחיר נמוך מהערך הנקוב". למיטב ידעתי, חרף ביטול הסעיף, מאמצת רשות המסים לישראל [להלן - "רשות המסים"] את ההגדרה דלעיל גם כיום, בבוחנה אם ההכנסה היא, במהותה, מהווה "ניכיון". ראוי לראות גם את סעיף 161(א)(5) לפקודה שקובע, לעניין סעיף זה בלבד: ""ריבית" - לרבות הפרשי הצמדה שאינם פטורים ממס ולרבות דמי נכיון". (ההדגשה אינה במקור). רשות המסים רואה בהפרש, אשר בין הערך הנקוב של איגרות-החוב לבין התמורה במועד פדיונה, בבחינת "ניכיון" - כמשמעו בפקודה; דהיינו: הכנסה פירותית, החייבת במס לפי סעיף 2(4) לפקודה. זאת, לאור סעיף 89(ג) לפקודה, הקובע שהוראות פרק ב' (הכנסות פירותיות) גוברות על הוראות פרק ה' (הכנסות הוניות). ועוד: ראה את הוראות רשות המסים (חוזר 22/02), אשר קובעות כהאי לישנא: "דמי ניכיון הם ההפרש, שבין מחיר ההנפקה לבין הערך הנקוב של אותה איגרת-חוב, אם המחיר נמוך מהערך הנקוב. דהיינו, סכום הניכיון נקבע בעת הנפקת איגרת-החוב והוא צמוד, אם בכלל, עד לפדיון איגרת-החוב בהתאם לתנאי איגרת-החוב לגבי הקרן. דמי הניכיון יהיו חייבים במס, כהכנסה לפי סעיף 2(4) לפקודה, בידי מי שפדה את איגרת-החוב. כך, למשל, מי שפדה איגרת-חוב שערכה הנקוב צמוד ושהונפקה בניכיון, ידווח על הכנסה מדמי ניכיון בגובה ערכם הצמוד ממועד ההנפקה ועד למועד הפדיון. הריבית שמקורה באיגרת-החוב תהיה חייבת במס, כהכנסה לפי סעיף 2(4) לפקודה, בידי מי שקיבל אותה. למרות האמור לעיל, במקרים בהם הכנסות ריבית או דמי ניכיון מגיעות לכדי עסק או שהן אינטגרליות להכנסה מעסק או ממשלח היד, יסווגו ההכנסות האמורות כהכנסות שמקורן בסעיף 2(1) לפקודה. יש לשים לב, כי לקביעת מקור ההכנסה (2(1) או 2(4)), חשיבות לעניין שיעור המס, שבה תמוסה הכנסה זו ולעניין קיזוזי הפסדים." צא ולמד, כי דמי ניכיון מהווים הכנסה פירותית, החייבת במס לפי סעיף 2(4) לפקודה, או סעיף 2(1) לפקודה (אם ההכנסה מגיעה כדי עסק). ריבית אינה דמי ניכיון לדידי, אין הגדרת "ריבית" מקפלת בתוכה "דמי ניכיון" מהסיבות האלה: א. ריבית מהווה תשלום עתידי על שימוש בהון בעתיד, בעוד דמי ניכיון מהווים "פיצוי" על נייר ערך המונפק בתנאים נחותים משווי שוק. ב. המחוקק מדגיש, כי "ריבית" ו"ניכיון" הם שני מונחים שונים; ולראיה, קובע סעיף 2(4) לפקודה, כי גם ריבית וגם דמי ניכיון מהווים הכנסה. צא ולמד, כי אם ריבית כוללת "דמי ניכיון" לא היה המחוקק צריך להוסיף את המונח "דמי ניכיון" כהכנסה והיה מסתפק במונח ריבית. ראה גם את הגדרת "ריבית מועדפת" שבסעיף 65 לפקודה, הקובע כי ההגדרה כוללת "ריבית או דמי ניכיון". ג. מן המפורסמות היא, כאשר בפקודה נעדרת הגדרה, יש לבחון את כללי החשבונאות הנהוגים. לפי מיטב ידיעתנו, רכישת איגרת-חוב בחסר וקבלת שווי הערך הנקוב בפדיון מהוות, גם לפי כללי חשבונאות מקובלים, "דמי ניכיון". האם אפשר לקזז הפסדי הון מהכנסות מדמי ניכיון נוסח סעיף 92 לפקודה עובר לתיקון 147 לפקודה לא איפשר, בכל מקרה, לקזז הפסדים הוניים מהכנסות פירותיות. ברם, לאחר תיקון 147 לפקודה שונה סעיף 92 לפקודה באופן שהוסף לו סעיף-משנה 92(א)(4), המאפשר קיזוז הפסדי הון שנוצרו באותה שנה מריבית או מדיווידנד; ואילו הפסדי הון מועברים משנים קודמות, אינם ניתנים לקיזוז מהכנסות פירותיות ובכללן דמי ניכיון. לאור האמור לעיל, הפסדים אינם ניתנים לקיזוז מדמי ניכיון, היות שאינם הכנסות "ריבית", ובוודאי - אינם הכנסות מדיווידנד. מצוין בזה, כי תקנה 4 לתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה או יחידה בקרן נאמנות), התשס"ג-2002 [להלן - "התקנות"] קובעת את הכלל, כי אפשר להגדיל את תמורת איגרת-החוב בסך הניכיון, כאשר נוצר ממנו הפסד הון ועד סך ההפסד. צא ולמד, כי ההמרה של הכנסות מדמי ניכיון לתמורה לעניין קיזוז הפסד הון מותרת רק לפי דין מיוחד - תקנות אלה, ומן הקיים אתה למד על החסר. אפשר לתכנן תכנון מוקדם ע"י מכירת איגרת-החוב לפני פדיונה; ולכן אין מדובר בדמי ניכיון אלא ברווח הון. גם כללי החשבונאות קובעים, כי מכירה של איגרות-חוב מהווה רווח / הפסד הון ולא דמי ניכיון. ועוד בעניין זה: רשות המסים קובעת, בחוזר 22/02, כי "דמי הניכיון יהיו חייבים במס, כהכנסה לפי סעיף 2(4) לפקודה, בידי מי שפדה את איגרת החוב". יוצא מכל האמור לעיל, כי מכירת איגרות-חוב לצד ג' לפני מועד הפדיון מהווה רווח הון, שאפשר לקזזו מרווחי הון מועברים או שוטפים. חרף כל האמור לעיל - מאפשרת רשות המסים, במקרים מסוימים, להתייחס אל הכנסות מ"ניכיון" כאל הכנסות מ"ריבית"; ובשל כך, היא מאפשרת את הקיזוז המיוחל לפי סעיף 92 לפקודה. גישה זו של רשות המסים נשענת על התכלית הכלכלית ועל הדמיון הכלכלי בין ריבית לבין ניכיון. קיזוז זה אינו דבר שבשגרה; ואפשר להשיגו רק ע"י פנייה מראש אל רשות המסים ולבקש את הסכמתה לנושא.

הכותב - ממשרד איתן לירז ושות'.