מחקר חדש באוניברסיטת חיפה: "נשים נרתעות מלשאוף להרוויח כסף"

"תפקידן החברתי של נשים בארץ גורם להן לפחד להיות המפרנסות העיקריות בבית כי פרנסה נתפסת כאחריות גברית"
אבי שאולי | (3)

נשים נרתעות מלשאוף להרוויח כסף ומלהיות המפרנסות העיקריות בבית, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. עוד מצא המחקר כי נשים מעדיפות לבצע משימות רבות במקום עבודתן ללא תמורה וללא קבלת קרדיט - דבר שגברים כמעט לעולם לא יעשו.

"המנגנון התרבותי בארץ מכתיב מצב שבו נשיות מזוהה עם טיפול ולכן נשים מראש מוותרות על תחרותיות ואסרטיביות. במצב כזה נשים ניגשות למשא ומתן על מקום עבודתן מעמדה נחותה, מתנצלת ומוקירת תודה על שבכלל מסכימים להעסיק אותן". אמרה ד"ר עמליה סער, ראש החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, שערכה את המחקר.

במשך עשור ביצעה ד"ר סער תצפיות משתתפות וראיונות עומק עם כמאה נשים ישראליות אשר השתתפו בקורסים להעצמה כלכלית, במטרה לבדוק כיצד ניתן להעלות את יכולת ההשתכרות שלהן. במהלך המחקר התברר כי הנשים, למרות רצונן להשתכר ולהרוויח כסף, מפחדות להעמיד דרישות כספיות, ויותר מכך - מפחדות ולא מעוניינות להיות המפרנסות העיקריות.

לדבריה של החוקרת, התנהגות זו נובעת מתהליכי סוציאליזציה. "תפקידה הטבעי של האישה אינו להיות המטפלת, אך החוזה המגדרי שנוצר כאן מכתיב שהאחריות הראשונית של הנשים היא טיפול וקיום הבית, ושל הגברים - פרנסה. במציאות הזאת הנשים מתעלות את החרדות שלהן לשלום הילדים והבית, לעומת החרדות המרכזיות של הגברים שהן כלכליות.

שוק העבודה הוא שוק תובעני וכשפרנסת הבית הופכת להיות אחריות משנית נוצר חוסר מוטיבציה מראש. האישה מוכנה רגשית לכך שפרנסת המשפחה היא לא על כתפיה, וגם אם היא שותפה פעילה בפרנסה, הרי שהיא המפרנסת המשנית ולא הראשית. בניגוד לגבר שרואה במטרה להרוויח 15,000 שקל תמריץ – האישה תראה בזה משהו מבהיל", אמרה ד"ר סער.

לדבריה, את העובדה כי אין שום דבר "טבעי" בכך שהתפקיד הנשי הוא תפקיד טיפולי אפשר לראות בקרב מהגרי ומהגרות העבודה: מהגרות עבודה עוזבות את ילדיהם, לעיתים לשנים רבות, מתוך הבנה שתפקידן המרכזי בסיטואציה שנוצרה הוא לפרנס את ילדיהן. במקביל, מהגרי עבודה רבים בישראל עובדים כמטפלים – כלומר אין בטיפול שום דבר "נשי", מלבד המוסכמות החברתיות.

ממצא נוסף שעלה במחקר הוא הנטייה של נשים "לתרום" למקום העבודה. מה שנחשב להגדלת ראש עבור גברים, נשים יבצעו ללא שאיפה לקבלת קרדיט, וגם במקרה זה במקום לדרוש תמורה הולמת, הנשים מעדיפות להגדיר את מאמציהן כתרומה למקום העבודה או עשייה מתוך אהבה. "התנהגות זו פוגעת בסיכויי הקידום של נשים משום שמנהל שצריך להחליט את מי לקדם לא יזכור חסד לאישה ש'תרמה' את ימי השישי שלה במשך חודש למשרד, אבל כן יזכור את הגבר שדאג לקבל עבור זה קרדיט", אומרת החוקרת.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    "מחקר" מגמטי כל הנשים השתתפו בקורסים להעצמה נשית!!!!!! (ל"ת)
    יהודית 29/03/2015 22:47
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    הפסקתי להיות פרייארית . אין כלום חינם (ל"ת)
    לא אני 29/03/2015 13:27
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    יוסי בן -משה 29/03/2015 12:45
    הגב לתגובה זו
    ברור מהכתבה ומהמציאות היומיומית, שישנו רצון של נשים רבות, לחיות ע"ח מפרנס. בין אם הסיבה לרצון הנשים היא חברתית או מבנה נפשי, הדבר אינו חשוב. כעובדה נתונה, ממצאי המחקר, נשים רוצות לחיות ע"ח אחר. אני רק אגיד, שרוצנן זה מפרנס ומכנמיס ה ון להרבה אחרים שלא פעם, כדי להמשיך ולהרוויח, מעודדים אותן לשגות.
יאיר אבידן המפקח על הבנקים
צילום: בנק ישראל

בנק ישראל: להעמיד ערבות מדינה למשכנתאות בחברה הערבית היכן שניתן

בחלק גדול מהעסקאות ביישובים הערבים יש בעיית מהעדר רישום מסודר בטאבו, ובצוות בין משרדי בו חבר בנק ישראל הומלץ בין היתר על הצעד האמור איפה שהרישום כן מוסדר. 10% מסניפי הבנקים מצויים בישובים ערבים, ש-27% אינו פועל באמצעות הבנקים
איתי פת-יה |
לאחר גידול במספר סניפי הבנקים בישובי חברה הערבית לאורך שני העשורים האחרונים, כיום אלה מהווים 10% מכלל הסניפים של הבנקים - בעוד ש-15% מכלל אוכלוסיית ישראל מתגוררים בישובים אלה, כך עולה מסקירה שהציגו היום בבנק ישראל בכנסת אודות בנקאות למשקי הבית הערבים בישראל. כ-27% אחוז מהאוכלוסייה ביישובי החברה הערבית אינם פועלים באמצעות הבנקים, חלקם פועלים בבנק הדואר, זאת מול 4% באוכלוסיה היהודית. 63% מהאוכלוסיה הערבית הבוגרת החזיקה בכרטיס אשראי ב-2020 מול 86% אצל יהודים. מתוך מחזיקי כרטיס האשראי הערבים, 15.3% הוגבלו למסגרת של עד 3,000 שקל לעומת 5.1% בקרב היהודים. 86% מהערבים בארץ שמחזיקים במסגרת עו"ש ניצלו אותה, בהשוואה ל-70% מהיהודים.  עוד נכתב כי שיעור הלווים שפיגרו בתשלומי ההלוואה במהלך השנה ביישובי החברה הערבית גבוה משמעותית (11.7% מול 6% בקרב יהודים) ושיעור הריבית ביישובי החברה הערבית גבוה בהשוואה ליתר המגזרים (5.87% מול 4.68%). באשר למשכנתאות הוסבר כי מספר ההלוואות לדיור ביחס לכמות הדירות שנרכשו או נבנו ביישובי החברה הערבית נמוך בהשוואה למגזר היהודי. בחלק גדול מהעסקאות ביישובי החברה הערבית קיימת בעיה במשכון הנכס כתוצאה מהעדר רישום מסודר בטאבו. כמות ההלוואות לדיור בחברה הערבית גדלה ב-42% בשנתיים האחרונות. חלק מהאשראי לדיור בחברה הערבית ניתן כאשראי צרכני בגלל קשיי רישום. לאור אלה, הובאו גם ההמלצות שגיבש צוות בין משרדי המורכב מבנק ישראל (ובתוכו הפיקוח על הבנקים), רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, המשרד לשוויון חברתי, משרד האוצר, המועצה הלאומית לכלכלה, הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, משרד ראש הממשלה, ורשות המיסים. בין הההמלצות ערבות מדינה למשכנתאות עבור נכסים ברי רישום (ההמלצה נבחנת מחדש על ידי החשכ"ל, כך צוין),  תכנית לחינוך פיננסי בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט; הסרת החסמים בפני שימוש באמצעי תשלום מתקדמים; הנגשת חלק מהתכנים הבסיסיים של הגופים הפיננסיים בשפה הערבית; בחינת הצורך והחסמים במתן שירותים תואמי כללי השריעה; הגברת ההגנה הצרכנית ללקוח הפיננסי; אופן הנגשת אשראי ועוד.