היתה זו שעת בוקר (ג') של יום שלישי שגרתי לחלוטין ויפה להפליא. המוני אדם עשו את דרכם לעוד יום עבודה במנהטן כשגם הסוחרים והמשקיעים בחנו את מצב השוק לקראת פתיחת עוד יום המסחר בוול סטריט. ראש בורסת ניו יורק, דיק גראסו, בדיוק עמד לארח נציגי שתי חבורת ציבוריות לארוחת בוקר כשהגיח המטוס הראשון ונכנס אל תוך הבניין הצפוני במרכז הסחר העולמי. זה היה ב-8:46, כשלושת רבעי שעה לפני הגונג בוול סטריט. המטוס השני נכנס במגדל הדרומי ב-9:03. ארה"ב הייתה תחת מתקפה.

את הידיעה על "מטוס קל" שפגע במגדל, קיבל המנהל מראש מחלקה שעבד באותה שעה בחטיבת הפיקוח של מפעילת הבורסה. אנשי החטיבה ישבו באותה שעה במגדל הדרומי וגראסו חשש ל-145 עובדיו למרות שלא שיער כי מטוס נוסף עושה את דרכו אליהם. בטלויזיה כבר פעלו המצלמות שקלטו ענן שחור ואש בקומות העליונות, "זה לא נראה כמו מטוס קטן", הסיק גראסו.

"לאחר טלפון נוסף כבר שקלתי לדחות את תחילת המסחר לשעה 10:00", תיאר האדם שאחראי לבורסה הגדולה בעולם, "כשראיתי את ראש חטיבת האבטחה רץ על רצפת המסחר כבר הבנתי לאן כל זה הולך".

צריך להבין שבמגדלי התאומים היו המשרדים של שלל פירמות פיננסים ולכן למרות שהבורסה לא שוכנת שם, חלק גדול מהפעילים בה היו נתונים למתקפה חמורה.

אנדי סרבר, עיתונאי בפורצ'ן, ראה את התנגשות המטוס השני בבניין הדרומי בזמן אמת בעודו הולך בשדרה השישית ומנסה להשיג בטלפון את חבריו שעבדו במרכז הסחר. בראשו של הכתב הכלכלי שמסקר את וול סטריט מזה שנים לא הפסיקו המחשבות לרוץ. "וול סטריט נראית כמו איזור מלחמה" תיאר סרבר, "זה באמת איזור מלחמה". כעתונאי לענייני כלכלה, בנוסף למחיר חיי האדם, גם מספרים קפצו לו לראש. "האירוע הזה יעלה מליארדי דולרים, שיעור ניכר מהתמ"ג, מחיר נפט יזנק והכלכלה עלולה להידרדר למיתון; רוב הפגיעה תהיה בחברות הביטוח, חברות התעופה, מערכות אבטחה".

היום השני (ד') עמד בסימן התמודדות. "הלילה היה קשה; מנחמים את הילדים.... מעולם לא עברנו דבר דומה לזה, אז אף אחד לא יודע מה יקרה. השוק לא היה סגור ליותר מיומיים מאז סוף מלחמת העולם השנייה (גם לאחר התנקשות בקנדי השוק נסגר רק ליום וחצי). כבר מדברים על מיתון גלובלי. אם נהיה כנים, העלות תהיה עצומה. זה מבחן לנשיא ולגרינספאן. אם חברות הביטוח יצטרכו כסף, ה'פד' יהיה שם בשבילן".

את היום השלישי (ה') סימן סרבר כ"החשבונות שאחר כך". הערכות שמטפסות עד ל-5,000 הרוגים מעיבות על האוירה הכללית שמנסה להשתקם. "שמעתי על הרוגים בבניין קונדה נאסט, בר סטרנס, פן סשטיישן והבניין הישן של מורגן סטנלי", כתב סרבר ביומנו.

יום ו' - השוק עדיין סגור. "אין מסחר במניות אבל אגרות החוב של הממשל מזנקות למעלה, מחיר הזהב טס והדולר נופל. שוקי אסיה ואירופה נפלו גם הם אבל משום מה יפן דווקא עלתה. כולם דואגים למה שיקרה ביום שני. דיברתי עם בתי השקעות ורבים מדווחים כי הם לא קיבלו המון טלפונים בהולים (למכור סחורה - ג.ד). זה טוב. אנשים לא נכנסים לפאניקה".

יום שני, יום חידוש המסחר. "את היום הזה לא ישכחו. יום המסחר הכי נצפה בהסטוריה. נכון השוק נופל, אבל הוא עובד, הוא עדיין כאן והראינו לעולם שלא ניתן להכות אותנו ארצה. אנחנו לא ניסוג. למרות שמדד הדאו נפל 684 נקודות ל-8,920 - הירידה החדה ביותר בנקודות אי פעם (קצת יותר מ-7%)".

מדד ה-S&P500 סגר את אותו שבוע בנפילה של 11.6%, הנאסד"ק צלל 16% שזו ירידה בהחלט סולידית ביחס להתרסקות המוחלטת באותה השנה סביב פיצוץ בועת הדוט.קום (אז נראו ירידות של עד 25% בשבוע).