מה קורה במניית בואינג?
חברת BOEING (סימול: BA) האמריקאית, המהנדסת, מייצרת ומוכרת מטוסים, טילים ולוייני תקשורת, מודיעה היום כי היא מאטה את הייצור של מטוסי ה-787 שלה. החברה תאלץ לבצע תיקונים במטוסיה בעקבות בקרת איכות שביצעה החברה בחודשים האחרונים ולפיה יש לבצע שורה של שיפורים ותיקונים. בעקבות זאת, קצב הייצור של החברה ירד מחמישה מטוסים בחודש לפחות או יותר שני מטוסים. מטוסים גדולי נפח דוגמת 787 מכניסים כסף רב יותר מאשר מטוסים קטנים יותר דוגמת ה-737, אך גם נפח המכירה שלהם נמוך יותר. בואינג לא סיפקה את מטוסי ה-787 כבר כמה חודשים. בסוף הרבעון השלישי לבואינג היו סדר גודל של כ-105 מטוסי 787 רחבי כנף במלאי שלה אשר המתינו למשלוח. במהלך שיחת הועידה שהתבצעה לאחר פרסום הדוחות הרבעוניים של החברה, לא מסרה ההנהלה מועד בו יחזרו המטוסים להימסר באופן סדיר. חלק מהאשמה נופלת על רשות התעופה האזרחית האמריקאית (FAA) אשר אמורה לאשר את תיקוני בקרת האיכות של החברה. העיכובים בשליחת המטוסים לחברות התעופה אשר הזמינו אותם איננה בעיה גדולה כשלעצמה, אך חזרה לאספקה סדירה של מטוסים תשחרר לחץ שמעיק על המניה כבר זמן רב. המספרים של בואינג
בואו נדבר קצת מספרים. ברבעון האחרון דיווחה החברה על דוחות מאכזבים בלשון המעטה. ההכנסות עמדו על סך של 15.28 מיליארד דולר, מיליארד דולר פחות מצפי האנליסטים שעמד על כ-16.3 מיליארד דולר. ההפסד המתואם עמד על סדר גודל של כ-60 סנט למניה, לעומת צפי להפסד של כ-20 סנט למניה. הסעיפים החיוביים בדוחות בואינג היו הירידה בעלויות משמעותית מאוד בעלויות התפעול שעמדו על סך של כ-262 מיליון דולר, וכמו כן עלייה במכירות ביחס לתקופה המקבילה נוכח התאוששות מגמתית של סקטור התעופה כאשר ההכנסות ממכירות עלו בסדר גודל של כ-8% ביחס לתקופה אשתקד אז ההכנסות עמדו על כ-14.14 מיליון דולר. צפי האנליסטים לחברה ב-2022 הוא לרווח בשורה התחתונה של כ-0.56 סנט למניה ברבעון הראשון של השנה ושל 4.89 דולר במהלך כל השנה ולהכנסות של כ-19.88 מיליארד דולר ברבעון ו-87.8 מיליארד דולר עד סוף השנה. יהיה מעניין מאוד לראות אם בואינג יעמדו בתחזיות אלו. הבעיה האמיתית של מניית בואינג היא אמון מול המשקיעים. בנוסף לבעיות עם קו הייצור של מטוסי ה-787, לחברה בעיות רציניות הרבה יותר עם מטוסי ה-737 MAX צרי הכנף שלה, שקורקעו באופן גורף ברחבי העולם בין מרץ 2019 ונובמבר 2020 כתוצאה משני מקרי התרסקות קטלניים כאשר הקרקוע של מטוסים אלו הביא לשינויים רחבים מאוד בהנהלת החברה וכמו כן במודל בקרת האיכות ותרבות ההנדסה שלה. כמובן שאין לשכוח את הפיל הגדול שבחדר - משבר הקורונה, שאת השפעותיו ניתן לראות על פני כל סקטור התעופה, בין אם בחברות התעופה עצמן אשר מתקשות כבר קרוב לשנתיים לחזור להיקפי הפעילות אשר קדמו לתקופת הקורונה ובין אם ביצרניות המטוסים שפשוט לא מקבלות היקפי הזמנות דומים לאלו שלפני תחילת המשבר, מאותן סיבות בדיוק. האמת הפשוטה היא שלמשקיעים פשוט נמאס לשמוע על בעיות חדשות הצצות בחברה, בין אם הן קשורות להנדסה, איכות או בטיחות, כרגע לפחות, המניה צונחת 5% במסחר בוול-סטריט, כאשר בשנה האחרונה עלה מחיר המנייה של החברה ב-3% אחוזים בודדים, ונשאלת השאלה היכן הייתה החברה כיום לולא הייתה מקבלת הבעת אמון כה גדולה מצד הממשל בארצות הברית.
- 2.תומר 21/11/2021 21:29הגב לתגובה זועוד תגיע רחוק , זה לא רק חברת מטוסים , זו חברה ליצור נשק ... החוזים הגרנדיאוזים בדרך חבוב
- 1.צר לי וחצי 19/11/2021 22:28הגב לתגובה זומטוסי נוסעים מתחלקים לצרי גוף narrow body single aisle (מעבר אחד בשורות הנוסעים) ורחבי גוףwide body double aisle (שני מעברים בשורת הנוסעים) לא צרי כנף ורחבי כנף
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
