הכלכלן הראשי של "קבוצת פורום", יונתן ליפוא מאמין, כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה - בפעם הראשונה כטרגדיה, בשנייה כפארסה, ובשלישית כהזדמנות לעשיית רווחים. לדעתו של ליפוא, אין מקרה המבטא פתגם זה במציאות, באופן מתאים יותר, מאשר הכלכלות של דרום-מזרח אסיה, ובמיוחד סין.

ליפוא מזכיר, כי רק לפני 20 שנה, יפן הייתה הכוכבת התורנית. יועצים וכתבים כלכליים בעולם כולו, ירו קלישאות אופנתיות לגבי המודל החדש של הכלכלה היפנית, ועליונותה כביכול. אחד הטיעונים החוזרים על עצמם בניתוחים אלה כלל מוטיב של עלות הון נמוכה, לפיו הכלכלה היפנית נהנית מיתרון ארוך טווח המובנה בכלכלתה, בהיבט זה. מוטיב זה, בשילוב עם תרבות אירגונית המעדיפה מקסימיזציה של נתח שוק, על פני רווחים קצרי טווח, אמור היה להקנות לכלכלה היפנית, את אותה עליונות מנצחת.

10 שנים אחר כך, ממשיך ליפוא לרענן את זכרוננו, אותם יועצים וכתבים מכרו לנו מוצר חדש, "ארבעת הנמרים של אסיה". הנמרים היו קבוצה של מדינות קטנות ובכללן הונג קונג, סינגפור, דרום קוריאה, וטיוואן, אשר על פי תפיסתם היו כלכלות בלתי מנוצחות. פעם נוספת, אומר הכלכלן הראשי של פורום, היינו עדים לקלישאות שהפריחו פרשנים, לגבי מודלים כלכליים חדשים, השואבים ערכים מתורתו של קונפוציוס.

כיום, כבר ברור לכל שלא הכלכלה היפנית ואף לא ארבעת הנמרים, הצליחו להכניע את חוקי הכלכלה או לצורך העניין את כוחות המשיכה של כדור הארץ. יפן, וגם מדינות אסיאניות אחרות, לבטח נהנו מתקופות של צמיחה מואצת, הודות להשקעות הון מסיביות, אך השקעות אלה לא היו בהכרח יעילות.

ליפוא מצביע על כך, שככל שעבר הזמן והתפוגגה אשליית הצמיחה המואצת, התברר לכל כי השקעות הון המתבצעות בסביבת רווחיות מגוחכת, מייצרות עודף כושר ייצור, אשר הופך לבעיה מבנית. עודף כושר הייצור, היווה את מוקד הבעיה, שהובילה את יפן להאטה כלכלית, ואת כלכלת אסיה למשבר של שנת 1997. המשבר הוביל להסטה של מוקד הפעילות הכלכלית לכיוון יותר מסורתי, תוך נטישת הדגשים בעקרונות קונפוציוס המושתתים על חסכון לשם חסכון. עתה, הוצבה תרבות הצריכה, כמטרה הכלכלית האולטימטיבית, אך בפועל, היא היתה בבחינת זריית מלח על הפצעים.

הוא מסביר, כי כפועל יוצא מן המשבר, שיקולי ההשקעה שהובילו ערב המשבר השתנו, וחברות ענק כגון היטאצ'י, סמסונג, וטויוטה, הפסיקו להשקיע במפעלים על מנת להגדיל נתח שוק. שיקולי השקעותיהם, החלו להתבסס על רווחיות ומקסום ערך מניותיהם ? ממש כפי שעשו מתחריהם באירופה וארה"ב.

כל זה, היווה חדשות רעות לחברות הייעוץ הניהולי. אבל אל דאגה, "מרגיע" הכלכלן, אותם יועצים מצאו מוצר חדש לשיווק - עלייתה של סין. למרבה המזל, הוא "נושם לרווחה", איננו מופצצים עם הסברים פסאודו-אקדמיים לצמיחה המואצת המתחוללת בסין. במקום זאת מקבלים עובדה זו כנתון מובן מאליו, והדגש של המומחים, עתה, ממוקד בהכנתנו לעידן שליטתה של המעצמה הסינית בשווקי העולם.

ליפוא מציע: בואו נעצור לרגע ונשאל את עצמנו, מה באמת מניע את צמיחתה המואצת של הכלכלה הסינית?

התשובה שהוא מספק היא שיעור חסכון אדיר (45% מהתל"ג). חסכון המתועל בדרך זו או אחרת להשקעות במפעלים ותשתית, אשר לכל היותר ייצרו החזר השקעה של 2%.

נשמע מוכר? הוא שואל ומפנה את תשומת הלב: התפתחותה הכלכלית של סין צועדת באותו תלם בה הלכו מדינות אסיה האחרות, ובאופן לא מפתיע, סין מפתחת את אותם עיוותים מבניים בכלכלתה, אשר הציקו לשכנותיה.

זה נראה כהימור בטוח, לומר שסין תעמוד בקרוב בפני משבר כלכלי שינבע מהשקעות יתר, ועודף כושר ייצור. המאפיינים המדויקים, של המשבר הצפוי אינם ידועים. ייתכן שהוא יתגלם כמיתון מתמשך, כפי שקרה ביפן. לחילופין, הוא יכול להופיע בצורה של קריסה פיננסית מהירה וקצרה, בדומה למה שקרה באסיה ב-1997. בכל מקרה, אומר הכלכלן הראשי, סביר להניח, שהמשבר יתגלם בצורה חדשה וייחודית.

לכשיקרו כל הדברים שנאמרו, סבור ליפוא, כי להאטה הצפויה בכלכלתה של סין עלולות להיות שתי השלכות משמעותיות. האחת, כלכלת העולם עשויה למצוא את עצמה עם עודף כושר ייצור עצום במספר רב של תעשיות, כגון, תעשיית הפלדה, אלומיניום, וציוד מכני. השנייה, האוכלוסייה הסינית העייפה מחסכנות וקמצנות בעבור קמצוץ של תשואה, עשויה להפחית את שעור החסכון, בתמורה להגדלת שיעור הצריכה.

כיצד ינצלו זאת משקיעים?

בקרן המניות של קבוצת פורום מציעים להתמקד במוצרי צריכה על חשבון תעשייה ומוצרים בסיסיים. לדבריהם, לקרן יש משקל עודף של 10% במוצרי צריכה ביחס למדד ההשוואה שהוא המדד של מורגן סטנלי לשווקים גלובליים הנקרא MSCI WORLD EQUITY INDEX. אין זה מפתיע, הן אומרים, שלקרן יש גם משקל-חסר ברמה של 10% בתעשייה וחמרים בסיסיים.

בקבוצת פורום מסבירים, כי כרגע, יצרנים כגון יצרני פלדה נהנים מרווחי שיא, בשל הביקושים הגואים מסין. מצד שני, סין משתמשת בכל כמויות הפלדה האלה לבנות מספר רב של מפעלי פלדה, בנוסף לדברים אחרים. עד לסוף 2005 סין תהפוך, להערכתם, ליצואנית נטו של פלדה, ומספר אנליסטים מעריכים שבסוף 2006 מחיר הפלדה והרווחיות של יצרני הפלדה צפוי לקרוס. מתוך מחשובה זו החליטו בקרן להמנע מהשקעה בסקטור זה.

מצד שני, הם מוסיפים עוד צד, הסינים צפויים באופן בלתי נמנע, להפחית את שיעור החסכון שלהם, ולהסיט את הכנסתם לעבר מוצרי צריכה. לכן משקל היתר המוענק בקרן למוצרי צריכה באופן כללי ולחברות אשר מוצריהן פופולאריים בסין באופן ספציפי.

כלכלני פורום מספקים שתי דוגמאות להמחשת דבריהם: הם מספרים, כי האחזקה בעלת משקל-היתר המשמעותי ביותר בקרן הינה אלטריה ALTRIA. אלטריה הינה קונצרן אחזקות המחזיקה בטבק באמצעות חברת פיליפ מוריס ובעיבוד מזון באמצעות קראפט פודס ובירה Sab-Miller . רוב מוצריה של אלטריה הינם פופולריים בסין, מדינה אשר בה ההכנסה לנפש רחוקה מרחק אלפי דולרים ממודעות לבריאות. להערכת הכלכלנים בקבוצה, ככל שהסינים יתחילו לצרוך יותר, באופן בלתי נמנע הם יתחילו לפנק את עצמם בהרגלים בלתי בריאים, כגון עישון, שתייה וצריכת מוצרי מזון משמינים.

ואם בצריכת מוצרים עתירי שומן עסקינן, דוגמא נוספת שנותנים בפורום היא האחזקה השלישית בעלת משקל היתר בקרן - חברת YUM!BRANDS. חברה זו הינה קונצרן אחזקות ברשתות מזון מהיר שמותגיה כוללים מזללות כפיצה האט, קנטאקי פרייד צ'יקן ו-TACO BELL שתופסת תאוצה במיוחד בסין והינה פופולארית ממש כמו מקדונלד'ס. בקבוצה סבורים, כי כאשר למעלה ממיליארד צרכנים יפחיתו את שיעור החסכון שלהם מרמה של 45% לרמה של 30%, תהיה לכך השפעה חיובית ביותר על KFC (למרות שלעופות שהם מוכרים, יכולה להיות על כך דעה אחרת...).