הנפקות ספק
צילום: snowing@freepik

ה-SEC מעלה הילוך נגד הספאקים: המנהלים יהיו חשופים לתביעות על תחזיות ורודות מדי

ה-SEC מעוניין לחוקק כללים חדשים כדי להגן על הציבור: "למשקיעים מגיע את אותן הגנות שהם מקבלים בהנפקות מסורתיות, ביחס למידע א-סימטרי, הונאה וסכסוכים", אומר יו"ר SEC, גארי גנסלר
נתנאל אריאל | (1)

רשות ניירות ערך האמריקאית, ה-SEC, מציגה היום (רביעי) שורה של כללים עבור חברות ספאק, במה שנראה כמו העלאת הילוך במאבק נגד חברות הספאק. אמנם כבר מאז חודש מאי הקודם יו"ר ה-SEC גארי גנסלר מביע חששות בקשר לחברות הספאק, אבל רק כעת מתגבשים כללים שאותם הוא רוצה לחוקק.  חברות ספאק הן חברות ללא פעילות שמוקמות כדי למזג חברה אמיתית ולהכניס אותה לבורסה בדלת האחורית, בלי הליך ההנפקה הרגיל והמפרך משהו של חתמים, תשקיף בדיקה קפנדנית ואישורים. חברות הספאק (SPAC) הפכו לאופנה החמה בשוק האמריקאי בשנה האחרונה ובמסגרתן חברות רבות נכנסו לבורסה, כולל לא מעט ישראליות כמו איירון סורס, פיוניר, טאבולה, אוטונומו, אינוויז, סלברייט ועוד ועוד. במהלך השנה חלק לא קטן ממניות החברות שנכנסו לבורסה באמצעות מיזוג ספאק התרסקו מאז המיזוג בעשרות אחוזים והעלו את התהייה האם החברות הללו היו בכלל שוות מראש את השווי שקיבלו במיזוג. כדי לסבר את האוזן, מדד CNBC SPAC Post Deal, המורכב מחברות ספאק שהשלימו את המיזוגים שלהן, ירד ב-45% בשנה האחרונה, 20% רק בשנת 2022 לבדה. בנוסף, חברות רבות שהשתמשו בקיצור הדרך הזה לבורסה גילו כי ממש רגע לפני המיזוג - המשקיעים העדיפו להישאר עם הכסף ביד ויצאו מההשקעה, וכך החברות איבדו עשרות ואפילו מאות מיליוני דולרים מתוך הסכום שקיוו לגייס במיזוג - ויש לכך כמובן השלכות גם על הפעילות שלהם עצמה בהמשך. אז היתרון של ספאק הוא שהמניה לא יכולה ליפול יותר מדי לפני המיזוג - החברה המתמזגת מקבלת ודאות לגבי השווי שלה בהנפקה, אבל אחרי ההנפקה המניות הללו נפלו אחת אחרי השניה והסבו למשקיעים הפסדים כבדים. בעיה משמעותית לא פחות היא העובדה שבעוד לחברה שמבצעת הנפקה רגילה, IPO, אסור לספק תחזיות, בטח שלא מופרכות ומוגזמות, על זינוק צפוי של מאות ואלפי אחוזים בהכנסות בתוך שנים ספורות, על חברות הספאק ההגבלות הללו לא חלו ואחת אחרי השניה הן פרסמו תחזיות גבוהות מאוד, כשבכלל לא ברור שהן יצליחו לעמוד בהן - וכאשר חלק לא קטן מאותן חברות ספאק הן חברות סטארט-אפ שעדיין הפסדיות.  ב-SEC התלבטו רבות מה לעשות, ואולי אפילו השתהו יותר מדי, אבל כעת נראה שסוף סוף הם גיבשו מתווה. בפועל, ה-SEC מתכנן להקשות את הרגולציה על החברות הללו כדי לנסות להחזיר את השוק לפרופורציות, כמו גם להגן על המשקיעים מפני מידע שיש לחברה ולא למשקיעים (מידע א-סימטרי), וכן הגנה מפני ניגודי עניינים והונאות, שאינן נפוצות בהנפקת IPO רגילה. "מבחינה פונקציונלית, ההנפקה של SPAC משמשת כאמצעי חלופי לביצוע הנפקה רגילה", אמר יו"ר ה-SEC, גארי גנסלר. "לכן, המשקיעים בספאק ראויים לאותן הגנות שהם מקבלים בהנפקות מסורתיות, ביחס לא-סימטריות מידע, הונאות וקונפליקטים, ובכל הנוגע לחשיפה, נוהלי שיווק, שומרי סף ומנפיקים". אז מה מתכנן ה-SEC? הדבר הראשון שמציע ה-SEC הוא לאסור על חברות הספאק לפרסם תחזיות עסקיות "מידע צופה פני עתיד", שאותו אסור לספק בהנפקה רגילה. בצורה כזו מנהלי הספאק יהיו חשופים לתביעות משפטיות אם המשקיעים ירגישו שההערכות של חברות הספאק היו ורודות, שלא לומר מופרכות. בנוסף, הרשות מעוניינת לדרוש מחברות הספאק כתובת אמיתית של של החברה כך שיהיה שותף רשמי בזמן הגשת הטפסים, זאת לצד יצירת מדיניות ברורה יותר של ניגודי עניינים, תשלומים על שכר טרחה וכמובן - דילול החזקות של משקיעים, וכן עדכון של חוק ניירות ערך האמריקאי במטרה להגביל את סוגי הדוחות שחברות ספאק יכולות להגיש על אותן עסקאות מיזוג הפוטנציאליים שלהן. "דילול המשקיעים הוא סוגיה משמעותית מאוד שכן משקיעים רבים התלוננו בשנה האחרונה שתהליכי ספאק לא טובים עלולים להשאיר אותם עם השקעות שפתוחות להפסדים בלתי צפויים, במקרה שחברת הספאק תבחר להנפיק עוד מניות" אמר גנסלר. מה זו חברת SPAC ? ספאק הוא למעשה חברה בלי פעילות ממשית, צ'ק פתוח של הר של מזומן שדורש להשקיע אותו. לרוב, מי שעומדים מאחורי החברות הללו הן קרנות הון סיכון או בנקי השקעות, שיחד עם איש עסקים ידוע, משלבים ידיים כדי למצוא פעילות עסקית ולמזג אותה לתוך השלד מלא המזומנים. אם לא מתבצע מיזוג בתוך 24 חודשים מיום ההנפקה, החברה מתפרקת והכסף מוחזר למשקיעים פלוס ריבית, אבל פחות ההוצאות שנדרשו כדי למצוא את ההשקעות. לקריאה נוספת: > נקודת רתיחה: מהן הנפקות ה-SPAC שכובשות את וול סטריט > מדוע הספאק הישראלי שיונפק הוא רעיון להשקעה?אינוויז, איירון סורס, פיוניר וטאבולה ירדו מאז המיזוג; סוף לחגיגת הספאק? היתרון של המשקיעים בספאק (בניגוד למיזוג דרך שלד) הוא שיש לספאק 'מחיר רצפה' להפסד - מאחר שניתן להמיר בחזרה את המניות של הספאק בסכום קבוע מראש, הספאקים לא אמורים לרדת בצורה משמעותית מתחת לסכום הזה, שהוא כאמור הסכום פחות הוצאות חיפוש החברה למיזוג. המשמעות היא שליזמים יש שנתיים למצוא חברה פרטית שתרצה להצטרף לבורסה בדרך הקיצור של ספאק, כלומר תוך עקיפת ההליך של הנפקה רגילה בדרך של IPO שמחייב את החברה הנכנסת בהגשת תשקיף, וגם לא מאפשר לה להתהדר בתחזיות להמשך ולהגדיל את התיאבון של המשקיעים שמחפשים תשואה מהירה. החברה שתתמזג תדע מראש את שווי השוק שהיא תקבל ואת סכום הגיוס (באמצעות מו"מ מול מובילי הספאק ובניגוד לצורך להתמקח על השווי מול המוסדיים). לספאקים יצא שם שלילי כיוון שבעוד מדדי הדגל של הבורסה האמריקאית, ה-S&P500 והנאסד"ק עלו, הספאקים דווקא נפלו. בגזרת הישראליות אפשר לציין למשל את:  אוטונומו למשל שנפלה ב-40% בתוך שלושה ימים מההנפקה, טאבולה שנפלה ב-22%, אינוויז שנפלה ב-28% וגם איירון סורס שנפלה ב-24%.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    זהר 31/03/2022 15:20
    הגב לתגובה זו
    כתבה יפה וברורה. כנראה סוף לתופעת הספאקים.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.