"אם המצב ישאר כמו שהוא היום, כשרמת הגירעון מתקרבת ל-3.5%, זה כבר לא תמרור אזהרה של ה'עצור' בצומת, אלא זו כבר הצפירה של האמבולנסים בדרך לתאונה, אם את מבינה למה אני מתכוון", אומר ח"כ רוני בר-און שמונה לאחרונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת ואשר שימש כשר האוצר בין השנים 2007-2009 בממשלתו של אהוד אולמרט והוחלף על ידי שר האוצר הנוכחי, יובל שטייניץ. תקופת כהונתו של בר-און התאפיינה בחוסן שהפגין המשק והכלכלה הישראלית, בזמן שהמשבר הפיננסי החמור ביותר מאז השפל הגדול בשנות ה-20' בארה"ב טילטל את שוקי העולם.

הראיון המיוחד והנרחב שנערך עם ח"כ רוני בר-און חותם את סדרת הראיונות שערך Bizportal בחודשים האחרונים עם שרי האוצר לשעבר של ישראל. הראיון שיסכם את הסדרה יערך עם שר האוצר המכהן, ד"ר יובל שטייניץ ויפורסם בקרוב. את הקישורים לרשימת הראיונות הקודמים ניתן לראות בתחתית הכתבה.

אם כל חטאת - התקציב הדו שנתי

המחלוקת האם להמשיך בתקציב הדו שנתי או לחזור לתקציב על בסיס שנתי מתחדדת, על רקע הצורך בביצוע קיצוצים קשים בתקציב הקרוב, מה דעתך בנושא? "אם כל חטאת למצב בו אנו נמצאים כיום, במובן שתקציב 2013 הוא לכאורה משוכה כמעט בלתי אפשרית - נעוצה בתקציב הדו שנתי, שכנגדו התרעתי כבר בפעם הראשונה - שהוצע ביולי 2009.

"בתקציב הדו שנתי הראשון שהיה בין 2009-2010 פירטתי בפני הכנסת את כל הבעיות, כולל את הבעיות שלו כדיסיפלינה קונסטיטוציונית מאחר שתקציב דו שנתי פוגע פגיעה אנושה ביחסי רשות מבצעת ורשות מחוקקת ומפקחת. ברור היה אז, וכיום אנחנו מקבלים את המראה השבורה הזו לתוך הפרצוף, שהנחות המאקרו כלכליות שנעשות בתחילת תקופת התקציב הדו שנתי, לא נכונות בהכרח בהמשכה ובוודאי שלא נכונות בסופה של תקופת תקציב כה ממושכת.

"תקציב דו שנתי הוא בעייתי במיוחד על רקע הבעיות המיוחדות שעומדות בפני מדינה כמו ישראל, בעיות ביטחוניות ופוליטיות. ב-2009 התרעתי אבל לא עתרתי לבג"צ. כשזה חזר על עצמו בתקציב הדו שנתי הבא, וכשכבר הבנתי שזה טריק פוליטי, ב-2010 עתרתי לבג"צ כנגד התקציב הדו שנתי ל-2011-2012. למרות שבג"צ קיבל את כל הטענות, בדרכו האלגנטית שלא להתערב ולפסול חוק של הכנסת, הוא קבע שלא נתגבשה מאסה קריטית לביטול חוק התקציב הדו שנתי".

"המון קרה מאז - כל הנחות המאקרו התרסקו, כל הנתונים הפיסקאלים הם לחלוטין לא רלוונטים. הכלל הפיסקאלי לא רלוונטי. הקביעות של רמות הגירעון לא רלוונטיות - אנחנו לא עומדים בהם. הוצאות הממשלה, קרי התקציב על שינוייו הוא לאין שיעור יותר גדול מהתקציב המקורי. הדבר הכי חשוב, וזה מה שאמרתי אז, זה שהתקציב צריך לשקף את המדיניות הכלכלית החברתית של הממשלה - וכיום הוא לא עושה את זה".

אתה יכול לתת דוגמא קונקרטית לאופן בו התקציב הדו שנתי פוגע באזרחי המדינה? "לפני שנה פרצה המחאה החברתית ביולי, בדיוק מתי שהיו אמורים להתקיים הדיונים השנתיים בתקציב. אבל בשל התקציב הדו שנתי הממשלה נעלה בשמחה את עצמה ואמרה 'אנחנו לא יכולים לעשות כלום'. ואז, במקום שיתקיים דיון אמיתי ורציני בצרכי התקציב הקימו ועדה עם איזה טרכטנברג אחד שקבעו לו את הגבולות מראש. גם כשהוא ניסה טיפה לפרוץ אותם מיד החזירו אותו לגובוהו הטבעי והסבירו לו שלא הביאו אותו כדי לשנות סדרי עולם, אלא כדי שיספק את הסחורה שהוכתבה לו מראש. בעקבות טרכטנברג הממשלה עשתה כמה מייצגים כמו חינוך חובה לבני 3-4 רק כדי לצאת ידי חובה, ההחלטה הזו אולי תצא לפועל אבל בעוד 20 שנה".

"מי שמתייחס לתקציב כאילו זו רשימה סגורה של הוצאות והכנסות לא מבין מה זה תקציב. תקציב הוא הדיון המרכזי ביותר שמדינה מקיימת עם עצמה, עם המחוקק ובעיקר עם הציבור שלה לגבי סדר העדיפויות שלה. הנה הוצפו בעיות במסגרת המחאה החברתית, צריך לפתור את הדברים, צריך לטפל במעמד הביניים, במחוסרי הדיור. צריך לטפל ביכולת של האנשים לצאת לעבודה, שזה הדבר שהכי מעניין שר אוצר וראש ממשלה. שיעור ההשתתפות בעבודה מקרין על הכל ומוקרן על הכל".

מה דעתך על אי-השיוויון בנטל שמוטל כיום על גבו של הציבור בישראל? "כל שאלת הגיוס לצה"ל או לשירות לאומי והנשיאה השווה בנטל הציבורי לא קיבלה מענה במהלך המחאה. חצי מהציבור בישראל, ובראשם החרדים והערבים, לא נושא כיום בנטל של האנשים הנורמטיבים, כמוני וכמוך. אלה ששירתו בצבא, שיוצאים כל יום לעבודה, שמשלמים מס הכנסה ושלא נשענים על קצבאות. המיינסטרים לא יכול להמשיך לשאת את הנטל הזה יותר - הפערים הולכים וגדלים. הממשלה לא יכלה להגיב עם פרוץ המחאה וכעת היא כבר נמצאת באיחור של שנה על התגובה. במהלך השנה הזו קרו הרבה מאוד דברים במציאות הכלכלית. אירופה עם משבר החובות שלה, אמריקה שלא מצליחה להתאושש - לכך יש הקרנה ישירה על היכולת הכלכלית שלנו".

היה אותו שר הביטחון וגם אז לא היה פה שוויץ

למרות שהתקציב הוא דו שנתי, ראינו שבלחץ השר, תקציב הביטחון עלה, מה דעתך? "הדבר הכי חשוב שהשתנה ואנחנו לא יכולים להגיב אליו זה המצב הגיאו פוליטי. האביב הערבי שינה את מערך האיומים והסיכונים של ישראל, סוריה מצפון, מצרים מדרום. מצרים היא המדינה הכי חשובה בעולם הערבי שיש לנו איתה יחסים של שלום קר ושקט שנמשך בגבול הדרומי שלנו מ-77', אבל המהפכה שקרתה שם בשנה האחרונה משנה את התמונה ואנשי כוחות הביטחון לא סתם מפריחים בלונים חמים לאוויר. האיומים הם איומים אמיתיים וצריך לתת להם מענים, והמענים האלה עולים כסף - גם ברמת האימונים, גם ברמת המוכנות, גם ברמת ההצטיידות וגם ברמת ההתעצמות". אמר בראון בלהט תוך שהוא דופק על השולחן.

"לאחר שאמרנו את זה, צריך לזכור שחוסן לאומי זה לא רק טנקים, מטוסים וטילי שיוט. חוסן לאומי זה גם היכולת של האזרח להבין שהוא חי בארץ שמחבקת אותו ונותנת לו לצמוח ולהביא לידי ביטוי את היכולות שלו. נותנת לו ולילדיו חינוך ותרבות. צריך למצוא את האיזון העדין בין שני סוגי הצרכים האלו".

המחלוקת בין משרד האוצר למשרד הביטחון עלתה השנה ביתר שאת על פני השטח, מה דעתך על אופן ההתנהלות הזה? "בזמני כשר האוצר ידענו לנהל את המשא ומתן על האיזונים האלה מתחת לרדאר. לא היתה אצלנו קטטה כמו שיש בזמן האחרון בין משרד האוצר למשרד הביטחון, עם חילופי האשמות שמקומם לא יכירם בדיון שכזה. דרך אגב אני עשיתי את זה עם אותו שר הביטחון וגם אז לא היה פה שוויץ, הינו אז אחרי מלחמת לבנון השנייה ובזמני היה מבצע עופרת יצוקה וכל זה בזמן שבעולם פרץ משבר כלכלי אדיר.

"הצרות הביטחוניות לא היגרו למדינת ישראל ביום שבו שטייניץ הפך לשר האוצר. גם אצלנו היו עימותים קשים וכל אחד ידע ללבוש את חליפת האיומים שלו, אבל ידענו לצאת מהעימותים האלה ולהגיע להבנות למרות שלא כל אחד יצא עם מלוא תאוותו בידו. אבל לא היה הירי הגלוי הזה, שכל עם ישראל צריך להיות שותף לדיון אם הצבא יכול להתאמן, או יכול להצטייד, או יכול להתעצם. לטעמי לפחות זה לא נכון כדרך ניהול. גם כשיש לך מחלוקת עם רעייתך בקשר לחינוך הילדים אתה לא מכניס את הילדים לחדר המיטות.

"הבעיות שלנו כממשלה לא היו פחות קשות, אבל לצד זה שעשינו מהלכים ענקיים בתחום הביטחון, היינו גם המממשלה הראשונה לאחר שישים שנה שנתנה את מה שנתנה לניצולי השואה, אנחנו התחלנו עם החינוך לגיל הרך, אנחנו התחלנו בחינוך לילדים עם מגבלויות. לביטחון יש את הצרכים והאילוצים שלו שגדלו, אבל אסור לשכוח שבצד השני יש את החוסן הלאומי שצריך לדאוג במסגרתו לחינוך, לרווחה ולחמלה".

בעקיצה ישירה לכיוונו של שר האוצר שטייניץ אומר בראון "מי שאומר 'אני לא יכול גם זה וגם זה', צריך לדעת שיש תיקים אחרים אטרקטיביים. תיק התקשורת הוא תיק יפה, תיק התיירות הוא תיק יפה".

המספרים הם מפחידים

עד כמה בעיית הגירעון התקציבי של ישראל באמת חמורה לדעתך? "בעניין התקציב אני מכיר את המספרים - והמספרים הם מפחידים. אני יכול לומר לך שבשנה האחרונה גדל הגירעון ליותר מ-30 מיליארד שקל. (לעומת התכנון המקורי שהיה ל-כ-18 מיליארד שקל, י.ג.). היה צריך לשמור על כך שהגירעון שלא יעבור את רמת ה-1.7% מהתמ"ג ובפועל לדעתי הוא יעבור את ה-3%. את זה אני אומר ביוני כשיש לנו עוד יותר מחצי שנה עד לתקציב ואני אומר את זה בתנאי שלא יהיה עוד סיבוב חמור יותר של המשבר בכלכלה העולמית ובתנאי שלא תהיה החמרה גיאופוליטית.

"אם המצב ישאר כמו היום, כשרמת הגירעון מתקרבת ל-3.5%, זה כבר לא תמרור אזהרה של ה'עצור' בצומת, אלא זו כבר הצפירה של האמבולנסים בדרך לתאונה, אם את מבינה למה אני מתכוון", אומר בראון באופן שלא משאיר ספקות למידת החומרה שהוא מייחס לגירעון התופח בתקציב המדינה.

"המעבר מרמת גירעון של 2%-2.5% לרמת גירעון של 3%-3.5% מהתמ"ג הוא מעבר איטי וזוחל, אבל פעם אחת שהוא חורג מתחומי רמת 3.5% זו יכולה להיות מפולת שלגים, ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו עם גירעון של 6% וגם 7% ובחוסר יכולת לשלוט במצב. זה באמת חזון אפוקליפטי".

עד כמה אחראית לגידול בגירעון הממשלה הנוכחית? "הממשלה הנוכחית הוציאה בשנות שלטונה הרבה מעבר ליכולות שלה וגבתה הרבה פחות ממה שתכננה. אם תתרגמי את זה למצב של משק בית, אז כרטיסי אשראי מחזירים לך, את לקוח מוגבל בבנק, במכולת לא נותנים לך בהקפה. יש פה בעיה.

איך יראה לדעתך התקציב הבא? " התקציב יהיה מאוד מאוד מאוד קשה. אי אפשר יהיה שלא לטפל בצד האזרחי והחמלתי ובמצבו של מעמד הביניים. מנגד, אני לא יכול לראות ממשלה שבמצב ביטחוני כל כך מורכב תיקח סיכונים כספיים במה שנוגע לביטחון ישראל. צריכה להעשות פה עבודה מאוד רצינית ואחראית".

העלאת המסים העקיפים - עוול נורא

מה דעתך על מדיניות המסים של הממשלה הנוכחית? "זו שוב תקלה. שוב הלכו לפיתרונות הקלים. היה לנו מתווה של הורדת מס שהתחיל בו נתניהו ב-2003 ואני סברתי שהמתווה הזה היה נכון, על מנת להפוך את ישראל לאטרקטיבית - שיבואו לפה פירמות ושאנשים ירצו לעבוד הרבה וביושר וגם לשלם מס.

"למרות שב-2008 כבר הינו במשבר כלכלי עולמי ולמרות שהכנסות המדינה היו צפויות לרדת, באו ואמרו לי - 'תעצור את המתווה' - ואני אמרתי, 'אני לא עוצר את המתווה, כי מדינה היא לא סוחר בשוק שמעלה ומוריד מחירים לפי הקליינט שעומד לפניו'. ברגע שמדינת ישראל אמרה למשקיעים שבאו הנה שזה המתווה לפיו היא מציעה להם להשקיע ל-5 השנים הבאות - המילה של מדינת ישראל חשובה ואסור לשחק עם מתווה המס שנקבע. אבל הודעתי שלא בטוח שהמתווה הזה ימשיך, אמרתי שנבחן את זה.

"הממשלה הנוכחית החליטה להמשיך במתווה הורדת המסים הזה. ברגע שהם ראו שהבור ריק והוא לא מתמלא הם בחרו בפיתרון הקל של העלאת המסים העקיפים. זהו עוול חברתי ברמה שאי אפשר לתאר אותה בכלל. את הורדת המסים הישירים העניים בכלל לא מרגישים כי הם לא מגיעים למדרגות המס הרלוונטיות, בעוד שבהעלאת המסים העקיפים הנטל נופל ישירות על כתפי השכבות החלשות בציבור.

"אני למשל, מרוויח מעבודתי בכנסת כ-40 אלף שקל ברוטו, מזה נשאר לי כ-20 אלף שקל, נניח שאני צורך מדי חודש ב-10,000 שקל ועל זה אני משלם מסים עקיפים. החצי השני של ההכנסה הפנויה שלי לא ממוסה ועובר לחיסכון נושא ריבית. לעומת זאת, עני שכל שכרו מיועד לצריכה משלם מסים עקיפים על כל הכנסתו, על נסיעות, על חימום, על אוכל על הכל - זה עוול נורא. אתה לא מסדר את הבעיות שלך במסים דרך זה שאתה מרביץ במסים העקיפים. זה רע מאוד אם זה מה שיקרה. זה לא נורא לשגות, אבל זה איום ונורא לחזור על שגיאה פעמיים", מגביר בראון את קולו שוב.

מה צריכה להיות לדעתך מדיניות האוצר בעניין המסים? "צריך לטפל בבעיה מכיוון המסים הישירים ולשחרר לא רק את העניים אלא גם את מעמד הביניים שכבר מגיע למדרגות המס אבל קורע תחת נטל המסים העקיפים. אפשר להרים את מדרגות המס. אפשר לעלות את המס על אנשים שמקבילים משכורות כמו שלי, וגבוהות יותר, וגבוהות הרבה יותר וגבוהות בצורה אסטרונומית - ועליהן להטיל מסים כבדים. במסים העקיפים אסור לגעת ואם אפשר אז כדאי גם להוריד אותם".

ההתנפלות על החברות הגלובליות והטייקונים - פופוליזם

מה דעתך על הטבות המס המפליגות שמקבלות החברות הבינלאומיות ממדינת ישראל? "האטרקטיביות של ישראל כיום בעיני הזרים באה ממקום אחר ולא רק מכיוון הטבות המס. פעם הם אמרו 'מה יש לי ללכת לישראל. אני יכול ללכת ולקבל את אותם התנאים באירלנד, ביוון, בפורטוגל ובכלל באירופה'. אז היינו צריכים להיות אטרקטיביים בעיני המשקיעים שבחנו את החלופות ולהוריד את המסים. היום זו כבר לא הבעיה. הם לא רוצים ללכת לאותן מדינות שנמצאות במשבר קשה. כיום הם יבואו לישראל גם אם מס החברות יעלה. אבל השימוש בססמאות לא מקובל עלי גם בעניין ההתנפלות על המשקיעים הזרים שמעסיקים פה המון אנשים וגם בעניין הטייקונים. הסיפור של אינטל לא דומה לסיפור של טבע כהוא זה. זה הדיון הכי פופוליסטי בעיניי כשמישהו כותב על החברות הזרות שלא משלמות מס וטראח, כל המדינה מתנפלת עליהם ורואה בהם אויב. מה זה?!".

אי אפשר להכחיש שיש פה חברות שנהנות מפטורים במס שלאו דווקא תמיד מוצדקים "צריך להיות פה טיפול שאני ניסיתי לעשות אותו והמשבר הכלכלי עצר אותו וזה הטיפול בכל מיליארד הפטורים שקיימים ממסים - זאת רעה חולה. אם תסרקי את רשימת הפטורים ממסים זה פשוט אוקיינוס של ברקודות שאני לא יודע לתאר אותם בכלל. פה צריך לעשות טיפול שלם, הוליסטי, צריכה להיות פה מדיניות מסוי אחידה, שלמה, קוהרנטית, ברורה שלא נתונה לכל גחמה או לשאלה מי הוא יו"ר ועדת הכספים, או מיהו שר האוצר, ואם ש"ס שותפה בקואליציה או קדימה שותפה הקואליציה.

"מדינה שרוצה לנהל כלכלה בעולם גלובלי, שרוצה להיות תחרותית, שרוצה לתגמל את מי שעובד שרוצה לתת את הקרקע היציבה לאדם העובד והנושא בנטל, למי שלומד על כדי להשתתף במשק היצרני שלנו אחר כך, צריך לתת לו תמונה ברורה ולא מיליארד פטורים עם סעיפים מסעיפים שונים וחוכמולוגיה שגדולי מומחי המיסוי, גדולי רואי החשבון, גדולי עורכי הדין למיסים וגדולי שרי האוצר נכנסים ליער הזה ולא מוצאים בו את הרגליים ואת הידיים.

"נכון שקשה להתווכח אם מי שיצייר את המצב כאילו ישראל משמשת כמאין מקלט מס למשקיעים הזרים שזוכים פה להקלות רבות במיסוי. אבל צריך לזכור שאותן חברות בין לאומיות מייצרות פה מקומות עבודה.אנחנו מקבלים אותם בכפיים ומהללים ומשבחים אותם, והם פותחים פה מרכזי מחקר שבאמצעותם האנשים שלנו הופכים להיות המובילי המהפכה הטכנולוגית בכל העולם. אז מה זה היחס הדואלי הזה? פעם משתחווים לפניהם, אבל כשמישהו בא ומסביר שאפשר היה לעשות עליהם קופה יותר גדולה אז מייד הם הופכים למצורעים שצריך להיכנס בהם ולהפוך אותם לאויבי העם והמדינה? לא זאת השיטה!. צריך להיות איזון וצריך לדעת להתנהל בתבונה. צריך פה מצד מקבלי ההחלטות אחריות וסבלנות.

"אנחנו עלולים לגלוש לעשור אבוד"

"מדינת ישראל לא תפשוט רגל אם היא תדע לשמר את איכות ההון האנושי שלה, אם היא תדע לשמר את תהליך קבלת ההחלטות ובעיקר אם אנחנו לא נשמור על המשמעת התקציבית שנשמרה בקפדנות במשך עשור, אנחנו עלולים לגלוש מפה ולהגיע לעשור אבוד.

"לא תהיה ברירה אלא לבצע קיצוץ בתקציבי המשרדים. לדעתי יצטרכו לעצור חלק מהפרויקטים בתחומי התשתיות, אז הם יתעכבו קצת ולא יהיו כותרות גדולות וגזירות של סרטים ולא יהיו רכבות מעופפות באוויר. 64 שנה ידענו להסתדר בלי רכבת לאילת אז נוכל להסתדר עוד קצת. אין ברירה, לא יהיה תקציב לכל הדברים.

"אני לא רוצה שישתמע מהראיון שאני בא לתת עצות בענייני התקציב. אנחנו עכשיו חלק מהממשלה. אם קדימה תרצה לשמוע את דעתי ואם נתניהו ירצה לשמוע את דעתי - הם יודעים את הטלפון שלי", מדגיש בראון.

על צלקות, עוגות וססמאות פורחות באוויר

האם ההכנסות מהגז לא יעזרו לפתור את בעיית ירידת ההכנסות בתקציב? "ברגע שיזרום השקל הראשון מקידוחי הנפט והגז יש לך את הטלפון פה ונדבר על זה אז. אני מבטיח לך שאת עוד לא צריכה לעמוד עם האצבע על המקשים. זה לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים. אני מאוד אוהב לחלק וגם לאכול עוגות אבל ההכנסות מקידוחי הנפט והגז הן עדיין עוגות פורחות באוויר. כבר שמעתי שמחלקים 4 מיליארד ו-40 מיליארד ו-400 מיליארד, אבל עם כל הכבוד עוד חזון למועד".

מה צריכה הממשלה לעשות ביחס לבעיות הולכות ומחריפות של התאגידים הגדולים במשק? "הבעיות של מי שמכונים טייקונים ואני מעדיף לכנות אותם הלווים הגדולים במשק, הן לא חדשות. כל הגב שלי מלא צלקות, להזכירך בשנת 2008 כל מדינת ישראל כולל החברים שלי עמדו לי על הגב וביקשו שאני אקנה את האג"ח הקונצרני כשר אוצר ואני אמרתי לא.

"אמרתי אז שאם יש לווה גדול שמתקשה ובלבד שעסקיו במדינת ישראל ומייצרים פה מקומות עבודה - במקרה כזה אנחנו נפתח פתח של הצלה. אבל מישהו שהוא לווה גדול כדי לבנות את ערבות רומניה או את נהרות רוסיה או את פרברי לונדון מבחינתי הוא לא צריך לקבל את עזרת המדינה. צריך לטפל בכל עניין לגופו בלי שמונה מופעים בתקשורת בים ובלי ססמאות שמופרחות באוויר כמו שקורה כיום.

אני רוצה לדבר גם איך היה נראה כיום שוק ההון שלנו אם היתי מקבל את כל אותן עצות אחיתופל ומפעיל את רשת הביטחון. הרי הפכו אותי לאויב העם, כל המדינה וכל התקשורת לחצו עלי מאוד 'תן רשת ביטחון'. תתארי לך איך היה מתנהל השוק אם היו יודעים שכשמרוויחים הכל טוב וכשמפסידים אז המדינה משלמת. כרגע אמנם שוק ההון הוא קצת קפוא ואנשים מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה, וגם ההכנסות ממס על שוק ההון ירדו למרות שהמס עלה, אבל אני מאמין שעוד יבואו ימים אחרים".

'מעולם לא איבד משקיע את הכסף שהפקיד בבנק ישראלי

אתה לא חושב שחלק מהבעיה כיום בישראל היא הרגולציה המוגזמת? "הרגולציה היא זו הצילה ושמרה על המשק הישראלי מכניסתם של אותם מכשירים פיננסים ממונפים ולא מפוקחים כמו אלו שהפילו את השוק בארה"ב, ושגרמו לכל פשיטות הרגל של הבנקים ושל המוסדות החוץ בנקאיים ושהובילו למחיקות בהיקפים שלא נשמעו כדוגמתם. יכול להיות שהיה לנו מזל ושאם המשבר היה מגיע שנתיים מאוחר יותר ודוח בכר היה מייושם במלואו, הינו מוצאים גם אנחנו את עצמנו בגיא הריגה. אבל העובדה היא שהרגולציה שלנו הצילה את שוק ההון שלנו בסופו של יום. גם השכל של המשקיעים שלנו והאמון שהיה להם בבנק ישראל ובהנהגת האוצר שהיתה אז עזרו לנו להתגבר על המשבר הענק.

"אני זוכר שיום לאחר יום כיפור 2008, לאחר שהבורסות בארה"ב צללו במפולת אדירה של 30% על רקע קריסתו של ליהמן בראדרס ובזמן שהשוק בישראל היה סגור 4 ימים לרגל החג, כל מדינת ישראל צועקת 'רוני בראון אל תפתח את הבורסה'. נכנסתי לראש הממשלה והודעתי לו 'אני פותח את הבורסה' הוא שאל אותי 'הנגיד יודע מזה?' יידענו את הנגיד ואמרתי לרה"מ שאני רוצה לעשות את הפוטו-אופ בפני העיתונאים חמש דקות לפני פתיחת המסחר בבורסה ואמרתי 'מעולם לא איבד משקיע את הכסף שהפקיד בבנק ישראלי - וכך גם יהיה הפעם' . הבורסה נפתחה ונסגרה אוטומטית אך נפתחה לאחר מכן וסגרה בירידה של כ-4.5% בלבד.

"המשקיע הישראלי הוא חכם ולא נוטה לקחת סיכונים מיותרים. הבנקים שלנו במצב טוב כי ידענו לסדר את זה יחד עם בנק ישראל. היתה אז אמונה בהנהגת האוצר - כך זה צריך להיות ולא צריך לשבח על זה אף אחד.

למה אתה הכי מתגעגע מהתקופה בה היית שר אוצר? "אני מתגעגע לכל תקופת שירותי כשר האוצר. במיוחד ל-8 החודשים שהיוו את עיצומו של המשבר הפיננסי העולמי, כשעבדנו מסביב לשעון. אני כמובן מתגעגע לעבודה עם שורה פנטסטית של אנשי אוצר. ביניהם, ירום אריאב, רם בלינקוב, שוקי אורן וידין ענתבי. אי אפשר להגזים במה שהם עשו לטובת המשק הישראלי. הם באמת הצילו את מדינת ישראל. וכמובן שאני מודה לראש הממשלה אהוד אולמרט שנתן לי גב ואת מלוא התמיכה שאני מאחל לכל שר אוצר לקבל מראש ממשלה".

רשימת הראיונות בסדרת "שרי אוצר מן העבר"

סילבן שלום : "מס של 25% על הבורסה זה לא חריג - אבל אולי במע גבוה מידי" לראיון המלא

דן מרידור : "צריך לשקול העלאת מסים, בתקציב הביטחון אי אפשר לקצץ עוד - שם הגענו כבר לתחתית" לראיון המלא

מאיר שטרית : "מדיניות האוצר עקומה ופוגעת בצורה חריפה בשכבות החלשות"לראיון המלא

בייגה שוחט : "חינוך חינם לבני 3-4 זה פופוליזם; ושטייניץ - לא ברור לי איך הוא מוכן לספוג מביבי כל כך הרבה מכות"לראיון המלא

משה נסים : "אסור להעלות מסים במשק - במיוחד לא את המע"מ" לראיון המלא

יגאל כהן-אורגד : "שטייניץ פעל נכון בנושא תמלוגי הגז; 8 ש' לליטר דלק - אינו מחיר מופרז, לא היה צריך להוריד את המס" לראיון המלא

יורם ארידור : "העלאת המס על הבורסה זו שגיאה; המחאה החברתית פעלה הפוך וגררה העלאת הנטל על מעמד הביניים" לראיון המלא