השנה החזקה של הבנקים: הרווח המצרפי זינק ב-22% ל-6.6 מיליארד שקלים
חמשת הבנקים הגדולים במשק הרוויחו בשנה החולפת למעלה מ-6.6 מיליארד שקל - גידול של 22% לעומת שנת 2009, כך עולה מסיכום דו"חות הבנקים שערך Bizportal. הרווח הנקי המצרפי ברבעון הרביעי עמד על 1.7 מיליארד שקל. התחרות בין שני הבנקים הגדולים - הפועלים ולאומי הייתה צמודה - אך רווחי בנק הלאומי היו גבוהים יותר ב-150 מיליון שקל (2.378 מיליארד שקל ללאומי מול 2.228 מיליארד שקל לפועלים). למרות שבסיכום השנתי בנק הלאומי הרוויח יותר מאשר הפועלים, תוצאות הרבעון הרביעי מצביעות על כך שהפועלים חזר להרוויח בקצב מואץ. התשואה להון, אחד הפרמטרים המובילים לבחינת יעילות הבנקים, שמציג הפועלים ברבעון הרביעי עומדת על 13.2% לעומת 9.1% בלבד לבנק הלאומי. בסיכום שנתי היה זה בנק מזרחי טפחות שהצליח להיות הבנק הטוב ביותר מבחינת התשואה להון - 11.3% - גבוה יותר מאשר בנק הפועלים והלאומי עם 10.3%. הבנק הבינלאומי היה במקום הרביעי עם תשואה להון של 8% ובנק דיסקונט עם 6.9% בלבד. לשם השוואה: בכל 2009 הרוויחו חמשת הבנקים הגדולים 5.351 מיליארד שקל - עלייה של 2,510% לעומת רווח של 205 מיליון שקל שהציגו הבנקים בכל 2008. חמשת הבנקים גבו בשנת 2009 עמלות בהיקף של 13.5 מיליארד שקל - עלייה של 2.5% לעומת 2008. השנה החולפת הייתה טובה לבנקים הן ברווחי המימון שלהם והן בירידה בהפרשה לחובות מסופקים. סך הרווח המימוני של הבנקים ב-2010 עמד על 25.2 מיליארד שקל. אינדיקטור נוסף ליציבות הבנקים הוא ההפרשה לחובות מסופקים, כלומר לחובות שהבנק מטיל ספק ביכולתו לגבות שהרי פרנסת הבנק תלויה ביכולתו להעניק הלוואה ולגבות אותה - הסתכמו בשלושה מיליארד שקלים בלבד. באשר לתקנות בנק ישראל בנוגע ליחס הלימות ההון - כלומר היחס שמגדיר מהו היקף ההון שאותו יכולים הבנקים לחלק כאשראי מתוך כלל ההון שברשותם - מצבו של בנק הלאומי הוא הטוב ביותר (15.1%). אחריו נמצאים בנק הפועלים והלאומי (14.1%) ובנק דיסקונט (13.7%). הבנק הבינלאומי נמצא במקום האחרון עם 12.5% בלבד, אולם צריך לזכור שיחס זה בא לאחר שהבנק חילק בשנת 2010 דיבידנד חריג בהיקף של 800 מיליון שקל. נכון לסוף השנה היקף האשראי שמעמידים חמשת הבנק הגדולים לציבור מסתכם ב-738 מיליארד שקל והם גבו 13.8 מיליארד שקל עמלות במהלך השנה שהסתיימה לפני מספר חודשים. התוצאות החזקות של הבנקים התבטאו גם היטב בשורת השכר של הבכירים. במקום הראשון, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות אלי יונס עם עלות שכר של 14.3 מיליון שקל (מזה קיבל 10.4 מיליון שקל באופציות). אחריו נמצאים בכירי בנק הפועלים - היו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי 12.9 מיליון שקל (מזה 6.9 מיליון שקל באופציות) וציון קינן, מנכ"ל הבנק, עם עלות שכר של 11.4 מיליון שקל. עלות שכרו של מנכ"ל דיסקונט ראובן שפיגל הייתה 9.4 מיליון שקל והיו"ר יוסי בכר לקח 10.7 מיליון שקל (מזה 6.4 מיליון שקל באופציות).
- 3.אחד העם 31/03/2011 18:34הגב לתגובה זומה שהאמריקאים עוברים אנחנו נתחיל במחצית השנייה של 2012,לרשום לפניכם!!!אנשים לא יעמדו בתשלום המשכנתאות שלקחו,שלא לדבר על הסכומים,הכול זה רווח על הנייר,כשיגיעו החובות האבודים נדבר!!!והלוואי שאני טועה,אין כמוני מלשמוח בטעות.
- 2.גיל 31/03/2011 17:00הגב לתגובה זולמעשה זה שוד האזרחים בצורה חוקית הם קיבלו מהממשלה גיבוי ולכן למה שלא ישדדו מה הם פטריוטים רק אנחנו הנאיבים קנינו את הבלוף הקומוניסטי שפימפמו לנו מאז שבאנו הנה ונשארנו מדוכאים כל הזמן בדרך אל הבנק וכשאני מנסה להסביר את הבלופים של התורה בה הם חינכו את הדור אני עדיין ניתקל באטימות הזאת כנראה שטיפת המח עובדת כמו אצל הדתיים אז כמה שזה כואב לא ניתן לחוס על טיפשים
- 1.עודד אלמליח 31/03/2011 13:55הגב לתגובה זובמניות הבנקים, שעלו ללא כל סיבה ויחטפו למטה, לאומי כבר יומיים מקבל בראש,דיסקונט היום,ופועלים ניראה רע לא שובר 1800 !!!
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
