עוד שבועיים תסתיים תוכנית ההרחבה הכמותית של הפד, והכלכלה העולמית כבר נחלשת. הדיבורים על תוכנית הרחבה שלישית, QE3, שבמהלכה ימריץ הפד את הכלכלה על ידי הזרמת כסף, רכישת אג"ח ממשלתי והורדת הריבית באופן מלאכותי, הופכים נחלתם של יותר ויותר כלכלנים ומובילי דעה.

לעומתם, קרא אתמול ג'ימי רוג'רס, בפעם המי יודע כמה, לברננקי להתפטר.

הטענה העיקרית שלו ושל כלכלנים מובילים אחרים היא שלא ניתן לפתור משבר חוב על ידי יצירת חוב נוסף. התמריצים אותם מספק הפדרל ריזרב נתפסים כמנת סוכר ולא כתזונה נכונה שתוביל להבראת המערכת.

כל מה שמעניין את ממשל אובמה, שהביא את יחס החוב-תוצר לרמה של 95%, הוא להמריץ הכלכלה בטווח הקצר על ידי הפחתת מיסוי כשבפועל סובלת הכלכלה מחיסכון נמוך וממחסור כרוני בהשקעות הן ברמת הממשל והן ברמת הצרכן. למעשה אם נביט בעיניים מפוקחות על נתוני המאקרו של הכלכלה האמריקנית נגלה, שאם נקזז את סך ההכנסות וההוצאות של הסקטור הציבורי (גרעון), הכלכלה האמריקנית צמחה רק בשלוש מתוך עשר השנים האחרונות.

כשאובמה נבחר משימתו המוצהרת הייתה לייצר משרות. היום, אחרי שהפסיד את הרוב בבית הנבחרים והפופולריות שלו נמצאת בשפל, ברור כבר שמשימתו העיקרית היא להיבחר לקדנציה נוספת. לדברי רוג'רס, ארה"ב נמצאת בפרדוקס גדול: היא מענישה את "הבחורים הטובים", אלו שחסכו ולא התנהלו בגרעון, והיום נגזר עליהם לקבל ריבית אפסית על כספם ובעצם לממן ולחלץ את "הבחורים הרעים". בנקאי וול סטריט הנהנים העיקריים מן הסיוע.

על מנת לחזור ולהיות תחרותית בשוק העולמי, ארה"ב תהיה חייבת לנקוט צעדים שיכאבו לה לפחות בטווח הקצר. ראשית, לא יהיה מנוס מלחזק את מערכת החינוך שלה ולהשקיע מאסיבית בתשתיות. ארה"ב איננה מדורגת היום אפילו בין 20 המדינות המובילות בעולם מבחינת הישגים אקדמיים ואין ספק שהוצאות החינוך שלה צריכות לגדול משמעותית על חשבון הוצאות הביטחון הבזבזניות.

שנית, הגיע הזמן לשנות את שיטת המיסוי שמיטיבה כל כך עם השכבות החזקות. שיעור המס על השכבות העשירות ועל הפירמות נמוך משמעותית מזה שמוטל על שכבות הביניים. שום כלכלה מפותחת לא יכולה להגיע להישגים בלי לייצר מעמד ביניים חזק, דומיננטי שלא קורס תחת נטל הוצאות המיסוי. מיסוי מאוזן יותר, יחזק את שכבות הביניים ויקטין את הגירעונות הממשלתיים.

במקביל, ארה"ב חייבת לייצר מנגנון שיעודד חברות מקומיות להעסיק עובדים מקומיים. בעשר השנים האחרונות לא ייצרו 500 הפירמות המובילות בארה"ב ולו משרה אחת לשוק המקומי. הן היו עסוקות במיקסום רווחיהן ולכן ייצאו משרות לשווקים המתפתחים. הפחתת מס מעסיקים, הפחתת עלויות בריאות ותמריצים ישירים יכולים להפוך את העובד האמריקאי לתחרותי ואטרקטיבי יותר.

האתגר האחרון והקשה מכולם כרוך במהפכה הנדרשת במערכת הבריאות. ארה"ב מוציאה כ-17% מהתוצר שלה על הוצאות בריאות, יותר מכל מדינה אחרת בעולם. לשם השוואה, אירופה שנתפסת בעיניי רבים כחברתית יותר, מוציאה על בריאות רק 12% מהתוצר. למעשה, אם תצליח ארה"ב להקטין את הוצאות הבריאות שלה לרמות מקובלות יותר היא תפתור את כל בעיית הגרעון הממשלתי האדיר שלה.

לכן, אסור לארה"ב להיגרר לפתרונות קלים של הרחבות מוניטאריות שאינן פותרות דבר ולהיפך, עלולות בבוא היום להוות חרב פיפיות. לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות צריך לעמוד התרחיש היפני: ממשלה שלא מפסיקה לחלץ בנקים ולהדפיס כסף והובילה את יפן לשני עשורים אבודים. על מנת להימנע מתסריט זה, חייבים מקבלי ההחלטות בארה"ב להתחיל לעשות את הדברים הנכונים גם אם בטווח הקצר הם כואבים ולא פופולריים.