המורשת של פלוג: מגדל קלפים שעומד בפני קריסה

לאחר שנים ארוכות בהן הריבית בישראל צנחה ונותרה מאופסת הולכים ומתרבים לאחרונה הסימנים כי אנו לפני היפוך מגמה בזמן הקרוב. במאמר זה נסקור את השיקולים וההשלכות בקביעת שיעור הריבית בעשור האחרון ובעתיד הקרוב, תפקיד בנק ישראל והבנקים וההשפעה על שוק הנדל"ן.   הקשר בין הריבית למחירי הדירות משנת 2008 בה ריבית בנק ישראל עמדה על שעור של 4.25% היא ירדה בהתמדה (למעט תקופה קצרה עד 2011 שבה זגזגה) והחל משנת 2015 התאפסה הלכה למעשה. רוב רובנו יודעים כי הקשר בין ריבית לנדל"ן מובהק מאוד, אך עדיין רבים נוטים לטעות ולייחס חשיבות ל"ריבית הנומינלית" ולא ל"ריבית הריאלית" שהיא המשפיעה האמתית על מחירי הנדל"ן. מהי "ריבית ריאלית"? אותה "ריבית נומינלית" בניכוי אינפלציה. הקשר בין מחירי הדירות לריבית הריאלית ברור: כאשר היא נמוכה מדי אופציית חיסכון בנקאי נשללת והכסף מחפש לו נתיבים נוספים - בעיקר נדל"ן (בפרט, נוצר תמריץ פסיכולוגי לכך כאשר תשואת השכרת דירה עולה על שיעור ריבית המשכנתאות).   אבל מדוע הקשר מובהק כל כך? כאמור אופציית ההפקדה הסולידית (בפק"ם למשל), מאד לא אטרקטיבית ומובילה לשחיקת ההון, לכן המשקיעים מחפשים נתיב השקעה פאסיבי אחר. נדל"ן ובורסה הם האפיקים הטבעיים, אך הממשלה מנתבת ע"י תמריצי מס את ההון כולו לנדל"ן, הביקוש אליו גדל בשל כך ומחירו מאמיר, דבר שרק הולך ומעצים את ההילה סביבו ולפיכך המשך מעבר ההון אליו וחוזר חלילה. אך האם במציאת מקום נוח להניח את ההון מסתיים העניין? ממש לא. כאשר הריבית נמוכה, החזר ההלוואה קטן יחסית (במיוחד כאשר הוא קטן אפילו מתשואת השכרת הדירה) ולכן מאפשר מקור מצוין למינוף עבור הנדל"ן. במילים אחרות כאשר הריבית הריאלית נמוכה לא רק שההון לא מולווה לבנק (חיסכון), להפך, כסף דווקא מולווה מהבנק לצורך רכישות נדל"ן -  כלומר מדובר ב"אפקט מלקחיים".   הקשר בין אינפלציה לריבית לבנק ישראל יש מגוון מטרות, בהן שמירה על יציבות המחירים, עידוד צמיחה, תעסוקה, ניהול יתרות מט"ח, ויסות שער החליפין ועוד. לצורך כך, בין השאר, יש בידיו נשק רב עוצמה – הריבית.   כאשר המשק סובל מהעדר צמיחה ומאבטלה הבנק המרכזי מוריד את הריבית. בצורה זו הוא מעודד השקעות מצד אחד (מאחר והחזר ההלוואות נהפך נח יותר) ומצד שני מעודד כסף פאסיבי שיושב בבנקים להפוך לאקטיבי יותר בין אם לצריכה ובין אם להשקעה (ובכך לעודד צמיחה). הורדת ריבית גורמת גם לעליית מחירים של מוצרים ונכסים בשוק (אינפלציה).   ואילו  כאשר האינפלציה מרימה ראש ושוחקת את ערך הכסף וכוח הקנייה, הבנק המרכזי מעלה את הריבית וכך מעודד חיסכון, מצנן את הצריכה - מחיר מוצרים ונכסים יורד וכוח הקנייה נשמר (דפלציה). במילים אחרות, הורדת ריבית מעודדת השקעות ועליית מחירים (אינפלציה) ואילו העלאת ריבית מעודדת חסכון וירידת מחירים (דפלציה).   מי מרוויח מהריבית נמוכה? כל שקל שיש לנו בארנק, זה שקל שמישהו חייב. פלוס ריבית. את העובדה הפשוטה הזאת משום מה אף אחד מעולם לא טרח לספר לנו. מאז בוטל תקן הזהב ב- 1971 (ביטול הסכם ברטון-וודס), שבבסיסו עמד עיקרון תקן הזהב ולפיו כל הנפקה של כסף צמודה בצורה זו או אחרת להיצע הזהב הקיים, השיטה הכלכלית הנהוגה כיום היא בנקאות ברזרבה חלקית. לשיטה יתרונות מסוימים, בעיקר עידוד צמיחה (חישבו על אדם שרוצה להקים עסק ואין לו כסף משלו). לצד היתרון הזה, לשיטה חיסרון בדמות ניפוח בועות, יצירת משברים כלכליים, גאות ושפל מדי כמה שנים. בכל רגע נתון, סך כל ההתחייבויות לשלם גבוה מכמות הכסף שקיים במערכת. הדרך היחידה שבה אפשר (ברמה מערכתית) לשרת את כל ההתחייבויות הללו הוא ליצור עוד כסף. אבל כאמור הדרך היחידה ליצור כסף הינה על ידי הלוואות. כלומר על מנת שיהיה מספיק כסף כדי שכולם יוכלו לעמוד בכל ההתחייבויות שלהם, יש לדאוג שמספיק אנשים/חברות/גופים ייטלו על עצמם עוד הלוואות נושאות ריבית, מה שיעמיק את "בור" ההתחייבויות. לופ אינסופי שאי אפשר לצאת ממנו אף פעם, אלא על ידי שמיטת חובות ו/או משבר כלכלי כלשהו. נשמת אפם של הבנקים בשיטה זו הן ההלוואות. לפיכך כאשר הריבית יורדת, יותר הלוואות נלקחות בשוק, נוצר כסף חדש יש מאין וכך רווחי הבנקים גדלים ובעצם, הבנקים ממנפים עצמם לדעת. הם ללא צל של ספק המרוויחים הגדולים. כאשר הריבית מאופסת ומחירי הנדל"ן בשיא קיים מצד אחד תמריץ לנטילת אשראי עסקי לבינוי ונדל"ן ומצד שני תמריץ לציבור ליטול עוד ועוד הלוואות ובפרט את הגדולות שבהן - המשכנתאות.   אבל מדוע הריבית ירדה מלכתחילה ומדוע היא אינה עולה מאז? 2008 כאמור הייתה שנת משבר "בועת הסאב פריים" שהפך במהרה למשבר בנקאי. מעורבות המוסדות הפיננסים בישראל במשבר הייתה זניחה והתבטאה בעיקר בהחזקת אג"חים בינלאומיים בעייתיים בידי מיעוט מהבנקים. אבל אז בחסות הבלבול והפאניקה באו הבנקים, ובעלי ההון והפעילו לחציהם על בנק ישראל (והנגיד דאז סטנלי פישר) להוריד הריבית (אגב פרופ' ירון זליכה החשב הכללי לשעבר, טוען זאת מפורשות) והשאר כמובן היסטוריה.   הריבית ירדה משיעור של 4.25% והמשיכה לרדת גם בתקופת קרנית פלוג עד שהתייצבה על 0.1% כל זאת בניסיון נואש להזרים דם חדש למשק דבר שלא קרה, כמו גם אינפלציה שלכאורה לא עלתה בניגוד לכל הגיון ושימשה תרוץ עבור בנק ישראל לא להעלות הריבית עד "שהאינפלציה תגיע ליעדה".   האמנם לא עלתה?! האינפלציה בישראל נמדדת ע"פ סל מוצרים הקרוי "מדד המחירים לצרכן" וראה זה פלא המוצר "דירה" אשר ההוצאה עליו היא הגדולה ביותר בכל משק בית אינה נכללת משום מה במדד (במקומה נכלל ה"מוצר" - "שכר דירה" בלבד) וזה בדיוק המוצר שערכו עלה ב-130% (!!) בשנות הבועה וזו האינפלציה האמתית שבנק ישראל הצליח להעלים – אינפלציית הנכסים המסתתרת בין הקירות. והנה הקשר האמיץ בין הריבית למחירי הדירות נגלה במלוא הדרו, אותו הון ש"נמלט" משחיקה בפיקדונות נותב במלאכת מחשבת לנדל"ן.   בכך בנק ישראל (כמשרתם של הבנקים) מוסיף חטא על פשע – הפשע שבהורדת הריבית מלכתחילה שלא לצורך והחטא בהשארתה על כנה. מיזם העברת ההון מציבור הזוגות הצעירים וחסרי הדיור באשר הם אל הבנקים ובעלי הנכסים הוכתר בהצלחה יתרה.   מה הלאה? בנובמבר השנה תסיים קרנית פלוג את תפקידה כנגידת בנק ישראל. לא בכדי נוצר קושי למצוא בימים אלו מחליף. בנק ישראל נמצא בין הפטיש לסדן. מעבר לעובדה שפלוג לא השכילה להשאיר לבא אחריה ירושה ראויה יותר מאשר משרד נטול הנשק המרכזי בו – נשק הורדת ריבית.   היא הותירה אחריה מגדל קלפים רעוע אשר בבסיסו משולש אימים שכל צלע בו ערבה לרעותה. מצד אחד כאמור הבנקים מהצד השני הקבלנים צרכני האשראי מהבנקים,  שיכולתם לעמוד בהחזרים תלויה כמובן במחירי הנדל"ן הבועתיים להחריד (אגב "התאחדות בוני הארץ" פרסמה ממש השבוע סקירה שחושפת את רבבות הדירות הנערמות במלאי הקבלנים) ואילו מהצד השלישי הממשלה המנצחת על כל התהליך הבלתי יציב הזה שמא יתמוטט (שלא לדבר על המעורבות האישית הפעילה של חבריה בספסרות הנדל"ן). השילוש הלא ממש קדוש.   הדילמה של הנגיד הנכנס ברורה. מחד גיסא מעל הכל מתנשא הר החובות האדיר של ההלוואות שהתפתח כאן בתקופה הארוכה (מדי) בה הריבית מאופסת. אם תועלה הריבית יקרוס ההר הזה מותיר אחריו חורבן והרס למשק הישראלי.   ומאידך גיסא לאור המגמה העולמית של תום עידן הכסף הזול אותו מובילה ארה"ב - הותרת הריבית על כנה לאורך זמן, תגרור בריחת הון בהיקפים עצומים, נפילת המטבע המקומי התייקרות מוצרים מיובאים וסחרור אינפלציוני - חורבן והרס למשק הישראלי.   אכן בחירה לא פשוטה, עדיין הבחירה היא האם להעלות את הריבית עכשיו ולהתמודד עם המשבר. או לדחות מעט הקץ רק כדי להתמודד עם סיטואציה קשה הרבה יותר בעתיד.   סיטואציה קשה שבנק ישראל הביא על עצמנו אבל נדמה כי הפור כבר נפל. פער הריביות בין ישראל לארה"ב נמתח עד תום והחל מפעימת העלאת הריבית הראשונה כאן, כל פעימה בארה"ב תענה בפעימה מקומית ותזעזע את בועת האשראי והנדל"ן האדירה שנוצרה כאן. חבשו קסדות ותפסו מחסה, מגדל הקלפים אדיר הממדים אך השברירי להחריד, מתחיל לנוע. הכותב הוא עופר מנדל, אקטיביסט חברתי וחבר בהתאחדות קוני הארץ
המאמר משקף את דעתו של הכותב, ולא בהכרח את השקפותיה של מערכת Bizportal