פיצוי בגין הטרדה מינית - חבות במס

שאלה: האם פיצויים שקיבלה עובדת ממעבידה עבור הטרדה מינית הם חייבים במס והאם המעביד לשעבר צריך לנכות מס במקור מהם?

ירון אלי, עו"ד (יועץ מס); צחי שטיין, מתמחה, משיבים: מן המפורסמות הוא כי דין הפיצוי כדין הפרצה שבא למלא. בפס"ד ש.ל. גורדון (ע"א 171/67 פשמ"ג נ' הוצאת ספרים ש.ל. גורדון בע"מ, פ"ד כא (2) 186) קבע בית המשפט העליון את מבחן המסגרת לצורך סיווג הפיצוי כהכנסה, לפיו דין הפיצוי כדין הפרצה אותה הוא נועד למלא, וכלשונו של ביהמ"ש : " הקושי המתעורר בסוגיית סיווגו של פיצוי כתקבול הוני או כתקבול שבפירות נובע מן העובדה, שהמלה "פיצוי" יכולה להשתלב יפה בכל אחת משתי הקטיגוריות הללו. האבחנה נעוצה במטרה שלשמה ניתן הפיצוי: אם הנזק פגע ברווחים החייבים במס והפיצוי בא לכסות על נזק זה, אין הוא אלא סותם את הפרצה שהנזק גרם, והריהו משתלב במקומה, ואז יהא אף הוא חייב במס. אם גרם הנזק לפרצה במקור ההכנסה, יסתום הפיצוי את הפרצה הזו, וכשישתלב במקומה, לא יהא אלא תקבול שבהון, שאינו חייב במס..." כלומר, אם הפיצוי נועד לכסות על נזק הכרוך בפגיעה ברווחים, אזי יש לסווג את הפיצוי כהכנסת פירותית. על אותו משקל, בהינתן פיצוי בגין נזק למקור ההכנסה עצמו, יש לסווג את הפיצוי כהכנסה הונית. לאור האמור, בטרם נדון באופן המיסוי יש לבחון תחילה את מהות הפיצוי ואת החלל שהוא בא למלא. סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן : "החוק"), קובע כי הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות אשר חלות עליהן, בין היתר, הוראות פקודת הנזיקין. להלן לשון הסעיף : " 6. הטרדה מינית והתנכלות - עוולות אזרחיות (א) הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] 7, יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה. (ב) בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק; " מהאמור עד כה עולה איפוא כי, פיצויים בגין הטרדה מינית שניתנו לעובדת מהווים פיצויים נזיקיים. בבואנו לחייב במס פיצויים אלה, יש לבחון איזה מקור חיוב חל (אם בכלל) במקרה דנן לאור הכלל שבהעדר מקור חיוב אין חיוב במס. סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (להלן : "הפקודה"), המהווה את מקור החיוב במס על הכנסות שניתנו במסגרת יחסי עובד מעביד, קובע בזו הלשון : " השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד, שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;..." הסעיף הינו רחב ביותר וכולל בחובו כל תמורה אשר ניתנה לעובד (בכסף או בשווי כסף) ממעבידו ואשר קשורים ליחסי העבודה וליחסי עובד מעביד. במקרה דנן, הגם שהפיצויי משתלם (לרוב) ע"י המעביד, לא מתקיים הקשר הסיבתי בין התשלום לבין יחסי העבודה. הפיצוי לא ניתן לעובדת כתמורה לעבודתה ועל כן אינו מהווה "השתכרות" או "רווח מעבודה". זאת ועוד ולאור האמור לעיל, אין לראות בפיצוי בגין ההטרדה המינית "כטובת הנאה" בידי העובד.

משימתנו לא תמה. כעת עלינו לבחון האם המדובר ברווח הון בידי העובדת לפי פרק ה' לפקודה. סעיף 88 לפקודה מטיל חבות במס על מכירת נכס. המונח "נכס" מוגדר כ – " נכס - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה, ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט- ..." בפסק הדין בעניין צבי אברך (ע"א 182/72) נתן ביהמ"ש העליון פרשנות מרחיבה ביותר למונח "זכות ראויה" בקובעו כי : "...לא רק זכויות הנובעת מחוזים או מעוולות אזרחיות, אלא גם זכויות בלתי חוזיות וכן כל זכות שניתנת לאכיפה באמצעות תביעה". ברם, הגם שהגדרת "זכות ראויה" הינה רחבה ביותר וכוללת בחובה כל פיצוי שניתן לאכיפה, אין להחיל את הסעיף על פיצויים במישור האישי. רוצה לומר, פיצויים אזרחיים שקיבל נישום שלא במסגרת כובעו "העסקי" אין לחייבם במס כשם שלא מחייבים מכירת מטלטלין לשימוש אישי. טול מקרה בו אזרח קיבל פיצוי נזיקי ממסעדה בשל הרעלת קיבה. היעלה על הדעת כי פיצוי מסוג זה הוא חייב במס בהיותו מכירת נכס ? לדעתנו יש להשיב לשאלה זו בשלילה.

לאור האמור לעיל ובייחוד לאור העובדה שאין בנמצא מקור חיוב לפיצויים בגין הטרדה מינית, פיצויים אלה לא יחוייבו במס. למעלה מן הצורך נציין כי גם אם תאמר כי פיצוי בגין הטרדה מינית מהווה הכנסה חייבת בידי העובד ובעל מקור חיוב, הרי שיש לראות את הפיצוי כפטור וזאת לאור הוראותיו של סעיף 9 (7) לפקודה הפוטר ממס "כל סכום הון שנתקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה". למותר לציין כי מאחר ופיצויים אלה לא נתפסים ברשת המס כלל וכלל (לדעתנו כאמור), ממילא מיותר הדיון לעניין הניכוי במקור.