גולשים באינטרנט אפליקצייה משתמשים
צילום: Istock

הרופא דרש לקבל פרטי מתלוננים נגדו - מכבי סירבה

ד"ר עמוס סבו, כירורג במכבי שירותי בריאות, הביע את מחאתו נגד גל ההפגנות הפוקד את ישראל באמצעות נוכחות בהפגנות ונפנוף בשלטים המבקרים את המוחים. ב-14 באפריל 2024 הוא פרסם תמונה ב-X (לשעבר טוויטר), שבה כשהוא נראה נושא נשק, עם הכיתוב: "בחופשה ממילואים. כך עמדתי אתמול מול שיירת הזומבים בחיפה". הפוסט הוביל ל-18 תלונות שהוגשו נגדו למכבי, והוא דרש לגלות מי עומדים מאחוריהן

עוזי גרסטמן | (4)

בית משפט השלום בחיפה דחה באחרונה את בקשתו של ד"ר עמוס סבו, כירורג המספק שירותי רפואה למבוטחי קופת החולים מכבי, לקבלת פרטי מתלוננים שהגישו נגדו תלונות בעקבות פעילותו ברשתות החברתיות ובהפגנות. פסק הדין מציג את המתח שקיים בין חופש הביטוי לבין הזכות לפרטיות, תוך דיון מעמיק בהשלכות הגשת תלונות על רופאים ובעלי מקצועות אחרים.


ד"ר סבו, רופא במכבי שירותי בריאות מ-2011, הביע את מחאתו נגד גל ההפגנות הפוקד את ישראל באמצעות נוכחות בהפגנות ונפנוף בשלטים המבקרים את המוחים. ב-14 באפריל 2024 הוא פרסם תמונה ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר), שבה כשהוא נראה נושא נשק, בליווי הכיתוב: "בחופשה ממילואים. כך עמדתי אתמול מול שיירת הזומבים בחיפה". התגובה הציבורית לא איחרה לבוא. משתמש ברשת X קרא בתגובה לפוסט להתלונן נגד סבו, ובימים שלאחר מכן החלו להצטבר תלונות נגדו במכבי שירותי בריאות. בסך הכל התקבלו 18 תלונות - 16 מתלוננים שאינם מטופליו של סבו אך מבוטחים במכבי, ושני מתלוננים שאינם מבוטחים במכבי כלל.


"התלונות עשויות לפגוע במשרתי, במשלח ידי או במקצועי"


לטענת ד"ר סבו, התלונות נגדו הוגשו בעקבות קריאה מכוונת של גורמים המזוהים עם תנועת המחאה, שביקשו לפגוע בו מקצועית בשל עמדותיו הפוליטיות. "אין ספק כי התלונות עשויות לפגוע במשרתי, במשלח ידי או במקצועי", טען סבו לבית המשפט. הוא דרש לקבל את שמות המתלוננים, כדי שיוכל להגן על שמו הטוב ולנקוט צעדים משפטיים נגד מי שלטענתו הגיש תלונות שקריות.


סבו טען עוד כי קופת חולים מכבי לא הציגה בפניו את התלונות המלאות, אלא רק קטעים מהן - דבר שמעורר חשש, לדבריו, שהן כוללות לשון הרע ופגיעות נוספות בשמו. "המשיבה יכלה לצרף את תוכן התלונות תוך הגנה על פרטיות המתלוננים", טען, אך משלא עשתה זאת, יש לראות בכך ניסיון להסתיר מידע העלול להפליל את המתלוננים.


מנגד, מכבי שירותי בריאות דחתה את הדרישה למסירת פרטי המתלוננים, וטענה כי היא מחויבת לשמור על פרטיותם. בתגובתה לבית המשפט, הדגישה הקופה כי "כל התלונות עסקו בצילום המבקש עם הנשק", והוסיפה כי אף אחת מהתלונות לא כללה לשון בוטה או פוגענית. עוד ציינה מכבי כי התקנון שלה מאפשר לחבריה להגיש תלונות על רופאים ונותני שירות אחרים, וכי על פי סעיף 14(י) לתקנון, "האחראי ישמור בסוד כל מסמך וכל מידע שהגיעו אליו עקב מילוי תפקידו". כלומר, מסירת פרטי המתלוננים אינה נחוצה למילוי תפקידה של מכבי, ואינה מתבקשת לפי הדין.


השופטת: לא ניתן לקבוע שהתלונות כללו לשון הרע


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת סיגלית מצא קיבלה את עמדת מכבי ודחתה את הבקשה. בפסק הדין שפורסם, היא ציינה כי לא ניתן לקבוע שהתלונות כללו לשון הרע, בייחוד בהתחשב בכך שהן לא הוצגו במלואן לבית המשפט. "לא ניתן להכריע בשאלה אם זוכות התלונות להגנה לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן בהיעדר התלונות לא ניתן להתייחס לשאלת תום הלב", קבעה.


היא אף הדגישה כי חובת הסודיות הקבועה בתקנון מכבי נועדה להגן על המתלוננים, ולשמור על אמון הציבור במערכת הבריאות. לדבריה בהכרעת הדין, "במקרים בהם אנשים מבקשים להגיש תלונה נגד נותן שירות, עליהם לדעת שפרטיהם לא ייחשפו בקלות, אחרת עלול להיווצר אפקט מצנן שימנע הגשת תלונות מוצדקות בעתיד". עוד התייחסה השופטת לפסקי דין קודמים, ובהם הלכת רמי מור, שבה נקבע כי אין מסגרת חוקית המחייבת גוף פרטי לחשוף פרטי מתלוננים, אלא אם מדובר במקרה חריג המצדיק זאת. בית המשפט לא השתכנע כי מקרה זה עומד בקריטריונים החריגים האלה.

קיראו עוד ב"משפט"


פסק הדין מעורר דיון רחב סביב חופש הביטוי של בעלי מקצועות חופשיים, והשפעת פעילותם האישית על עיסוקם המקצועי. מצד אחד, ד"ר סבו טען כי זכותו להביע דעה מבלי שתיפגע פרנסתו. מצד שני, בית המשפט קבע כי יש להגן על פרטיות המתלוננים כדי למנוע חשש מהגשת תלונות בעתיד. הוא עשוי לשקול ערעור על ההחלטה, אך נכון לעכשיו, הקביעה המשפטית ברורה: לקופת החולים מכבי אין קיימת חובה לחשוף את פרטי המתלוננים. בכך, מתחדד הגבול בין הזכות להביע עמדה בפומבי לבין ההשלכות שעשויות להיות לכך, כשהדבר מוביל לתלונות במישור המקצועי.


מה משמעות פסק הדין עבור מתלוננים פוטנציאליים?

פסק הדין מחזק את ההגנה על פרטיותם של מתלוננים, וקובע כי אין לחשוף את זהותם אלא במקרים חריגים ביותר. משמעות הדבר היא שאנשים יוכלו להגיש תלונות מבלי לחשוש מחשיפה.


כיצד ישפיע פסק הדין על רופאים ובעלי מקצועות אחרים?

הפסיקה מדגישה כי ביטויים ציבוריים של אנשי מקצוע עלולים לעורר תגובות מצד הציבור, ובמקרים מסוימים - תלונות. עם זאת, חובת הסודיות של הגופים המקבלים תלונות מגינה עליהם מפני חשיפת זהות המתלוננים.


האם ד"ר סבו יכול להגיש תביעה נפרדת בגין לשון הרע?

כן, ד"ר סבו רשאי להגיש תביעת לשון הרע אם יצליח להוכיח כי התלונות שנמסרו כללו מידע כוזב או משמיץ. עם זאת, ללא זהות המתלוננים, הוא עשוי להתקשות להוכיח את טענותיו בבית המשפט.


מהן ההשלכות האפשריות של התביעה על קופות החולים בישראל?

פסק הדין עשוי לחזק את עמדת קופות החולים בשמירה על פרטיות המבוטחים, ולעודד הגשת תלונות מבלי לחשוש מחשיפה. מנגד, הדבר עלול ליצור תחושת חוסר שקיפות בקרב רופאים ונותני שירותים רפואיים.


במקרה אחר, בית משפט השלום בקריות פסק באחרונה במקרה שנוגע לקמפיין הבחירות הסוער שהתרחש בקריית מוצקין. פסק הדין עסק בתביעת לשון הרע שהגיש ראש העיר לשעבר, חיים צורי, נגד יריבו הפוליטי דורון גרינברג ותומכת של אותו יריב, איילת צור לוי, בגין פרסום קלטת מכפישה שהופצה כמה ימים בלבד לפני ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. המקרה, שעורר עניין ציבורי נרחב, מעלה שאלות עקרוניות על חופש הביטוי לעומת הזכות לשם טוב, בייחוד בתקופת בחירות. האירוע המרכזי בפרשה התרחש ב-25 בפברואר 2024, כשהנתבעים פרסמו ברשתות החברתיות קלטת עם הכיתוב: "חשיפה חשיפה חשיפה, ממה פוחד חיים צורי ראש העיר לשעבר, הנבצר והנאשם בפלילים לפי הקלטה לכאורה שהגיעה אלינו ומצורפת כאן". בקלטת נשמע לכאורה קולו של צורי כשהוא אומר, "אה, אם ציקי מנצח אני גמרתי את הסיפור, גמרתי. אם מוציאים דברים שעשינו, אני גומר בכלא...". המסר החמור שעשוי להשתמע מהדברים היה כי צורי עצמו מודה בביצוע של עבירות פליליות. צורי הכחיש בתקיפות את האותנטיות של הקלטת, וטען כי מדובר בזיוף שנעשה באמצעות חקיין או בינה מלאכותית. הוא צירף חוות דעת של מומחה אודיו, שקבע באופן חד משמעי כי הקול בקלטת אינו הקול שלו. מנגד, הנתבעים טענו כי הקלטת התקבלה אצלם ממקור מהימן, וכי הם פרסמו אותה מתוך תחושת מחויבות ציבורית ובתום לב.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אנונימי 26/05/2025 22:37
    הגב לתגובה זו
    גם טרוריסט וגם עברייןאיזה גוגל נפש שבן אדם כזה מאפל באנשים
  • 1.
    אם הוא היה שמאלן בית המשפט היה חושף את שמם (ל"ת)
    אריאל 22/03/2025 12:41
    הגב לתגובה זו
  • אנונימי 25/03/2025 15:27
    הגב לתגובה זו
    בקרוב הממשלה תדאג שכל מי שלא חושב כמוה יישב בכלא אחרי שהיא תשתלט סופית על מערכת המשפט
  • פצ 23/03/2025 10:08
    הגב לתגובה זו
    כמות השטויות שיוצאות מהמקלדת שלך
מאפייה לחם  בגט
צילום: Istock

“שש שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת

ויקטוריה בלייבה עבדה לילות ארוכים במאפייה בדרום, בלי תלושי שכר אמיתיים, בלי פנסיה ובלי תוספת שכר עבור עבודתה בלילה. אחרי שש שנים של עבודה מפרכת, היא הגישה מכתב התראה והתפטרה. בית הדין קבע: מדובר בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה יותר מ-390 אלף שקל. “התובעת הועסקה שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות”, כתבה השופטת רינת סיני־אלוש בהכרעתה

עוזי גרסטמן |

היא עלתה לישראל מאוקראינה בסוף 2016, מצאה עבודה במהרה במאפייה קטנה בדרום, והחלה לעבוד לילות שלמים כדי לפרנס את עצמה. במשך שש שנים עבדה ויקטוריה בלייבה במאפייה שבבעלות עשהאל ידאעי - 12 שעות במשמרת, לעתים יותר, כמעט בלי ימי חופשה, בלי הפקדות לפנסיה ובלי תשלום על שעות נוספות. רק כשהיא הבינה שדבר לא עומד להשתנות, היא שלחה מכתב התראה, ובחלוף שבוע גם מכתב התפטרות. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי מדובר למעשה בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה פיצויים נרחבים על עוולות שנמשכו שנים. פסק הדין, שניתן בידי השופטת רינת סיני־אלוש ביחד עם נציגי הציבור עינב מורדוך ויפה פחימה, מתפרש על פני עשרות עמודים ומתאר סיפור של עובדת שנוצלה בעבודה ממושכת בתנאים קשים, תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה הבסיסיים ביותר.

בית הדין קבע כבר בתחילת פסק הדין כי תלושי השכר שהונפקו לבלייבה “חסרי כל ערך”. השופטת סיני־אלוש ציינה כי הם לא שיקפו את תנאי עבודתה או את השכר ששולם בפועל, וכי הנתבע עצמו הודה שהתלושים נערכו “מטעמים שאינם קשורים לתכלית שלשמה הם נועדו - שעניינם התחמקות משתלום מס”. בעדותו בבית הדין, אמר ידאעי במפורש כי, “חטאתי כלפי רשויות המס, נכון, מוכן לתת על זה את הדין”. בפועל בלייבה קיבלה את שכרה השבועי במזומן - 2,000 שקל בתחילת תקופת עבודתה, ו-900 שקל בשבוע בתקופה המאוחרת יותר. “אופן תשלום השכר אינו שנוי במחלוקת”, כתבה השופטת, “והנתבע הודה כי תשלום השכר חושב לפי דו"חות נוכחות שנערכו בזמן אמת, בהתאם לתעריף שנקבע בכל תקופה”.

אחת הסוגיות המרכזיות שעלו במהלך המשפט נגעה לשאלה אם העסק של ידאעי נחשב מאפייה או רק מקום לשיווק מאפים, שכן על פי ההגדרה המשפטית לכך תלוי גם תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה. בלייבה טענה שעבדה במאפייה עצמה, ליד התנור, כשהיא לשה בצקים ואופה פיתות. מנגד, הנתבע טען שעיקר עבודתה היה באריזה ובניקיון. בית הדין בחן את העדויות וקבע כי, “המסקנה היא שעבודתה של התובעת היתה בייצור פיתות, לרבות אפייתן בתנור ואריזתן”. בהתאם לכך, נקבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל על יחסי העבודה, וכפועל יוצא - בלייבה זכאית לתוספת לילה ולגמול שעות נוספות לפי ההסדרים הקבועים בצו.

“עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות"

בלייבה העידה כי עבדה שישה ימים בשבוע, במשמרות שנמשכו בין 12 ל-13 שעות ביום, כמעט תמיד בלילות. היא סיפרה שהיתה מגיעה לעבודה בין 22:00 ל-2:00 בלילה, ועובדת עד שעות הבוקר. בית הדין קבע כי אכן כך היה: “אין חולק שהתובעת הועסקה בשעות נוספות ובשעות לילה, מבלי שקיבלה תגמול על כך". הנתבע לא חלק על כך, ואף הודה כי שולם לה שכר אחיד לכל שעות העבודה, בלי גמול על עבודה מעבר לשמונה שעות ביום. השופטת הדגישה כי הנתבע אף לא הציג את כל דו"חות הנוכחות, אף שהודה כי הם קיימים. “עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות... והדו"חות המצויים ברשותו לא הוגשו לתיק", נכתב בהכרעת הדין. בהתאם לכך, חישב בית הדין את גמול השעות הנוספות ותוספת הלילה לפי דו"חות שנמצאו, ופסק לבלייבה סכום של 82,809 שקל עבור שעות נוספות ו-163,461 שקלים כתוספת לילה.

בלב פסק הדין עומדת ההכרעה הדרמטית: האם מדובר בהתפטרות רגילה, או בהתפטרות בדין מפוטרת, המזכה בפיצויי פיטורים. בלייבה טענה כי אחרי שנים שבהן הופרו זכויותיה, היא שלחה לנתבע מכתב התראה וביקשה להסדיר את התשלומים בתוך שבעה ימים, אך הוא התעלם ממנה והשיב לה בזלזול. רק אז היא שלחה מכתב נוסף, ובו הודיעה על התפטרותה. ידאעי טען מצדו כי בלייבה תכננה לעזוב ממילא, משום שהתכוונה לעבור דירה ולעזוב את בן זוגה. אבל בית הדין לא קיבל את גרסתו. השופטת סיני־אלוש קבעה כי, “אין חולק כי נסיבות העניין עונות על התנאי הראשון, בדבר נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. התובעת הועסקה משך שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות". עוד היא הוסיפה כי, “התובעת הוכיחה כי בזמן אמת לא היה בכוונת הנתבע לפעול לתיקון ההפרות. אי מתן התראה סבירה אינו שולל את זכאותה לפיצויי פיטורים". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות בהתפטרותה של בלייבה כפיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויים בסכום כולל של 44,254 שקל.

מחשבון
צילום: FREEPIK

חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף שקל

בכיר שנפרד מתפקידו לאחר יותר מעשור טען שצבר 134 ימי חופשה - הרבה מעבר למותר בהסכם. החברה טענה שהצבירה מנוגדת להסכם ושלא מגיע תשלום, אך בית הדין קבע כי בפועל ההנהלה אישרה את ההתנהלות במשך שנים, גם במסגרת דו"חות כספיים ורבעוניים. השופטת: “התובע הצליח להוכיח כי הנתבעת אפשרה לו לצבור חופשה שנתית ללא קשר למפורט בהסכם ההעסקה”

עוזי גרסטמן |

ברגעים שבהם עובדים נפרדים ממקום העבודה אחרי שנים ארוכות, מתגלה לא פעם שהתחשבנות היציאה מניחה על השולחן מחלוקות שלא הועלו במשך שנים. כך בדיוק אירע גם למרדכי וילנר, ששימש במשך יותר מעשור סמנכ"ל הכספים של אקוויז, חברה העוסקת בטיפול בשפכים בטכנולוגיות מתקדמות. כשסיים את עבודתו בפברואר 2022, לאחר כמעט 12 שנות תפקיד, הוא דרש לקבל פדיון של עשרות ימי חופשה שנצברו לטענתו כדין. לדבריו, העומס הרב, הדו"חות הכספיים והמועדים הצפופים לא איפשרו לו לנצל את ימי החופשה. כשהחברה סירבה לשלם, החלה מחלוקת שנגררה לבית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל - מחלוקת שהסתיימה בפסק דין חריג בהיקפו, הן העובדתי והן העקרוני.

בית הדין, בהרכב השופטת לובנא תלחמי סוידאן ונציג הציבור אלי אבוטבול, קבע כי וילנר זכאי לפדיון של 234,475 שקל - סכום שנובע מ-134.37 ימי חופשה שעמדו לזכותו בתלוש האחרון. זאת אף שבהסכם ההעסקה שלו נקבע במפורש כי הוא רשאי לצבור לכל היותר שתי מכסות שנתיות, כלומר 26 ימי חופשה בלבד. ההכרעה התבססה על מסכת ראיות נרחבת ועל ניתוח התנהלות החברה לאורך שנים, שכללה דו"חות נוכחות, עדויות של מנכ"לים, חשבי שכר ומנהלות חשבונות, וכן טבלאות חופשה שהוצגו למשקיעים במסגרת בדיקות נאותות.

כבר בפתיחת פסק הדין הציב בית הדין את השאלה המרכזית שעל הפרק: האם התובע זכאי לפדיון 134.37 ימי חופשה שנתית שנצברו בתלוש שכרו האחרון? לשאלה הזו, כך יתברר בהמשך, מצא בית הדין תשובה חד־משמעית.

"כולם ידעו על ימי החופשה"

הצדדים הציגו בפני בית הדין תמונה הפוכה כמעט לחלוטין. וילנר טען כי לאורך כל שנות עבודתו נבצר ממנו לצאת לחופשה של ממש: עומסי עבודה כבדים, עבודה בסופי שבוע, אחריות לדו"חות כספיים של החברה האם הציבורית ושל החברות הבנות, והצורך לעמוד בלוחות זמנים צמודים. כל אלה, לטענתו, מנעו ממנו לנצל את ימי החופשה. הוא טען כי המנכ"ל ישב עמו על הדו"חות אחת לרבעון, וכי כל הנתונים היו גלויים וידועים, כולל הצבירה הגדלה והולכת של ימי החופש, כפי שעלתה מהדו"חות הכספיים. וילנר העיד כי, “הם ידעו בדיוק… בעלי המניות ידעו בדיוק מה המצב. זה היה גם בדו"חות הכספיים… כולם ידעו על ימי החופשה אונליין כמעט”.

מנגד, החברה טענה כי וילנר ניצל את מעמדו כדי להוסיף לעצמו ימי חופשה שלא כדין, בעיקר באמצעות רישומי “ניצול שלילי” בתלושים, ולכל היותר היה זכאי לנצל ימים שנצברו מעבר לתקרה, אך לא לפדותם. היא הוסיפה כי כל שינוי בתנאי העסקתו היה חייב אישור מהדירקטוריון, שלא ניתן בעניינו. לטענתה, תוספת ימי חופשה בגין עבודה בסופי שבוע אינה מעוגנת בנוהל מחייב אלא הומצאה בדיעבד.