השקעה והסכם פשרה אינם "עסקה"
בבית משפט השלום בירושלים לפני: כב' השופט עודד שחם
ניתן ב-13.9.2006 התובעת: פנחס גדעון ובניו בע"מ
הנתבעת: י. ד. ברזאני בע"מ
העובדות
--------
התובעת והנתבעת נקשרו בהסכם לביצוע פרוייקט מגורים, והנתבעת השקיעה סכום של כ-3.25 מיליוני ש"ח בפרוייקט זה.
בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות באשר לפרוייקט, ובשלב מסוים, הנתבעת הגישה תובענה לבית המשפט המחוזי. בתום הדיון, הצדדים הגיעו להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, ועל פיו התובעת תעביר סך של 4,200,000 ש"ח לנתבעת, וכך יבוא לידי סיום שיתוף הפעולה בין שתי החברות בפרוייקט.
לטענת התובעת, סכום הפשרה הסופי כולל בחובו מס ערך מוסף. לפיכך, התובעת דרשה מן הנתבעת, כי זו תוציא לה חשבונית מס על סכום הפשרה הסופי, כאשר סכום זה כולל מס ערך מוסף כחוק. הנתבעת סירבה לדרישה זו, ועל רקע זה הוגשה התובענה.
כב' השופט עודד שחם
---------------------
לעניין הפן המיסויי: סעיף 1 לחוק מע"מ, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"], קובע כי "עסקה" הנה:
"1. ...
(1) מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו...".
"נכס" מוגדר כ"טובין או מקרקעין;".
"טובין" מוגדרים בחוק, בין היתר, כ"(2) זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים ...".
"מכר" מוגדר בחוק מע"מ כ"'מכר' לרבות... הקניית רשות לשימוש בו בתמורה, הקניית זכות בו... בתמורה ...".
נטל השכנוע בעניין זה רובץ על התובעת, המבקשת להוציא דבר מן הנתבעת. בית המשפט סבור, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה לעניין זה.
לא הוכח, כי מדובר ב"עסקה", במובן חוק מע"מ. לא הוכח, כי הנתבעת מכרה זכות בפרוייקט, במסגרת הסכם הפשרה, כטענת התובעת.
לא נקבע בשום שלב בין הצדדים, כי הנתבעת בהשקעתה רכשה חלק בפרוייקט, וכי אפשר שמדובר בהסכם הלוואה.
אחד מן הטעמים למסקנה זו הוא התנהגותה של התובעת בזמן אמת, עת היא לא הוציאה חשבונית, כאשר הנתבעת השקיעה את הכסף בפרוייקט.
התנהגות זו מלמדת, כי התובעת לא ראתה בכך רכישת זכות בפרוייקט בידי הנתבעת. לא ניתן לפצל בין שלב יצירת הקשר בין הצדדים ובין שלב סיומו. חייבת להיות התייחסות זהה לשלב השקעת הכסף בידי הנתבעת, ולשלב את יציאתה מן העסקה.
התובעת לא תוכל להימנע ממס בעת קבלת סכום כסף גדול מן הנתבעת, ומצד שני, לקזז מס בעת ההיפרדות מן הנתבעת.
טעם נוסף קשור לעובדה, שהסכם הפשרה הושג במסגרת של התדיינות משפטית. באותה התדיינות הועלו גם טענות של הנתבעת, כי התובעת היפרה את ההסכם בין הצדדים. טענות אלה לא התבררו לאשורן בהליך בבית המשפט המחוזי, נוכח האופן שבו הסתיים ההליך. הן לא התבררו אף בהליך דנן, ובוודאי שלא הופרכו בו.
בהקשר זה יש להזכיר, כי הסכם פשרה הנו הסכם, שבו צדדים קונים סיכון הנובע, בין היתר, מטענות אשר יש לכל אחד מהם. במצב זה, יש יסוד מוצק לקבוע, כי הסכם הפשרה מהווה גם קניית סיכון של טענות ההפרה שהעלתה הנתבעת.
תמיכה לכך נמצאת בעובדה, שסכום הפשרה הסופי גבוה מסכום השקעתה המקורי של הנתבעת. באין טענה, כי יש בעניינים נשוא טענות ההפרה משום "עסקה" במובן חוק מע"מ, הרי אף בפשרה, המשקפת את הערכת הצדדים על הטענות, אין משום "עסקה" כאמור.
טענת התובעת להשתק של הנתבעת, לאור בקשת הנתבעת מבית המשפט המחוזי, כי ייתוסף מע"מ לתקבול, אינה יכולה להתקבל. מדובר היה בעמדה משפטית של הנתבעת בהליך קודם, שלא התקבלה בשום שלב, והנתבעת לא זכתה בשום סעד על יסודה. לא נוצר, אפוא, מכוחה של עמדה זו "השתק שיפוטי" העומד לרועץ לנתבעת.
לעניין הפן ההסכמי: דחיית התובענה מתחייבת מטעם נוסף, הקשור בפירושו של ההסכם. נקודת המוצא בפירושם של הסכמים נמצאת בהוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובעת, כי חוזה יפורש על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ואם היא אינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות.
הוראה זו חלה על כלל ההסכמים, והיא חלה גם על הסכם הפשרה דנן. בהסכם פשרה קיים יסוד מרכזי של חלוקת סיכונים. מובן, שאם הסתבר לאחד מן הצדדים, לאחר מעשה, כי הפשרה לא הייתה מוצלחת מבחינתו, שכן הסיכון התממש בדרך שונה מן הדרך שהוא העריך, אין מקום לטענת טעות.
ניתוח הסכם הפשרה על רקע נסיבות כריתתו, תוך כדי הליך משפטי, אגב הדיון במסגרת אותו הליך, מעלה כי כל אחד מן הצדדים להסכם נטל את הסיכון על עצמו לאפשרות, כי יחול מס ערך מוסף על ההסכם, באופן המונע ממי מן הצדדים לבוא בדרישות או בטענות לצד שכנגד לעניין זה.
התביעה נדחתה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
מסמך הפיתיון שבו השתמשה קבוצת התקיפה, קרדיט: פאלו אלטומסמך תמים, שפותח דלתות: כך פועלת יחידת הסייבר של חמאס שנחשפה על ידי פאלו אלטו
חוקרים ישראלים בפאלו אלטו, חושפים את קבוצת Ashen Lepus המזוהה עם חמאס שמפעילה קמפיין ריגול מתמשך לכריית מידע ממדינות ערב; בין היעדים שהותקפו: מצרים, ירדן, עומאן, מרוקו וגם הרשות הפלסטינית
משם הכול קורה בלי שהקורבן מרגיש. הקובץ שמתחזה למסמך מדיני מפעיל שרשרת של רכיבים שמורידים ומפעילים את ערכת התקיפה החדשה של קבוצת Ashen Lepus, קבוצת APT המזוהה עם חמאס ושפועלת כבר שנים נגד גופים ממשלתיים במזרח התיכון. רק שהפעם, כך חושפים החוקרים
הישראלים של פאלו אלטו נטוורקס, הקבוצה מגיעה עם מערך מתקדם בהרבה מבעבר.
מסמך פיתיון כפי שנחשף על ידי צוות החוקרים של פאלו אלטו
חוקרים ישראלים של פאלו אלטו חושפים: קמפיין ריגול חדש, מתמשך ומתוחכם של חמאס נגד ממשלות ערביות
צוותי UNIT 42 של פאלו אלטו נטוורקס ישראל מפרסמים דוח מקיף על קמפיין ריגול שנמשך חודשים ארוכים, ומטרתו חדירה ואיסוף מידע מגופים ממשלתיים ודיפלומטיים ברחבי המזרח התיכון. הקבוצה שעומדת
מאחורי הקמפיין היא Ashen Lepus, המכונה גם WIRTE, ואם בעבר היא נחשבה לשחקן בינוני בזירה, בזמן האחרון היא שדרגה משמעותית את היכולות שלה הן מבחינת תשתיות והן מבחינת כלים וטכניקות תקיפה.
הקמפיין היה פעיל לא רק בתקופות שקטות יחסית, אלא וביתר שאת בזמן
המערכה בין ישראל לחמאס, והקמפיין הזה נמשך גם אחרי הסכם הפסקת האש בעזה באוקטובר האחרון. כאן גם אפשר למצוא הבדל בין Ashen Lepus לבין קבוצות אחרות המזוהות עם חמאס: בעוד אחרות הורידו פעילות, הקבוצה המשיכה לפעול בעקביות, הוסיפה כלים חדשים, והרחיבה את תחומי הפעולה
והיעדים. בין המדינות שנפגעו: מצרים, ירדן, עומאן, מרוקו וגם הרשות הפלסטינית.
החוקרים מסבירים כי הפתיונות - כמו המסמך מהליגה הערבית - מותאמים בדיוק לעולמות התוכן של הקורבנות. רובם עוסקים בענייני פלסטין, החלטות מדיניות או יחסי מדינות, אך בקמפיין
הנוכחי נוספו גם מסמכים הקשורים ליחסי טורקיה–פלסטין, מה שמרמז על כיוון מודיעיני חדש של הקבוצה.
