התפרצות נגיף הקורונה בסין הביאה עימה להאטה משמעותית בפעילות התעשייתית העסקית של הענק הסיני. לא מעט מדינות, כולל ישראל, חוסמות את הכניסה לשטחן בפני אזרחים סינים ובפני אזרחים שאינם אזרחים סינים אבל שהו בסין לאחרונה. החסימה של אזרחים היא כמובן לא עניין שמתחיל ונגמר במעבר של אנשים אלא גם במעבר של סחורות ובעצם בסיכון המשך פיתוחה של התעשייה השנייה בגודלה בעולם שמבוססת רבות על סחר בינ"ל. נמלי הים ונמלי האוויר כבר עכשיו עובדים במתכונת מוגבלת ויחד איתם מצטמצמת תנועת המטענים. אם המצב הנוכחי ימשך וחלילה יחמיר, יתכן שהנמלים אף יושבתו, כפי שהיה באופן יזום בחופשת ראש השנה הסיני.

הבעיה המרכזית - שיתוק מערכת הייצור

אבל יש כאן יותר מזה. דומה שהבעיה של סין היא לא רק מעבר של אנשים וסחורות מסין ולסין, אלא דווקא, ואולי בעיקר, השיתוק של מערכת הייצור הענקית שלה. מערכת הייצור הזו משרתת לא רק את התעשייה הסינית אלא גם תאגידים שההנהלות (והבעלות) שלהן יושבות במקומות שונים ברחבי העולם, באירופה, ביפן וכמובן בארה"ב. למשל, בשבוע שעבר הודיעה אפל שהיא סוגרת את כל סניפיה בסין. חברות עסקיות בעולם, כולל בישראל, לא שולחות את נציגיהן לסין ופועלות בקצב מואט.

מהי מערכת הייצור הזו, זו שמשרתת את תאגידי הענק הגלובליים שמחוץ לסין? מערכת הייצור הזו מבוססת על מה שמקובל לכנות בספרות העוסקת בניהול בינ"ל מבנה פוסט-פורדיסטי. על מנת להבין מהו הפוסט פורדיזם נחזור למיודענו הנרי פורד, יצרן הרכב האמריקאי (נגיע עוד מעט לחטאיו הגזעניים והאנטישמיים...).

בתקופה שראשיתה בתחילת המאה ה-20 ושיאה לאחר מלחמת העולם השנייה, מפעלי ענק ייצרו מוצרים המוניים לצריכה המונית. אפשרויות הבחירה שעמדו בפני הצרכנים היו מוגבלות מאוד והוגדרו בעיקר על ידי היצרנים. מוצרי צריכה יוצרו על-ידי קווי ייצור 'קשיחים', המופעלים בדרך של ניהול היררכי על-ידי עובדים חצי-מקצועיים.

• לקראת שבוע המסחר: וול סטריט מחפשת כיוון - מה חושבים האנליסטים?
• ג'יפרוג טסה 22%, אפירם עולה 11%; המגמה השלילית נמשכת בחוזים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ה"פורדיזם" - סטנדרטיזציה של מערכת הייצור והצריכה

הנרי פורד, תכנן את מפעל המכוניות הראשון שלו בדרך זו על-מנת לייצר מוצר אחד – את מכונית הפורד מודל טי. בכל המפעלים שלו הוכנס מכשור המתמחה בייצור פשוט, מהיר ומדויק. הפורדיזם כלל למעשה סטנדרטיזציה של מערכת הייצור אבל גם של הצריכה. כפי שפורד עצמו אמר פעם: 'אפשר להזמין אצלנו את הפורד טי בכל צבע שתחפצו, העיקר שזה יהיה שחור'.

פורד האמין בכוחו של התאגיד להסדיר את הכלכלה כמכלול ומשום כך הכריז בשנות ה-30 על שכר יומי של 5 דולרים. הוא העניק שכר זה לעובדיו, שהיה כפול מהשכר הממוצע בתקופה זו בארה"ב, במגמה להפוך אותם לצרכנים של מוצרים סטנדרטים על-מנת שיספגו את כל הסחורות שמספקים קווי הייצור ההמוניים. בפורדיזם, אם כן, מפעלי ענק מאכסנים סחורות סטנדרטיות במחסניהם ושולטים בכך על האיזון במשק בין הייצור (של מוצרים סטנדרטיים) לצריכה (המונית).

משבר נפט, מיתון, צמיחה נמוכה... נשמע מוכר?

משבר הנפט של 1973 מסמל במידה רבה את המעבר לעידן חדש, כלומר לעידן הפוסט-פורדיזם. המיתון שהמשבר הזה יצר הכניס את הכלכלות הקפיטליסטיות בעולם לתקופה של צמיחה נמוכה ואבטלה גבוהה ומשום כך הניע יצרנים ממקומות אלו לחפש שווקים חדשים למוצרים הסטנדרטיים שייצרו, בעיקר במזרח אסיה.

• לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
• שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

מהלך זה הביא להתגברות התפוצה של השיטות הפורדיסטיות (קווי הייצור ההמוניים) מארצות הברית לאירופה, לאסיה ואפילו לדרום אמריקה, ובדרך זו גם לשינוי כללי המשחק בזירה הגלובלית, מהגמוניה אמריקאית על ההפצה של מוצרים המוניים לתחרות בין-לאומית.

עם זאת, על-מנת להתמודד עם התחרות הגבוהה, החלו תאגידים להרחיב את פוטנציאל הלקוחות שלהם על-ידי שבירה של קווי הייצור ההמוניים, הסטנדרטים, לקווים "קצרים" המסוגלים להציע מגוון של מוצרים לשווקים ספציפיים קטנים, מה שמקובל להגדיר "שווקי נישה".

בעוד יצרנים פורדיסטים של מוצרים המוניים חיפשו לתפוס (ולווסט) כלכלות בהיקף רחב עם מספר מצומצם של מוצרים סטנדרטיים יצרנים פוסט-פורדיסטים החלו להתמקד בכלכלות ממוקדות שוק ולהציע מגוון רב של מוצרים וסחורות המשתנים כל הזמן. דוגמא לכך נוכל למצוא, כמובן, במכשירים האלקטרוניים הרבים המגיעים לפתחנו מדי יום ובראשם הטלפון הנייד שניתן להשיג במאות אם לא באלפי דגמים.

הגדלת הגמישות וניצול יתרונות לקוטן

על-מנת להוסיף לגמישות, הקטינו התאגידים את ממדיהם ויצרו צורה ארגונית המבוססת על גרעין ביצועי וניהולי מצומצם ("downsizing") המשתמש בכוחות מקומיים, קבלנים או ספקים ("out sourcing"), בדרך של התקשרויות חוזיות (בהתאם לפרויקטים או למוצרים) המאפשרות להם נקודות יציאה רבות.

בתחום הייצור ובתחום תהליכי העבודה אימצו הארגונים שיטות ומיכון שנועדו לאפשר להם להסתגל במהירות לטווח הרחב של המשימות שתובע הייצור של מוצרים מגוונים ומשתנים. הם החליפו את המכונות הפורדיסטיות המתמחות בייצור של מוצרים סטנדרטיים בודדים, בטכנולוגיות מיקרו-אלקטרוניות, כמו רובוטים ומכשירים ממוחשבים.

בשלב זה, על-מנת לעמוד בציפיותיה של הסביבה המגוונת שהם עצמם יצרו, החלו תאגידים לנטוש את המבנה הפורדיסטי המונופוליסטי, הקשיח וההיררכי ולאמץ במקומו מבנה המאפשר להם לקיים גמישות.

איך בעצם הגענו לסין?

בשלב ראשון, החלו התאגידים הגדולים לעזוב את הערים הגדולות במערב (ובעיקר בארצות-הברית בשלב זה) על-מנת להשתחרר מלחצם של האיגודים החזקים, מתקרות המס הגבוהות ומהשכר הגבוה המקובל בהן, ומיקמו את עצמם ברחבי העולם במקומות המוגדרים "פריפריאליים", בהם מיסוי נוח ושכר נמוך במציאות של איגודים חלשים, מאפשר להם לייצר מגוון רב של מוצרים בעלויות נמוכות.

סין היא אחד המקומות האלו. למרות שסין ידעה להעמיד חוקים נוקשים משלה שישמרו על שיתוף של יזמים ותעשיינים מקומיים ביוזמות של תאגידים בשטחה, היא מעורבת עד מעל הראש במבנה הפוסט-פורדיסטי. כל ברנש מכיר למשל את התווית "מיד אין צ'אינה" (made in China) שמוטבעת על מותגי לבוש או אלקטרוניקה.

אני מציע לקוראים להסתובב בשווקים השונים בעולם ובארץ, שוק הכרמל למשל, ולחפש סחורה כזו. חלקה אולי מזויף, וגם זה חלק מהתפשטות הייצור בעולם דרך המבנה הפוסט פורדיסטי, אבל החלק האחר הוא אמיתי לחלוטין, כזה שיוצר בסין אבל מצא את דרכו לשוק בגלל פגם בייצור שלעיתים בלתי ניתן לזיהוי.

אז מה היה אומר הנרי פורד על נגיף הקורונה?

אני מניח שכמו כל אמריקני הוא היה פותח את עיתון הבוקר ומפהק לשמע הצרה שנפלה על הסינים הרחוקים ממנו. כלומר, הסינים שבעידן הטרום גלובלי, הפורדיסטי, הקרוי על שמו, זה שהתמקד בפיתוח תהליכי ייצור המוניים לצרכנים מקומיים, לא היה לו איתם מגע עסקי או כלכלי. הם לא השפיעו על מוצריו והוא לא השפיע על שוק המוצרים הסיני.

אבל פורד לא היה סתם אזרח אמריקאי ולכן, מעניין מה הוא היה אומר על נגיף הקורונה אילו היה חי היום. כגזען שהשתמש בעושרו הרב ובהשפעתו הציבורית הרחבה על מנת להביע עמדות לאומניות לצד עמדות גזעניות כלפי שחורים ויהודים בארה"ב, אני מניח שהוא היה מצקצק בלשונו בזלזול על התלות ההדדית הכלכלית והעסקית הגלובלית כיום.

אבל יש כאן יותר מזה. אני משער שכבדלן אמריקאי שהתנגד להשתתפותה של ארה"ב במלחמת העולם השנייה (אפילו קיבל מהיטלר את מדלית הנשר הגרמני), הוא היה מוקיע את הגלובליזציה ואת הצרות שהיא מביאה אתה. נגיף הקורונה היה משמש לו סיבה טובה להראות לאמריקאים עד כמה טיפשי ל"טנף" את התעשייה שלהם בזו של אחרים ברחבי העולם. ארבעת הכרכים של ספרו האנטישמי "היהודי הבינלאומי" (the international Jew) רק מחזקים אצלי את ההשערה הזו.

הכותב הינו פרופ' ברוך שמעוני, חבר סגל בכיר במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.