בית המשפט
צילום: Pixbay

רו"ח ויועצת מס השמיטו בדוחות לרשות המס, כספים שמשכו לקוחות

רוי שיינמן | (8)

פרקליטות המדינה הגישה לבתי משפט השלום במרכז שני כתבי אישום נגד רואה חשבון ויועצת מס שערכו עבור לקוחותיהם דיווחים לרשויות המס מהם השמיטו, בניגוד לחוק, הכנסות בגין כספים שמשכו לקוחותיהם כבעלי מניות מהותיים בחברות.

בשנת 2017 נכנס לתוקף תיקון לפקודת מס הכנסה ובו חוקק סעיף 3(ט1). הסעיף קבע למעשה כי כספים שבעל מניות מהותי לווה מחברה בבעלותו ידווחו כהכנסה של בעל המניות בתנאים שנקבעו בחוק. כתוצאה מכך ובהתאם להוראות מעבר שנקבעו בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנות התקציב 2018-2017, בעלי מניות צריכים לדווח על הלוואות שמשכו מחברות בבעלותם כהכנסת דיבידנד או שכר בשנה העוקבת לשנה בה נמשכו הכספים, וזאת החל משנת 2017.

כתב האישום הראשון הוגש על ידי עו"ד טליה נעים מפרקליטות מיסוי וכלכלה לבית משפט השלום בראשון לציון נגד רואה חשבון בקשר עם שניים מלקוחותיו, אותם ייצג בפני רשויות המס וסייע בעריכת דו"חות המס השנתיים שלהם. מכתב האישום עולה כי רואה החשבון לא דיווח בדו"חות האישיים של לקוחותיו, שהיו בעלי מניות עיקריים בחברות שבבעלותם, את יתרות המשיכה שלהם באותן החברות כהכנסה, וזאת בניגוד לחוק.

יתרת המשיכה של אחד הלקוחות שהיה צריך לדווח עליה כהכנסה עמדה בשנת 2017 על כ-970 אלף שקל ובשנת 2018 על כ-1.17 מיליון שקל. בעניינו של לקוח אחר, לא דיווח רואה החשבון כהכנסה את בדוחות יתרת משיכה בשנת 2017 על סך 1.87 מיליון שקל ובשנת 2018 על סך 2.54 מיליון שקל.

לרואה החשבון יוחסו מספר עבירות של עריכת דו"ח לא נכון ללא הצדק סביר.

כתב האישום השני הוגש על ידי עו"ד תמר פירון מפרקליטות מיסוי וכלכלה לבית משפט השלום ברחובות נגד יועצת מס שבמהלך השנים 2017 ועד 2020 ערכה יועצת המס לאחד מהנישומים את דוחותיו האישיים לפקיד השומה. מכתב האישום עולה כי יועצת המס לא דיווחה בדו"חות האישיים של לקוחה, שהיה בעל מניות עיקרי בחברה שבבעלותו, את יתרות המשיכה שלו לחברה כהכנסה, וזאת בניגוד לחוק. יתרת המשיכה שהיה לדווח עליה כהכנסה עמדה בשנת 2017 על כ-150,000 שקל, כ-530,000 שקל בשנת 2019, כ-3.06 מיליון שקל בשנת 2019, וכ-3.8 מיליון שקל בשנת 2020.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    ע 22/03/2024 08:45
    הגב לתגובה זו
    ״השמיטו, בניגוד לחוק, הכנסות בגין כספים שמשכו לקוחותיהם ״ זה לא נכון!!! הם השמיטו יתרות חובה שנבעו ממשיכות הבעלים. פשוט הכתב לא מבין מה הוא כותב.
  • 4.
    יקבלו נזיפה-בושה (ל"ת)
    אנונימי 19/03/2024 16:16
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    SHIKA 19/03/2024 15:39
    הגב לתגובה זו
    מה שרשויות המס מעוללות זה להפוך את רואה החשבון לעבדים שלהם. רואה חשבון צריך להגיד לנישום מה יש לעשות - הנישום מחליט מה יעשה. ואז אומרים לרואה חשבון - אל תחתום על הדוח!! אם נותנים גילוי בדוח - אסור להפוך את רואה החשבון לעבריין.
  • 2.
    רוני 19/03/2024 15:39
    הגב לתגובה זו
    ככה זה שמלמדים את המקצוע מרצים סוג ז במכללות סוג ז כמו רופין וקרית אונו סטודנטים סוג ז
  • אחת שיודעת 20/03/2024 12:15
    הגב לתגובה זו
    איזה תגובה לא קשורה למציאות... סתם זריקת האשמות שווא בלי שום ביסוס וידע !
  • אחד שיודע יותר 27/05/2024 12:56
    המקצוע "ראיית חשבון " מתקרב יותר ל"רעיית עיזים" עם כל הקריסות של חברות והתביעות המשפטיות של צדי ג' בגין מתן :חוות דעת חלקות:" שניתנו כאשר כל הפרוג'קטורים דלקו באדום .תעשי גוגל ותבדקי (אני מדבר על חברות בארץ בשנים האחרונות ולא על חו"ל 1
  • 1.
    איש פשוט 19/03/2024 14:20
    הגב לתגובה זו
    האם חוקרים ומאשימים רק את אנשי המקצוע או גם את הנישומים ??
  • תמים 27/05/2024 12:58
    הגב לתגובה זו
    זה תלוי בטיב המילוי .....
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אמזון
צילום: טוויטר

נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים ישראלים תתברר בארץ

השופטת דחתה את בקשת אמזון ואמזון שירותים לכפירה בסמכות בית המשפט הישראלי. בהחלטה מקיפה היא קבעה כי אמזון מפעילה תצורת אתר ישראלית, פונה לצרכנים ישראלים ופועלת בשוק המקומי, ולכן לא תוכל לטעון שהפורום הישראלי אינו המקום הראוי לברר את התביעה. מדובר בייצוגית בטענה כי ממשק המשתמש של אמזון הטעה לקוחות לרכוש מנוי פריים או פריים וידאו מבלי שהתכוונו לכך, ואף הקשה על ביטול השירותים

עוזי גרסטמן |

בתחילת 2025, באולם השקט של בית המשפט המחוזי בלוד, נדונה סוגיה עקרונית שמעסיקה צרכנים רבים בישראל: האם תאגיד אינטרנט בינלאומי כמו אמזון יכול להתחמק מדיון בישראל בטענה שהכל מתנהל מעבר לים. מאחורי ההליך עומדים שני צרכנים ישראלים, רביד דקל ושחר ולר, שהגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד שתי ישויות של החברה: Amazon.com . ו-Amazon.com Services LLC. הם טענו כי ענקית הסחר האלקטרוני מפעילה את אתר Amazon.com באופן מטעה, כדי לשדל לקוחות לרכוש שירותי פריים ופריים וידאו גם כשלא התכוונו לכך, ושלאחר מכן היא מקשה עליהם להתנתק מהשירותים.

לטענת המבקשים, אמזון עיצבה את ממשק המשתמש כך שצרכנים יחשבו כי הצטרפות לשירותי פריים היא חלק אינטגרלי מתהליך הקנייה, וכי ההטעיה חמורה במיוחד עבור לקוחות ישראלים, שאינם נהנים מאותן הטבות משלוחים כמו הצרכנים האמריקאים. הם טענו כי גם השירות הנוסף, אמזון פריים וידאו, מוצג באופן מטעה, כך שצרכנים המבקשים לצפות בתכני סטרימינג בלבד נגררים לרכוש את חבילת פריים המלאה, שיקרה בהרבה. בנוסף, לטענתם, אמזון מערימה קשיים על מי שמנסה לבטל את המנוי.

במרכז ההליך ניצבה השאלה: האם לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתביעה נגד חברה אמריקאית, כשהשירות נרכש דרך אתר בינלאומי. אמזון ביקשה מבית המשפט לדחות את ההליך בטענה שאין לו סמכות מקומית, שכן "השירותים המדוברים אינם מוצעים כלל לצרכנים בישראל", אלא רק למשתמשים שהזינו כתובת משלוח בארה"ב. לטענתה, כל ההתקשרות נעשתה לפי תנאי שימוש שקובעים כי הדין החל הוא דין מדינת וושינגטון.

בסיס עובדתי "רעוע"

בבקשות הכפירה, הדגישה אמזון כי הבסיס העובדתי שעליו מבוססת בקשת האישור הוא "רעוע", וכי מדובר בניסיון של המבקשים "לייבא" את תביעת הרשות הפדרלית להגנת הצרכן (FTC) שנוהלה נגדה בארה"ב. אמזון טענה גם כי המבקשים עצמם מודים כי אינם זוכרים את נסיבות ההצטרפות לשירותים, ולכן לא הוכיחו כלל שנפגעו או הוטעו. המבקשים השיבו כי אמזון נוכחת היטב בישראל, פונה במובהק לקהל הישראלי, ואף מפעילה ממשק בשפה העברית ומאפשרת תשלום בשקלים. לטענתם, ההטעיות נוגעות לציבור הצרכנים המקומי, ולכן לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתיק. הם הדגישו כי, "הנזק שנגרם לחברי הקבוצה התרחש בישראל, כתוצאה מפעילותה של אמזון הפועלת כאן ומכוונת לשוק המקומי".

השופטת כרמית בן אליעזר דחתה את בקשת אמזון, בנימוק כי החברה לא הצליחה לבסס את טענתה העובדתית שלפיה שירות פריים אינו מוצע לישראלים. היא כתבה בהכרעתה כי, "משלא הוגש תצהיר מטעם המשיבות, הרי שלא הונחה תשתית לביסוסה של טענה זו". לדבריה, גם אם אמזון צדקה בטענה ששירות פריים מוצע רק למי שהזינו כתובת בארה"ב, זה לא מספיק כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעילת התביעה, שכן גם לקוחות ישראלים שהזינו כתובת אמריקאית זכאים שלא להיות מוטעים.