המכרז הציבורי של אאורה יוצא לדרך: תגייס 80 מ' ש'
חברת אאורה השקעות, יוצאת היום למכרז הציבורי להנפקת אג"ח סטרייט ואג"ח להמרה. אאורה הגדילה את היקף הנפקת איגרות החוב שלה לסך כולל של כ-80 מיליון שקל בעקבות ביקושי היתר שנרשמו במכרז המוסדי שנערך לפני כשבועיים.
במסגרת המכרז המוסדי הוזרמו ביקושים בסכום כולל של כ-170 מיליון שקל, הגבוהים פי 3 מהיקף האג"חים שהוצע למשקיעים המוסדיים. את ההנפקה מובילים החתמים הראל חיתום, אנליסט חיתום וכלל פיננסים חיתום.
הריבית לאג"ח "סטרייט" שנקבעה במכרז המוסדי עומדת על 5% ושיעור ההקצאה למזמינים בריבית שנקבעה עומד על כ-13%. אגרות החוב הניתנות להמרה ישאו ריבית שנתית של 7% ויהיו ניתנות להמרה למניות החברה בשער 500 (5 שקלים למניה) עד נובמבר 2009, ולאחר מכן בשער 700 (7 שקלים למניה).
אאורה שותפה עם חברת ג'י.טי.סי בהקמתה של רשת מרכזי קניות ברומניה במסגרת זו רכשה אאורה והחלה בתכנונם של מרכזי קניות בערים בוזאו, פיאטרה-ניימץ וסוצ'אבה. החברה מצויה במשאים ומתנים בשלבים שונים לרכישת מגרשים נוספים ברומניה עליהם יוקמו מרכזי קניות במסגרת רשת מרכזי הקניות.
כמו-כן, צפויה החברה לפתוח עד לסוף שנה זו מרכז קניות בבוקרשט אותו הקימה בשותפות עם חברת גירון.
לאחרונה הודיעה אאורה כי חתמה, יחד עם חברת ס.י. אבן יזמות, בחלקים שווים, על הסכם לרכישת קרקע בשטח כולל של כ-36 דונם בבאר יעקב. הקרקע מיועדת, לבניית 367 יחידות דיור, שהיקף המכירות הצפוי מהן יסתכם בכ-250 מיליון שקל.
אאורה, שהסבה את פעילותה לתחום הנדל"ן בשנת 2005 השתתפה עד כה בייזום ובמימון של כ-13 פרוייקטים בישובים: תלמי מנשה, מזכרת בתיה, תל-אביב, שהם, רחובות, באר שבע ואילת. היקף הפרוייקטים הכולל בהם מעורבת אאורה עד כה מגיע לכ-1,000 יחידות דיור.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
