המהומות במצרים עלו עד כה לכלכלה המצרית לפחות 3.1 מיליארד דולר, כך מעריך בנק ההשקעות קרדיט אגריקול בדו"ח שפרסם בסוף השבוע, לאחר כעשרה ימי הפגנות בהם אלפים יצאו לרחובות וקראו להתפטרותו של הנשיא חוסני מובארק.

האירועים במצרים הובילו לסגירת הבנקים והבורסה המצרית ואף לסגירת מפעלים ועסקים. בנוסף, האירועים הביאו גם לפגיעה בתיירות - אחד ממקורות ההכנסה המרכזיים במצרים. נציין כי בין העסקים שפעילותם נפגעה היו גם ישראליים, בהם דלתא ובי.ג'י.איי שהודיעו על סגירת המפעל שלהם במדינה למספר ימים.

להערכת בנק ההשקעות, עלות יום הפגנות למשק המצרי עומדת על לפחות 310 מיליון דולר. בתוך כך, קרדיט ארגייל הפחית את תחזית הצמיחה שלו למצרים מ-5.3% ל-3.7% והוסיף כי הלירה המצרית יכולה לאבד עד כ-20% מערכה.

באשר לנזק הישיר, סגן הנשיא הטרי של מצרים עומר סולימאן העריך בסוף השבוע כי המהומות הביאו לנזק של כמיליארד דולר לענף התיירות. שר האוצר החדש העריך את הזנק לתשתיות במדינה בכ-862 מיליון דולר.

מלבד הנזק הישיר בעקבות האירועים, גם ככה מצבה של כלכלת מצרים קשה במיוחד - עד כדי כך שהוציא את האזרחים לרחובות בדרישה לשינוי. כעת, גם אם אכן ייעשה שינוי במשטר, כל ממשלה שתהיה תיאלץ להתמודד עם מצב של עוני, אבטלה ומחירים גואים.

עיר המתים בקהיר

"הפגיעה בכלכלה המצרית היא אנושה", העריך בשיחה עם Bizportal פרופ' און וינקלר, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. לדבריו, תעשיית התיירות במדינה נפגעה קשה והתיירים לא ימהרו לשוב למצרים. בנוסף, גם עתידו של הסיוע הכלכלי האמריקני למצרים, המסתכם בכ-1.5 מיליארד דולר, אינו ברור במקרה של שינוי קיצוני במשטר. פרופ' וינקלר הזכיר שארה"ב תמכה במצרים בעבר מבחינה כלכלית, לאחר הפלישה העיראקית לכווית בשנת 1990 וכך גם לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003.

"מצרים כמעט ולא השתנתה בעשורים האחרונים", הסביר וינקלר, "שיטות הייצור בחקלאות המצרית לא השתנתה באופן מהותי במהלך 40 השנה האחרונות. לדבריו, במצרים, כמו ברוב מדינות ערב, לא התפתחה כמעט תעשייה והמשק במדינה מבוסס על הגז, תעלת סואץ, כותנה וחיטה וייצוא עובדים אל מחוץ למדינה, בעיקר במשקי הנפט של מדינות המפרץ. על פי נתוני הבנק המרכזי המצרי, בשנת הכספים 2009-10 היקף העברות העובדים המצרים למצרים עמד על קרוב ל-10 מיליארד דולרים, וזה רק באפיקים הרשמיים.

בתוך כל זאת, אחד התחומים העיקריים בכלכלת מצרים היא התיירות, שנפגעה קשות בעקבות האירועים האחרונים. בשנת 2010 הכנסות מצרים מתעשיית התיירות הגיעו לכדי למעלה מ-12 מיליארד דולר. התיירות היוותה בשנה שעברה כ-11% מהתוצר המצרי וחלקה בשוק העבודה המצרי מוערך בכ-12%. רק בשנה האחרונה הצליחה התיירות המצרית להתאושש מהמשבר שפקד אותה בשנת 2009 ברקע למשבר הכלכלי העולמי. "כמות הזרים העצומה השוהים דרך קבע בקהיר היא מרכיב מרכזי בכלכלה המצרית, כגון דיפלומטים, נציגי חברות זרות הפועלות במצרים, משקיעים זרים ועוד. כל אלה מספקים לא רק מטבע חוץ בהיקף עצום, אלא גם מקומות עבודה למצרים רבים", ציין וינקלר. "קהיר היא למעשה בירת הדיפלומטיה של המזרח התיכון".

"רוב המוצרים שמיוצרים במזרח הרחוק יכלו להיות מיוצרים במזרח התיכון", השווה וינקלר אך הוסיף, "אתה מכיר איזה מוצר טכנולוגי ערבי?... מדינות ערב נכשלו ביצירת מעמד ביניים שאינו תלוי במשטר עקב הכישלון במדיניות התיעוש שלהן". במדינות ערב אין כמעט תעשייה עתירת טכנולוגיה ועל כן גם אין שירותים לתעשייה. "למעשה מדינות ערב ייצרו משכילים רבים אולם לא הצליחו לייצר סביבה כלכלית שתתמוך ביצירת מקונות עבודה ראויים למשכילים אלו. למי שמסיים אוניברסיטה, אין איפה לעבוד, לפחות לא על פי הציפיות שלו".

"הכול במצרים נעשה לאט מידי ולעיתים קרובות מאוחר מדי", מסביר וינקלר. לדבריו, כבר בתקופת נאצר הייתה מודעות לצורך בתכנון המשפחה, אך בפועל לא נעשה דבר עד לאמצע שנות ה-80, אז כבר הריבוי הטבעי עמד על 3%. וינקלר משווה בין דרום קוריאה וסינגפור שעמדו במצב דומה למצרים בעבר, והיום השיגו את יעד של 2 ילדים בממוצע לאישה.