הבנקים לברוקרים הפרטיים: אתם אוכלי חינם וחצופים

המאבק על יישום ועדת בכר נמשך. במכתב ציבורי גלוי, יוצא איש יחסי הציבור מוטי שרף המייצג את הבנקים: פועלים לאומי ודיסקונט, נגד הברוקרים הפרטיים: הוכחתם שיש ארוחות חינם. ולא די בכך שהמדינה העניקה אותן לכם - אתם מבקשים להגדיל אותן
חזי שטרנליכט |

איש התקשורת מוטי שרף, המייצג את הבנקים: פועלים לאומי ודיסקונט כחלק מהמאבק ביישום מסקנות ועדת בכר, יוצא היום במכתב חריף, אולי חסר תקדים במידת החריפות שלו, נגד הברוקרים הפרטיים.

שרף זועם וכותב: "אתם הברוקרים הוכחתם לנו לאורך השנים ובמיוחד בכל השבועות האחרונים שיש ארוחות חינם. ולא רק שיש ארוחות חינם, אפשר גם להיות חוצפנים ולבקש להגדילן. לא די בכך שהמדינה העניקה לכם מתנת חינם, ניהול נכסי הציבור כאשר אינכם מפוקחים כמו הבנקים ואינכם חייבים את הדין וחשבון לציבור בדומה לבנקים. עכשיו אתם מבקשים להגדיל את שווי המתנה? אתם תמשיכו להנות משירותים יקרים שיסופקו לכם בחינם והציבור ישלם את המחיר, וכי מה איכפת לכם?"

שרף מפנה אצבע מאשימה לעבר הברוקרים הפרטיים ומציין במכתבו: "אימצתם לעצמכם התנהגות פרזיטית חסרת כל הגיון כלכלי בה אתם מבקשים להשתמש במערכת ההפצה, נכס לא לכם, אשר נבנה בעמל במשך שנים. מודל הפעולה הפרזיטי שלכם מבקש להגביל את עמלות ההפצה לבנקים אך להותיר את מערכת ההפצה לשימושכם, כאשר ברור לכם שאת המחיר ישלמו הציבור והבנקים".

"הואילו נא אתם הברוקרים לממן את הקמתה של מערכת הפצה עצמאית גדולה ונגישה בכל רחבי הארץ, לאורכה ולרוחבה, גם בפריפריה. הואילו נא אתם הברוקרים להכשיר מערך של אלפי עובדים מיומנים, מקצועיים ואחראים על מנת שייעצו לציבור. הואילו נא אתם הברוקרים לרכוש ולהטמיע מערכות טכנולוגיות אשר ייתמכו במערך ההפצה. הואילו נא אתם הברוקרים לממן את התחזוקה השוטפת של מערך זה ושדרגוהו לטובת הלקוחות".

לסיכום הוא מציין: "אך לאו, לאו, ולאו ? אתם לא תעשו זאת כי זה יקר, מאד יקר, ומדוע שברוקר יושיט ידו לכיס אם הבנקים והציבור יכולים לעשות זאת עבורו.

בקשתנו היא ברורה, שקופה ונשענת על היגיון עסקי: קביעת גובה העמלה בדומה לשיעור הנהוג בעולם, זאת על מנת לכסות את העלויות הגבוהות של מערכת ההפצה מבלי לגלגל זאת על הציבור. אנו מבקשים להאמין כי ההיגיון העסקי הבריא בו הציבור הוא הנהנה העיקרי שינצח, ולא מודל הפעולה הפרזיטי שאתם מבקשים מהמדינה לאמץ עבורכם!".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.