למה מתכוונים כשמדברים על PCE, CPI ו-HICP? על המושגים החשובים שמניעים את הבנקים המרכזיים
בכל פעם שמדברים בארה"ב על החלטת ריבית, מדברים גם על CPI, PCE ועל "אינפלציית ליבה". באירופה, מדברים על CPI ועל ה-HICP. בישראל יש לנו רק את מדד המחירים לצרכן (CPI). אז מה ההבדלים בין כל המושגים הללו, והאם חשוב להבין את ההבדל בין ה-CPI ל-PCE ולאינפלציית הליבה?
מדד המחירים לצרכן, CPI, הוא מושג שמשותף לכל המדינות. אבל מתברר שלא בכל מקום מתכוונים בדיוק לאותו דבר. בארה"ב, ה-CPI מופק על ידי המשרד לסטטיסטיקה של התעסוקה (BLS), והוא מתמקד בהוצאות של צרכנים עירוניים בלבד. בנוסף, הוא מכיל רק הוצאות שהצרכנים משלמים עליהם מכיסם באופן ישיר. לעומתו, מדד ההוצאות האישיות על צריכה (PCE) מייצג את כלל הצרכנים בארה"ב. ה-PCE מופק על ידי המשרד לניתוח כלכלי (PEA), והוא מכיל גם הוצאות שצרכנים משלמים עליהם באופן עקיף, כמו למשל ביטוח בריאות שמשולם על ידי המעסיק.
מאז 2012, הבנק המרכזי האמריקאי, הפד', מתמקד ב-PCE כמדד העיקרי שלו לאינפלציה. הבחירה ב-PCE נובעת קודם כל מהכיסוי הרחב יותר שהוא נותן של צרכנים ושל מוצרים. בנוסף, המשקולות של מוצרים ב-PCE משתנות באופן רציף, כך שה-PCE מגיב מהר יותר לשינויים בטעמים של צרכנים מאשר ה-CPI.
באירופה, כמו בישראל, המוקד הוא על מדד המחירים לצרכן (CPI), שמחושב בארץ באופן דומה לאופן שבו הוא מחושב באירופה, על בסיס מדגם שמייצג את כלל הצרכנים. באיחוד האירופאי קיים גם ה-HICP. ה-HICP מייצג את מדדי המחירים לצרכן ה"הרמוניים" של המדינות השונות באיחוד האירופאי. ה"הרמוני" ב-HICP נובע מכך שכל המדדים הללו מחושבים באופן אחיד, כדי שיהיה קל יותר להשוות את השינויים באינפלציה בין מדינות שונות באיחוד האירופאי.
- למה השוק מריע לאינפלציה של 3%?
- מהאינפלציה לצמיחה: מלחמת הסחר חוזרת למרכז הבמה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אינפלציית הליבה היא מושג שהפד' קבע, והוא אינו מהווה חלק מאף אחד מהמדדים לצרכן. הפד' מודד אותו כאינפלציה על בסיס ה-PCE, מינוס סעיפי המזון והאנרגיה. שני הסעיפים הללו מהווים כ-21% מהמדד, כך שההשמטה שלהם משאירה אינפלציית הליבה עם קצת פחות מ-80% מהמרכיבים של האינפלציה הכוללת.
לפד' יש שתי סיבות עיקריות להתמקד באינפלציית הליבה. הראשונה היא שסעיפי המזון והאנרגיה הם הרבה יותר תנודתיים מאשר סעיפים אחרים במדד. לכן, ההכללה של סעיפי המזון והאנרגיה במדד, הופכת את המדד להרבה יותר תנודתי מאשר המדד שמתקבל בלעדיהם. בנוסף, התנודות במחירי המזון והאנרגיה מושפעות הרבה פעמים מגורמים עונתיים ו/או זמניים, והמתאם שלהם עם השינויים ארוכי הטווח במדד המחירים לצרכן הוא נמוך. אז מבחינת הבנק המרכזי, יותר נוח להסתכל על השינויים במחירי המזון והאנרגיה כאל רעש.
השנייה היא שסעיפי המזון והאנרגיה, בגלל הרגישות שלהם לתנודות עונתיות, פחות מושפעות מכלי הריבית. כשהבנק המרכזי מעלה או מוריד את הריבית כדי להשפיע על סך הביקושים במשק, מחירים של מזון ואנרגיה בדרך כלל לא מושפעים – לפחות לא בטווח הקצר. ההשפעה עליהם מגיעה רק אחרי שההשפעה של שינויי הריבית כבר התפשטה לכלל המשק.
- "פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
- מכה בכנף למונית האווירית: ארצ'ר אוויאיישן צנחה לאחר הפסד רבעוני
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
אז כשהבנק המרכזי צריך להחליט האם יש טעם לשנות מדיניות, כלומר, להעלות או להוריד את הריבית, הוא מעדיף להתעלם מהסעיפים הללו. אפשר לראות שהפד' לא היה מאוד טוב בלהחזיק את האינפלציה באזור היעד של 2%. האינפלציה היא תנודתית למדי במשך כל התקופה, ובמשך רוב הזמן היא הייתה מתחת ליעד. אינפלציית הליבה, הייתה הרבה פחות תנודתית, והיא נשארה רוב הזמן סביב ה-2%, בדיוק במקום שהפד' רצה אותה. בקורונה זה השתנה: אינפלציית הליבה ירדה מתחת ל-2%, וגם נשארה שם במשך כמה זמן. ב-2021 אינפלציית הליבה החלה לטפס, ביחס עם האינפלציה הכללית. בשלב הראשון, העלייה באינפלציית הליבה הייתה באותו קצב כמו של האינפלציה הכללית, בגלל שחלק גדול מהעלייה באינפלציה הגיע ממחירי מכוניות וחלקי חילוף למכוניות, סעיפים שכלולים גם באינפלציית הליבה. לאחר מכן, האינפלציה עלתה הרבה יותר מהר מאשר אינפלציית הליבה, מכיוון שמה שמשך את האינפלציה למעלה היו מחירי הדלק והמזון.
אבל החלק הכי מעניין זה מה שקורה מאז אמצע 2022. בזמן שהאינפלציה יורדת די בחדות, אינפלציית הליבה יורדת הרבה יותר לאט. ביחס לשיא, האינפלציה ירדה כבר בכשליש, מ-8.9% ל-6%. אינפלציית הליבה ירדה רק בכ-16%, מ-6.6% ל-5.5%, והיא תקועה על 5.5% כבר חודשיים.
זה אומר שלפחות בינתיים, הפד' לא יכול להפסיק להעלות את הריבית. זה שהאינפלציה יורדת מהר זה לא מספיק עבורו. כדי שהוא יעצור את עליות הריבית, הוא צריך לראות את אינפלציית הליבה מתחילה לרדת בצורה חדה יותר.
ד"ר אביחי שניר
אוניברסיטת בר-אילן
- 2.יפה. תודה (ל"ת)שאלתי - אל 14/04/2023 18:11הגב לתגובה זו
- 1.מעניין מאוד. (ל"ת)דמיקולו פיזדמטה 13/04/2023 10:27הגב לתגובה זו
אתר לייצור גז טבעי במפרץ הפרסי קרדיט: גרוקלא מי שחשבתם: 10 המדינות עם התוצר לנפש הגבוה בעולם
דירוג עשרת הגדולים למדינות עם התוצר לנפש הגבוה בעולם אולי לא יכיל את המדינות בעלות העוצמה הרבה ביותר או ההשפעה הרחבה ביותר אבל הוא ישקף את המדינות העשירות שאיכות החיים בהן היא הגבוהה בעולם- מקטאר ועד ברוניי, ריכזנו לכם את הרשימה המלאה
הדירוג העולמי של התוצר לנפש משקף לא רק את עוצמת הכלכלה אלא גם את איכות החיים והמדיניות הכלכלית של כל מדינה. התוצר לנפש לא בהכרח מייצג את הכלכלות הכי חזקות עם התעשיות הכי חכמות, אלא בעיקר איך התוצר במדינה מתחלק עבור כלל האוכלוסיה בה, מה שמעיד על רמת החיים במדינה. מדינות עם כלכלות חזקות כמו גרמניה לא נמצאת כאן וגם מעצמות על עם כוח והשפעה כמו רוסיה או סין לא יהיו פה. ברשימה לשנת 2025 ניתן למצוא בעיקר מדינות קטנות, עשירות במשאבים או כאלה שהשכילו לבנות כלכלה חכמה ומגוונת.
1 # סינגפור
סינגפור מדורגת בראש הרשימה עם תוצר לנפש של כ־156 אלף דולר, אוכלוסייה של כשישה מיליון תושבים ותמ"ג כולל של כ־547 מיליארד דולר. שיעור האבטלה במדינה עומד על כ־3.2% בלבד, והיא נחשבת לאחת הכלכלות החדשניות והפתוחות בעולם. כלכלת סינגפור מבוססת על שירותים פיננסיים, לוגיסטיקה, מסחר חוץ, ייצור אלקטרוניקה ותחומי פארמה וביוטכנולוגיה. הצלחתה נובעת מתכנון כלכלי מוקפד, מיסוי תחרותי וניהול ציבורי יעיל, אך אתגרי יוקר המחיה ותלות בשווקים חיצוניים ממשיכים להציב לממשלה משימות לא פשוטות. ענף השירותים הפיננסיים הוא אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של סינגפור, לצד היותה מהנמלים הגדולים בעולם. חברות ענק כמו DBS Bank, SingTel, ו־Singapore Airlines מייצגות את עוצמת המגזר העסקי המקומי. המדינה נחשבת גם לאחת המובילות בעולם ביצוא שבבים וציוד אלקטרוני מתקדם, והיא מרכז אזורי של חברות טכנולוגיה בינלאומיות כמו Google, Meta ו־Microsoft. התלות הגבוהה בסחר העולמי הופכת אותה לרגישה לתנודות גלובליות, אך הגיוון הענפי והניהול הקפדני מעניקים לה עמידות יוצאת דופן.

2 # לוקסמבורג
מדינה אירופאית קטנה שלה תוצר לנפש של כ־152 אלף דולר. במדינה מתגוררים כ־678 אלף איש בלבד, התמ"ג שלה נאמד בכ־93 מיליארד דולר עם שיעור האבטלה שעומד על כ־5.9%. לוקסמבורג ביססה את מעמדה כאחת מהמדינות העשירות בעולם בזכות היותה מרכז פיננסי ובנקאי חשוב באירופה, בו פועלות מאות קרנות השקעה בינלאומיות. לצד זאת היא משקיעה רבות בתשתיות טכנולוגיות ובתחום הלוגיסטיקה. עם זאת, גודלה המצומצם והיעדר משאבי טבע מגבילים את פוטנציאל הצמיחה העתידי ומחייבים גיוון כלכלי רחב יותר. נמצאות בתחומה חברות בינלאומיות רבות, בהן Amazon Europe, PayPal ו־Ferrero, הקימו את המטות האירופיים שלהן במדינה בזכות תנאי המס האטרקטיביים. בנוסף, המדינה מובילה בתחום הלוויינים והחלל באמצעות החברה SES Global, מהגדולות בעולם בתחום התקשורת הלוויינית. היא מתמחה גם ביצוא שירותים פיננסיים ופתרונות דיגיטליים, שמחזקים את מעמדה כמרכז עסקי מתוחכם.
- עלייה של 3.7% בתמ"ג ברבעון הראשון
- סיכום 2024: צמיחה אטית והוצאות בטחוניות תופחות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
3 # איחוד האמירויות הערביות
לאיחוד האמירויות יש תוצר לנפש של כ־132 אלף דולר. באמירויות חיים כ־10.9 מיליון תושבים, התמ"ג עומד על כ־537 מיליארד דולר ושיעור האבטלה הוא מהנמוכים בעולם, כ־2.1%. במשך עשורים נשענה הכלכלה המקומית בעיקר על נפט וגז, אך בשנים האחרונות ביצעה האמירויות מהפך מרשים לכלכלה מגוונת יותר, כאשר היא מרחיבה את מקורות ההכנסה שלה לתחומי מסחר לא־נפטי, תיירות, פיננסים, לוגיסטיקה, נדל״ן וטכנולוגיה. דובאי ואבו דאבי הפכו למוקדי עסקים בינלאומיים, אך המדינה מתמודדת עם הצורך לשמר את הצמיחה תוך צמצום התלות באנרגיה מסורתית. חברות ענק ממשלתיות כמו Emirates, Etihad Airways, ADNOC, ו־DP World הן מהגדולות בעולם בתחומן. איחוד האמירויות הפכה למרכז סחר חופשי אזורי, שבו נחתמים הסכמי סחר עם עשרות מדינות. דובאי היא כיום מוקד עולמי לסטארט־אפים בתחום הפינטק, האנרגיה הירוקה וה-AI. המדינה גם אחת המובילות בעולם ביצוא זהב, יהלומים ושירותים לוגיסטיים, וממשיכה לשמש גשר בין מזרח למערב.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
