TV

גדעון תדמור: "נקדם את פיתוח לוויתן מהר ככל האפשר"

מנהלי דלק מספרים על פרויקט לוויתן; יוסי אבו : "למדינה יש חלק קריטי בפיתוח התעשייה - יש לנו שותפות גדולה עם המדינה"
אבי שאולי | (7)

"נקדם את פיתוח לוויתן מהר ככל האפשר", כך מבטיח יו"ר דלק קידוחים, בראיון ל-Bizportal. גדעון תדמור ומנכ"ל דלק קידוחים, יוסי אבו, סיפרו על הפרויקט הגדול שבדרך, מדוע לא פותח עד היום, קשיי הרגולציה והמו"מ עם וודסייד ומדינות שכנות.

בשבוע שעבר מספר מנכ"לים ושותפים בחברות הגז ונפט בישראל דיברו בכנס גז ונפט של חברת ארנסט אנד יאנג ומשרד עוה"ד אגמון ושות' רוזנברג הכהן

ושות במלון דן תל-אביב. הם ענו לשאלות בנושא "ייצוא גז טבעי מישראל והשלכותיו".

יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים יהש: "הסתכלו עלינו כעל עוף מוזר כשדיברנו על טכנולוגיית LNG, אלא שמרבית הסחר בעולם נעשה בצנרת. האלטרנטיבה הראשונה מבחינתנו זה מצריים והשנייה זה ירדן- זה שוק שיכול להיות נפלא, שכן מעבר לדלת. שוק שלישח טורקיה - שוק מעניין של 50 BCM. יש שם שני מתקני הנזלה".

אורי אלדובי: "הממונה על הגבלים מונע תחרות במשק"

יגאל לנדאו, מנכ"ל רציו יהש: "עם השקעות כאלה גדולות צריך שותפות וזה עושה עסק טוב. לגבי העתיד: הפוטנציאל האמיתי של 'לוויתן' הוא בייצוא וזה אינטרס של המדינה. יש לזה השלכות גיאופוליטיות - יש אש ולהבות במדינות השכנות ולכולנו מכנה משותף אחד - הצורך באנרגיה. כדאי שהמדינה תתעורר ותסייע בייצוא הגז. המטריה המדינית חשובה ובלעדיה אף אחד לא יחתום איתנו על חוזה גדול".

אורי אלדובי, מייסד הזדמנות יהש ויו"ר איגוד מחפשי הגז והנפט: "בלי ייצוא לא תהיה תחרות. עצרו את העבודה של התעשייה למשך שלוש שנים עם ששינסקי ורגולציה אחרת. הממונה פוגע בכניסת שחקנים גדולים לישראל".

רו"ח יוסי אלפיה מארנסט אנד יאנג: "אין היום אנשים במנהיגות המדינה כמו אריק שרון שדחף את השלמת פרויקט ים טטיס".

יגאל לנדאו: "לרגולטור יש סמכות ואפס אחריות. הוא גם לא נבחר ציבור"

שאול מרידור, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר: "אני חושב שבראש וראשונה צריך להגיע להחלטות מהר יחסית. לצערי הרב לא כל חברי הממשלה מבינים שמדובר במשימה לאומית - ייצוא גז טוב למדינת ישראל".

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    להלאים 28/01/2014 02:55
    הגב לתגובה זו
    ליותן......ושהכסף יתחלק בין כל האזרחים במקום הכיס השמן של מר תשובה ! הזדמנות אחת בכל החיים .....
  • 6.
    דנה 23/01/2014 02:12
    הגב לתגובה זו
    לברוחחחחח
  • 5.
    מוטי 22/01/2014 18:22
    הגב לתגובה זו
    הגיע הזמן להפסיק לתקוע מקלות בגלגלים ולהתחיל להנות מהמשאב היקר הזה -גז. האם נזכה לזה עוד בימינו?
  • 4.
    פול 22/01/2014 16:28
    הגב לתגובה זו
    ור"מ שותק ולא פועל אלא אחרי הקלעים. האי-וודאות חוגגת והענף עומד דום
  • 3.
    יופיטר שוקי הון 22/01/2014 15:57
    הגב לתגובה זו
    ל אחר!!!!!!!!! כל סוכני ארצות הברית החוצהההההההההההההה
  • 2.
    יופיטר שוקי הון 22/01/2014 15:55
    הגב לתגובה זו
    את המדינה לחבור לקבוצת דלק ולמצוא מפעיל אחר !!! הכי טוב הנזלה !! LNG עזבו אתכם מטורקיה!!!
  • 1.
    יופיטר שוקי הון 22/01/2014 15:47
    הגב לתגובה זו
    אז המדינה עם קבוצת דלק תמצא מפעיל אחרררררר קבוצת דלק+דלק קידוחים שותפי המדינה
קידוח גז (רשתות)קידוח גז (רשתות)

מי שולט בשוק הגז העולמי - קטאר פותחת פער מול ארה"ב

שתי המדינות מראות התרחבות מהירה , אך יתרון העלויות, השליטה הריכוזית והגישה לשווקים מתעוררים מציבים את קטאר בעמדה תחרותית מול יצוא הגז האמריקאי, דווקא לקראת עודף היצע עולמי והאטה בביקוש

רן קידר |
נושאים בכתבה קטאר ארה"ב גז

בעוד ארה"ב וקטאר ממשיכות להרחיב את יצוא הגז הטבעי הנוזלי במהירות, הפערים במודלים העסקיים, בעלויות ובגמישות השוק הופכים את התחרות לאסימטרית. קטאר, עם קיבולת יצוא נוכחית של 77 מיליון טון בשנה, מתכננת להגיע ל-126 מיליון טון עד 2027 דרך פרויקט North Field East, שיתחיל לפעול באמצע 2026. עד סוף העשור, הקיבולת תגדל ל-142 מיליון טון, כולל הרחבה של North Field West בשווי 5 מיליארד דולר. ההשקעות האלה, בהיקף עשרות מיליארדים, מבוססות על עלויות ייצור נמוכות של 25-50 סנט ליחידת חום, מה שמאפשר רווחיות גם במחירי גז נמוכים סביב 5-7 דולר ליחידת חום באסיה.

ארה"ב, לעומת זאת, הגדילה את קיבולת היצוא ב-24 מיליון טון ב-2025, והגיעה ל-116 מיליון טון בעקבות הפעלת פרויקטים כמו Plaquemines. עד 2030, הקיבולת צפויה להכפיל עצמה ל-200 מיליון טון, עם 12 פרויקטים בבנייה והשקעות של 40 מיליארד דולר בתשתיות. אולם, היצוא האמריקאי תלוי במחירי גז מקומיים, שקפצו בדצמבר 2025 ל-5 דולר ליחידת חום בשל מזג אוויר קר וגידול בביקוש לחשמל. אם המחירים יישארו גבוהים, חלק מהמשלוחים יאבדו תחרותיות מול יצרנים זולים יותר.

עודף ההיצע מחכה מעבר לפינה 

השוק הגלובלי צפוי לעודף היצע של 300 מיליארד קוב בשנה עד 2030, כאשר 70 אחוז מהגידול מגיע מארה"ב וקטאר. הביקוש בסין מאכזב ב-2025 לשנה שנייה, עם גידול של 2 אחוז בלבד ל-120 מיליון טון, בעוד יצוא אמריקאי לסין ירד ב-15 אחוז. אירופה, שקלטה 69 מיליון טון מארה"ב בשמונת החודשים הראשונים של 2025, עלולה לראות ירידה אם גז רוסי יחזור דרך הסכמים מדיניים, עם פוטנציאל להפחית 15-20 מיליארד קוב בביקוש אירופי.

בשוק של דרום ומזרח אסיה, שצפוי להגדיל את הביקוש לכ-200 מיליון טון מעבר ל-2030, קטאר בולטת בגמישותה. QatarEnergy, הגוף הממשלתי, שולט ב-20% ממסחר הגז הגלובלי ומספק גז לשווקים מאתגרים כמו הודו ובנגלדש, שם סיכוני אשראי גבוהים מרתיעים חברות פרטיות. בניגוד לכך, ארה"ב פועלת דרך פסיפס של יזמים, מה שגורם לביטולים במצבי עודף, כמו ב-2025 כשהייתה ירידה של 10% במשלוחים לאירופה.

ישנו מצבור של 50 דוחות אנליסטים ואיתם תחזיות בהקשרי פרויקטים חדשים, וכולם שמנבאים עודף היצע. אמנם ערים נוספות כמו קנדה ומקסיקו צפויות להרחיב גם הן ביקוש, עם גידול של 30 מיליון טון בקיבולת, וכמו כן רוסיה מוסיפה אי ודאות, עם פוטנציאל ל-60 מיליון טון נוספים אם פרויקטים כמו Arctic LNG 2 יופעלו מחד - אך עדיין הביקוש הגלובלי לגז יגדל ב-1% בלבד במהלך 2025, לעומת 2.8% ב-2024, והדבר מגביר את הלחץ על המחירים.

קידוח גז (רשתות)קידוח גז (רשתות)

מי שולט בשוק הגז העולמי - קטאר פותחת פער מול ארה"ב

שתי המדינות מראות התרחבות מהירה , אך יתרון העלויות, השליטה הריכוזית והגישה לשווקים מתעוררים מציבים את קטאר בעמדה תחרותית מול יצוא הגז האמריקאי, דווקא לקראת עודף היצע עולמי והאטה בביקוש

רן קידר |
נושאים בכתבה קטאר ארה"ב גז

בעוד ארה"ב וקטאר ממשיכות להרחיב את יצוא הגז הטבעי הנוזלי במהירות, הפערים במודלים העסקיים, בעלויות ובגמישות השוק הופכים את התחרות לאסימטרית. קטאר, עם קיבולת יצוא נוכחית של 77 מיליון טון בשנה, מתכננת להגיע ל-126 מיליון טון עד 2027 דרך פרויקט North Field East, שיתחיל לפעול באמצע 2026. עד סוף העשור, הקיבולת תגדל ל-142 מיליון טון, כולל הרחבה של North Field West בשווי 5 מיליארד דולר. ההשקעות האלה, בהיקף עשרות מיליארדים, מבוססות על עלויות ייצור נמוכות של 25-50 סנט ליחידת חום, מה שמאפשר רווחיות גם במחירי גז נמוכים סביב 5-7 דולר ליחידת חום באסיה.

ארה"ב, לעומת זאת, הגדילה את קיבולת היצוא ב-24 מיליון טון ב-2025, והגיעה ל-116 מיליון טון בעקבות הפעלת פרויקטים כמו Plaquemines. עד 2030, הקיבולת צפויה להכפיל עצמה ל-200 מיליון טון, עם 12 פרויקטים בבנייה והשקעות של 40 מיליארד דולר בתשתיות. אולם, היצוא האמריקאי תלוי במחירי גז מקומיים, שקפצו בדצמבר 2025 ל-5 דולר ליחידת חום בשל מזג אוויר קר וגידול בביקוש לחשמל. אם המחירים יישארו גבוהים, חלק מהמשלוחים יאבדו תחרותיות מול יצרנים זולים יותר.

עודף ההיצע מחכה מעבר לפינה 

השוק הגלובלי צפוי לעודף היצע של 300 מיליארד קוב בשנה עד 2030, כאשר 70 אחוז מהגידול מגיע מארה"ב וקטאר. הביקוש בסין מאכזב ב-2025 לשנה שנייה, עם גידול של 2 אחוז בלבד ל-120 מיליון טון, בעוד יצוא אמריקאי לסין ירד ב-15 אחוז. אירופה, שקלטה 69 מיליון טון מארה"ב בשמונת החודשים הראשונים של 2025, עלולה לראות ירידה אם גז רוסי יחזור דרך הסכמים מדיניים, עם פוטנציאל להפחית 15-20 מיליארד קוב בביקוש אירופי.

בשוק של דרום ומזרח אסיה, שצפוי להגדיל את הביקוש לכ-200 מיליון טון מעבר ל-2030, קטאר בולטת בגמישותה. QatarEnergy, הגוף הממשלתי, שולט ב-20% ממסחר הגז הגלובלי ומספק גז לשווקים מאתגרים כמו הודו ובנגלדש, שם סיכוני אשראי גבוהים מרתיעים חברות פרטיות. בניגוד לכך, ארה"ב פועלת דרך פסיפס של יזמים, מה שגורם לביטולים במצבי עודף, כמו ב-2025 כשהייתה ירידה של 10% במשלוחים לאירופה.

ישנו מצבור של 50 דוחות אנליסטים ואיתם תחזיות בהקשרי פרויקטים חדשים, וכולם שמנבאים עודף היצע. אמנם ערים נוספות כמו קנדה ומקסיקו צפויות להרחיב גם הן ביקוש, עם גידול של 30 מיליון טון בקיבולת, וכמו כן רוסיה מוסיפה אי ודאות, עם פוטנציאל ל-60 מיליון טון נוספים אם פרויקטים כמו Arctic LNG 2 יופעלו מחד - אך עדיין הביקוש הגלובלי לגז יגדל ב-1% בלבד במהלך 2025, לעומת 2.8% ב-2024, והדבר מגביר את הלחץ על המחירים.