פלילי/חובת הדיווח הקבועה בחוק איסור הלבנת הון
עובדות וטענות: המערערים הם תושבי ארצות-הברית ובבעלותם חשבון בבנק הפועלים. בחודש מאי בשנת 2002, תוך תקופה של כשבועיים ימים הפקידו המערערים בחשבון הבנק עשר הפקדות בסכום כולל של כ-400,000$. במועדי ההפקדות ועל-פי שערו היציג של הדולר, היתה כל הפקדה של 40,000 דולרים שווה לסכום הנע בין 193,000 ש"ח לבין 197,000 ש"ח. סעיף 8(1) לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), תשס"א-2001, חייב אותה עת את הבנקים בישראל לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על כל הפקדת מזומנים בחשבון בנק, או משיכה ממנו, בסכום של 200,000 ש"ח ומעלה. הפקדות הכספים עוררו חשד כי המדובר בהפקדות שנועדו למנוע דיווח. לאור זאת ביקשה המדינה לחלט את הכספים שהופקדו בחשבון. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה. מכאן הערעור נשוא הדיון. טענת המערערים היא, כי משלא נמצאה ראיה לכאורה הקושרת את הכספים שהופקדו לעבירה, אין מעשי ההפקדות באים בגדר סעיף 3(ב) לחוק. לשיטתם, חלה הוראת סעיף 3(ב) לחוק אך על רכוש שהוכח כי נובע הוא מעבירה.
דיון משפטי:
כב' המ"נ מ' חשין:
"פעולה ברכוש" בהוראת סעיף 3(ב) לחוק - לשון: סעיף 3(א) לחוק קובע: "העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו...דינו מאסר עשר שנים...". ניתן לראות כי בעוד אשר ס"ק (ב) מדבר אך ב"רכוש", הוראת ס"ק (א) נוקטת בדיבור "רכוש אסור" דווקא. מה טעם אפוא השתמש המחוקק פעם במושג "רכוש" ופעם במושג "רכוש אסור" אם לא על מנת להבחין ביניהם? אכן, חזקה על המחוקק היא כי בעשותו שימוש במושג פלוני לא נתכוון למושג אלמוני; וחזקה כפולה ומכופלת היא, שאם באותו סעיף עצמו בחר המחוקק להשתמש בשני מונחים שונים, לא יד המקרה היא. קרי, לשון הסעיף מחייבת כי הרכוש בו מדובר בסעיף הוא רכוש אסור וגם רכוש שלא הוכח כי מקורו בעבירה.
"פעולה ברכוש" בהוראת סעיף 3(ב) לחוק - תכלית: חוק איסור הלבנת הון מהווה התמודדות אפקטיבית של מדינת ישראל עם מורכבותן של עבירות הלבנת ההון, המערבות העברות כספים וביצוע עסקאות בין מדינות ברחבי העולם ומחייבות בקרה שוטפת וצמודה ופיקוח מתמיד ועקשני על הפעולות הפיננסיות השונות, תוך קיום שקיפות מלאה. הנחת היסוד של החוק היא כי מלביני ההון פועלים באורח פתלתול וערמומי, וניתן יהא לחשוף את מעלליהם רק אם תוטל חובת דיווח טוטאלית וגורפת על כל פעולה חריגה. חובת דיווח רחבה כזו תעזור לרשויות ולמשטרה להתחקות אחר מקורו של הרכוש. מטעם זה מצא המחוקק לנכון לייחד בסעיף 3(ב) עבירה האוסרת על פגיעה או על שיבושה של חובת הדיווח. על כן, אם נקבל את פירושם של המערערים, לפיה הוראת סעיף 3(ב) חלה אך על רכוש שהושג בעבירה, נימצא חוטאים לתכליתו של החוק ולמטרה אותה ביקש המחוקק להגשים. שכן אם לא נחיל את הסעיף על כל מבצעי פעולות חשודות - כפעולת פיצול הכספים אותה ביצעו המערערים - נתקשה ביותר לאתר את מלביני ההון.
סוף דבר: הן לשונו של החוק והן ותכליתו של החוק מחייבים כי ה"רכוש" אשר הוראת סעיף 3(ב) מדברת בו, כולל כל רכוש שהוא - בין שהוא אסור ובין שלא הוכח לגביו כאמור. לאור זאת, אין כל חשיבות לעובדה כי במקרה הנדון לא מצאה ראיה הקושרת את הכספים שהופקדו ע"י המערערים למעשה עבירה.
הערעור נדחה
המערערים ישאו בהוצאות בסך 75,000 ש"ח
בחור במכולת, נוצר באמצעות AIהפתעה - "צעירים בארץ עם ידע פיננסי טוב מהמבוגרים"
בניגוד למדינות ה-OECD שבהן המבוגרים בעלי אוריינות פיננסית שעולה על הצעירים, בישראל זה הפוך - כך קובע מחקר של בנק ישראל
מחקר חדש של בנק ישראל מגלה כי למרות שהממוצע הארצי של אוריינות פיננסית בישראל דומה למדינות ה-OECD, הפערים הפנימיים בין קבוצות האוכלוסייה גדולים משמעותית. בחברה הערבית קיימת בעיה חריפה במיוחד, עם ציון של 54 נקודות בלבד לעומת 67 נקודות בקרב יהודים לא-חרדים - פער של כמעט 13 נקודות שמעיד על חסמים מבניים.
מחקר מקיף שנערך אשתקד במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשיתוף עם בנק ישראל, בחן את רמת האוריינות הפיננסית בקרב 4,586 אזרחים בוגרים. התוצאות מצביעות על כך שבעוד המדד הכללי של אוריינות פיננסית בישראל הסתכם ב-64 נקודות - זהה לממוצע מדינות ה-OECD - קיימים פערים מובהקים בתוך החברה הישראלית.
"רמת האוריינות הפיננסית בישראל דומה לממוצע מדינות ה-OECD, ולא נמצאו פערים בין ישראל לממוצע ה-OECD במדד הכולל והן ברכיביו השונים", כותבים החוקרים ספי בכר, מאיה הרן רוזן ורמסיס גרא. עם זאת, הם מזהירים כי "קיימים פערים מובהקים באוריינות הפיננסית בין קבוצות האוכלוסייה בישראל: יהודים לא-חרדים זוכים לציונים הגבוהים ביותר, ואילו בחברה הערבית הציונים נמוכים גם לאחר פיקוח על משתנים שונים".
החברה הערבית: פער שלא נעלם גם אחרי התחשבות בגורמים דמוגרפיים
במדד הכללי של אוריינות פיננסית, האוכלוסייה הערבית קיבלה ציון של 54 נקודות בלבד, לעומת 67 נקודות ביהודים לא-חרדים ו-62 נקודות בחרדים. "בהשוואה בין קבוצות אוכלוסייה נמצא, כי בחברה הערבית קיים פער שלילי ומובהק בשני משתני התוצאה, גם לאחר שליטה על מאפיינים דמוגרפיים ורמת ידיעת השפה העברית", מציין המחקר. "ממצא זה מצביע על קיומם של חסמים נוספים בחברה הערבית, בדומה לממצאים של הצוות הבין-משרדי לגיבוש תוכנית לאומית להגברת ההכלה הפיננסית".
- הישראלים משלמים בזמן, אך חשים חוסר ידע פיננסי
- תוכנית חיסכון לכל ילד - יותר מניות, פחות אג"ח
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתונים מראים כי רק 13% מהאוכלוסייה הערבית עוברים את סף המינימום של 70 נקודות שנקבע על-ידי ה-OECD כציון הנדרש להתנהלות פיננסית מיטבית, לעומת 53% ביהודים לא-חרדים. בידע הפיננסי - הבנת מושגים כמו אינפלציה, ריבית ופיזור סיכונים - הציון של הערבים עמד על 20 נקודות בלבד, לעומת 31 נקודות ביהודים לא-חרדים.
