דעה

החרפה מול אירן לא תקפיץ ל-200 ד' את הנפט, קצת היסטוריה

אריה גורן, אנליסט גלובלי בכלל פיננסים, מתייחס להשפעתו האפשרית של עימות צבאי עם אירן על הנפט. מה קרה במלחמת אירן-עירק?
אריה גורן | (8)

בתגובה לאמברגו של מדינות המערב, אירן מאיימת לחסום את מיצרי הורמוז. החלק הארי של יצוא הנפט מהמפרץ עובר דרך מיצרים אלו, המפרידים בין עומאן ואיחוד האמירויות, לבין אירן והמובילים למפרץ עומאן ולים הערבי. במייצרים אלו עוברים מדי יום כ-17 מיליון חביות נפט, שהן כ-20% מהצריכה העולמית. אולם תרחיש זה אירע גם בעבר: אירן כבר ניסתה לחסום את המייצרים בזמן מלחמת אירן-עירק, מה היו תוצאות המהלך הזה ואיך השפיע על מחירי הנפט? כל זאת בכתבה שלהלן.

מלחמת אירן-עירק ארכה שמונה שנים מספטמבר 1980 עד אוגוסט 1988. במהלך המלחמה פגעו שני הצבאות במתקני קידוח הנפט ובבארות הנפט של הצד השני, וכן תקפו מכליות נפט של היריבה ושל מדינות ניטרליות, דבר שכונה מאוחר יותר "מלחמת מכליות הנפט" (The Tanker War).

מלחמת מכליות הנפט החלה כשעירק תקפה ב-1984 מסוף נפט אירני באי Kharg, וזו הגיבה בתקיפת מכליות שהובילו נפט של עירק מכווית ואחרי כן גם כל מכלית נפט ממדינות המפרץ שתמכו בעירק. בנוסף, שתי המדינות תקפו מכליות ואוניות סוחר של מדינות ניטרליות במאמץ לפגוע במסחר של היריבה.

לפי חברת הביטוח הלונדונית, לוידס, 546 אוניות סוחר ומכליות נפגעו במהלך המלחמה וכ-430 מלחים נהרגו. סדאם חוסיין יזם את מלחמת המכליות בכוונה לגרום לאירן לסגור את מיצרי הורמוז, וכך להביא להתערבות מצד ארצות הברית, שכבר הכריזה כמה פעמים שתצא למלחמה אם ייסגרו המייצרים.

האירנים אמנם לא נענו לאתגר, אבל מיקשו חלק מהמעברים הימיים. לאחר שכווית פנתה רשמית למעצמות בבקשה להגן על מעבר אניותיה במפרץ, החלו ספינות מלחמה רוסיות ואמריקניות לפטרל באזור. ב-14 באפריל 1988 עלתה פריגאטה אמריקנית על מוקש אירני, 10 מלחים נפצעו והספינה ניזוקה קשה. בתגובה תקף הצי האמריקני מטרות אירניות והשמיד שתי אניות קרב, שתי אסדות נפט לא פעילות ששימשו כמרכזי מודיעין ושש סירות מלחמה מהירות. בפעילות נפגע מסוק אמריקני, התרסק ושני טייסיו נהרגו.

מה קרה לאספקה ולמחיר הנפט בתקופת המלחמה?

יצוא הנפט מאירן ומעירק ירד בצורה משמעותית ביותר בתקופת המלחמה, וכמוהו גם מחיר הנפט איבד מערכו בשנים 1988-1980. המחיר היה כ-15 דולר לחבית ב-1978, אך בעקבות המהפכה האסלאמית באירן בפברואר 1979 והפלישה הסובייטית לאפגניסטן בדצמבר 1979, הוא עלה והגיע לכ-40 דולר לחבית בתחילת 1980. מחיר הנפט ירד באופן הדרגתי בשנות המלחמה והגיע לשפל של 10.40 דולר לחבית במארס 1986, זאת למרות שכלל יצוא הנפט מהמזרח התיכון צנח בשנות המלחמה מ-17.5 מיליון חביות ביום ב-1980 ל-9.3 מיליון חביות ביום ב-1985.

בעקבות המהפכה האסלאמית באירן נפגעה שם מאוד תפוקת הנפט. לפני המהפכה הפיקה אירן קרוב ל-6 מיליון חביות ביום, אבל ב-1979 הפיקה רק 3.2 מיליון חביות ביום, וב-1980 רק 1.5 מיליון חביות ביום. בממוצע בשנות המלחמה הפיקה אירן כ-2 מיליון חביות נפט ביום. רק לשם השוואה, ב-2011 הפיקה איראן כ-3.6 מיליון חביות ביום.

תפוקת הנפט של עירק ירדה מ-3.5 מיליון חביות ביום ב-1979 לממוצע של 1.7 מיליון חביות ביום בשנות המלחמה. ב-2011 הפיקה עירק כ-2.5 מיליון חביות ביום.

ככל שמחריפות הסנקציות נגד אירן ומתחזק האיום בעימות צבאי, מתגברות הספקולציות שמחיר הנפט ינסוק ועלול להגיע ל-200 דולר לחבית ואף יותר. נוכח לקחי העבר הערכה זו מוגזמת ביותר. אמנם צפויה תנודתיות רבה במחיר הנפט בגלל מסחר ספקולטיבי, אבל בסך הכל לא צפוי שינוי מהותי במחיר הנפט כיום, שהוא כבר גבוה, ומספק ואף יותר מזה את שאיפותיהן של מפיקות הנפט הגדולות.

שוק הסחורות בשבוע האחרון

במסחר בסחורות בשבוע שעבר לא נרשמה מגמה אחידה.מחיריהן של אחדות מהסחורות עלו ושל אחרות ירדו. מדד הסחורות הרציף CCI של Reuters CRB, המורכב מ-17 סחורות עיקריות במשקל שווה כל אחת, ירד בסיכום שבועי ב-0.3%. מדד CCI נמוך כיום ב-14.0% משיא כל הזמנים, שנרשם ב-20 באפריל 2011. בטבלה שלהלן מפורטים השינויים במחירי הסחורות העיקריות, במדדי המניות ובשערי המטבעות בשבוע שעבר וב-12 החודשים האחרונים.

איך משקיעים בנפט?

בארץ נסחרות תעודות הסל הבאות על הנפט: "תכלית נפט" ו"קסם נפט".

באמצעות חשבון ב- ATRADE אפשר להשקיע באופן ישיר ונוח בנפט טקסני ובנפט מסוג ברנט בשני הכיוונים: קנייה ומכירה.

קרן הסל הסחירה ביותר לנפט והפופלרית מאוד United States Oil נסחרת כמניה לכל דבר בבורסת ניו יורק בסימול USO ודמי הניהול הם 0.40% לשנה. קיימות גם אופציות call ו-put לקרן סל זו.קרן הסל שורט לנפט PowerShares DB Crude Oil Short ETN נסחרת בבורסת ניו יורק בסימול SZO והיא מתאימה למי שצופה שמחיר הנפט ירד, דמי הניהול הם 0.75% לשנה.

קרן הסל הממונפת לנפט ProShares Ultra DJ-UBS Crude Oil נסחרת בבורסת ניו יורק בסימול UCO, התשואה של קרן סל זו עומדת ביחס כפול לשינוי במחיר הנפט, והיא מתאימה למי שצופה שמחיר הנפט יעלה ושואף למנף את רווחיו. דמי הניהול הם 0.95% לשנה. קיימות גם אופציות call ו-put לקרן סל זו.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    trader 12/02/2012 08:36
    הגב לתגובה זו
    איך ניתן לעשות שורט על ברנט (ולא WTI)
  • 5.
    א 06/02/2012 21:49
    הגב לתגובה זו
    ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה במדויק, גם הצבא האירני היום שונה לחלוטין מהצבא של 1980 מיד אחרי המהפכה, נראה שהיום יש פוטנציאל לא קטן לאיים על אספקת הנפט לפחות בתחילת ההסלמה בשיא אי הודאות, כמו כן לעלייה של הנפט ב 1979 בכמעט פי 3 היו השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה העולמית למרות הירידה בשנים שלאחר מכן, ואנחנו עדיין אפילו לפני שלב העליה
  • 4.
    SZO - שמת לב אריה שאין כמעט סחירות בתעודה ? (ל"ת)
    ofer 06/02/2012 12:41
    הגב לתגובה זו
  • אריה 06/02/2012 13:17
    הגב לתגובה זו
    כן אתה צודק, לעומת זאת קרן הסל UCO שהיא שורט כפול על הנפט נסחרת בנפח גדול של כ-3 מיליון מניות ביום.
  • תודה אריה - אין כמוך בנושא - אני לומד ממך (ל"ת)
    עופר 06/02/2012 16:28
  • 3.
    גורג 06/02/2012 09:59
    הגב לתגובה זו
    מה קורה עם רשיון גל כמה זמן צרין לממונה לאשר את האישור ברשיון גל יש שני מיבנ ים על שמם של הנכדים של הגאולוג נטע ורואי שני מיבנים שיתגלו בהם נפט וגז ושהם קרובים מאוד לליויתן אז כמה זמן אפשר לחכות אולי הממונה כך שהוא צריך לאשר את האישורים או שהממונה קיבל שוחד מיתשובה לימשוך את הזמן ולא לאשר כמה שיותר זמן שזה יהיה לתובת תשובה כך זה ניראה ממש שקוף רציו הגישו בקשה לקבל את הרשיון וזה מיעקב בגלל הממונה על הה גבלים נו ראיתם איזו בדיחה זאת אני אומר לממונה כל הכבוד אתה גבר ותאשר את האישור לרציו אנחנו יודעים שאת נוכך בשטח כל הכבוד עבל תאשר כבר את האישור לרציו שיוכלו להמשיך לעבוד ולהודיע כמה גז ונפט יתגלה בשני המאגרים שם אם לא הנחנו ניראה את זה בצורה מאוד ברורה שאת ה מושחת וקיבלתה כסף מיגורמיםאינטרסנטים לימשוך את הרשיון גל בכונה ולא לאשר את האישור
  • 2.
    בכל זאת תהיה עליה יחסית למניות האחרות הרדומות (ל"ת)
    שחר 06/02/2012 09:44
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    כבוד לכותב - אחלה מדור!!! לא מפספס שום כתבה. (ל"ת)
    ירון 06/02/2012 09:43
    הגב לתגובה זו
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.