הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים תקיים הערב (ה') טקס להענקת תעודות לבוגרי הפקולטה למדעי הרוח, שירת ההמנון הלאומי "התקווה" לא תתנגן שם. כך נחשף הבוקר בגל"צ. 

לטענת האוניברסיטה הסיבה לאי השמעת ההימנון היא התחשבות בסטודנטים והאורחים הערבים שיגיעו לטקס.  "לא קיימת הוראת חוק ו/או הנחיה של המועצה להשכלה גבוהה בנוגע לשירת המנונים בטקסים אקדמיים, אי לכך אין שום בסיס לכל טענה מול האוניברסיטה העברית בנושא", כך נמסר מהנהלת האוניברסיטה, שם הבהירו כי  בטקסים הממלכתיים שירת ההמנון מנוגנת כמקובל אך בטקסים אקדמיים אין מחויבות לנגן את ההמנון.

​במכתב שהעבירה אמש תנועת "אם תרצו" לדיקן הפקולטה למדעי הרוח, דרשה לנגן את ההמנון. דודי אלצופין, סטודנט באוניברסיטה העברית וראש תא "אם תרצו" באוניברסיטה העברית אמר כי "היכנעות האוניברסיטה ואי השמעת ההמנון היא לא פחות מהרמת דגל לבן לצדדים המאיימים על קיומנו. לא ניתן לזה לקרות".

ההחלטה עוררה ביקורת רבה במערכת הפוליטית. בתוך כך, השר בנט שוחח עם נשיא האוניברסיטה, פרופ' בן ששון, והבהיר כי האוניברסיטה היא גוף ציבורי בישראל שעליו לכבד את המדינה ולא לפגוע בערכיה. בתגובה התחייב ששון לנגן את ההמנון בטקסים הממלכתיים ולבדוק את האירוע המדובר.

• האקדמיה הישראלית קופצת בדירוג היוקרתי - ת"א במקום השביעי בעולם ביזמות
• גאווה לאומית: המחשב הקוונטי תוצרת ישראל הראשון החל לפעול
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

רה"מ נתניהו אמר כי "ההחלטה מבישה. זה שיא של התרפסות, ההיפך מגאווה לאומית. אנחנו גאים במדינה שלנו, בדגל שלנו, בהמנון שלנו, וזה רק מחזק את דעתי להעביר את חוק הלאום שאנחנו מובילים, כדי לעגן בחוק את הסמלים הלאומיים שהם כל כך יקרים לנו".

ח״כ איילת נחמיאס התייחסה גם היא להחלטת האוניברסיטה: "לא ברור לי כיצד נתקבלה ההחלטה אבל זה לא יכול להיות הפתרון למסר של כבוד לציבור הערבי באוניברסיטה - עם כל החשיבות שיש למתיחת הגשרים בין המגזרים השונים". ח"כ לבני הוסיפה: "החלטת האוניברסיטה העברית היא טעות - ומשחקת לידי קיצוני הימין".

יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין אמר: "למוסד שבו אוסרים לשיר את ההמנון הלאומי - אין תקוה ואין רוח. אני קורא לממונים להפוך את ההחלטה לאלתר".

שר הביטחון אביגדור ליברמן צייץ בטוויטר: "לבטל את שירת "התקווה" בסיום טקס באונ׳ העברית בירושלים? כבוגר האוניברסיטה העברית נדהמתי. אני קורא לראשי האוניברסיטה לשנות את ההחלטה התמוהה הזו".

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

תומר פרסיקו, עמית מחקר במכון שלום הרטמן, כתב כך בעמוד הפייסבוק שלו: "ביטול שירת התקווה בטקס באוניברסיטה העברית מתוך "התחשבות בצד השני", כלומר, בסטודנטים הערבים, הוא מטופש ומופרך. לא רק מפני שהתקווה היא ההמנון הלאומי ואין מדינה נורמלית מצנזרת את ההמנון הלאומי שלה, ולא רק מפני שכל שיח ה"פגיעה ברגשות" מוגזם ומזיק, והופך עניין סובייקטיבי לקריטריון עליון לעיצוב המרחב הציבורי, כאילו שאם מיעוט אתני או דתי (ערבים, חרדים, דרוזים וכו') מסויים יעלב ממשהו כולנו אמורים להפסיקו".

עוד כתב פרסיקו כי "העניין הזה מטופש ומופרך גם מפני שהסטודנטים הערבים אינם "הצד השני". נכון, הם לא יהודים ולא ציונים. אבל הם ישראלים, ראשית פורמלית, וזה חשוב כמובן לצורך תביעת זכויות וטובות באופן שווה. שנית, אפילו על פי עמדותיהם. אחוזים גדולים והולכים של ערביי ישראל מזדהים עם המדינה ושמחים לחיות בה. על פי מחקר של המכון למדיניות העם היהודי, לא פחות מ-23% מהם אומרים שזהותם העיקרים היא ישראלית. 58% מזדהים כערבים, ורק 14% כפלסטינים. אני לא חושב שערבי אמור לשיר שיש לו בללב נפש יהודי, אבל אני לא חושב שהוא אמור להיעלב כשמסביב יהודים שרים שלהם יש. ואני חושב שרוב הערבים הישראלים בין כה וכו לא ממש נעלבים מזה".

הרב הפובליציסט חיים נבון כתב כך בעמוד הפייסבוק שלו: "בטקס חלוקת התארים במדעי הרוח באוניברסיטה העברית לא ישירו הערב "התקווה", כדי לא לפגוע בסטודנטים הערבים. זו דוגמה בולטת איך "הפגיעה ברגשות" הפכה מנושא שבין אדם לחברו לבולדוזר פוליטי. כבר אין מדובר בחובת נימוס פרטית - אל תגיד לבן אדם "אתה מכוער וטיפש" - אלא בתכתיב של מדיניות עקרונית: אל תאושש את הזהות שלך. בתואנה של פגיעה ברגשות מנסים לרסק כל זהות פשוטה: משפחתית, קהילתית, דתית, לאומית. מה שמכונה "הפוליטיקה של הזהויות" אינו באמת חזרה למושג הזהות, כי הוא מאושש כלגיטימי רק זהות אופוזיציונית, זהות של מיעוט, וגם זה רק ככלי נשק נגד מה שמכונה "הזהות ההגמונית". במקום שכל אדם סביר רואה זהות בריאה של אהבה ושמחה, תלמידיו של פוקו רואים רק מאבקי כוח ודיכוי והגמוניה. אברהם מאסלו אמר שמי שיש לו ביד פטיש, כל בעיה נראית לו כמו מסמר; על דרך זו, מי שיש לו ביד פוקו, כל זהות נראית לו כמו דיכוי".