פסיקה תקדימית: אין בין נותני שירותים לצד ג' הרשומים כשכירים בידי חברות "חשבונית" כל יחסי עובד מעביד

רו"ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה

בעקבות תביעה מאוחדת קבע בית הדין האזורי לעבודה כי בין נותני השירותים לבין החברות לא התקיימו יחסי עובד מעביד וכי המבוטחים הללו הם בבחינת עובדים עצמאיים לצורכי חוק הביטוח הלאומי.

לפני מספר חודשים פרסמנו מאמר שכותרתו "נותני שירותים שקיבלו תלושי שכר מחויבים בדמי ביטוח כעובדים עצמאים", אשר דן בסוגיית העסקתם של נותני שירותים (להלן: "מבוטחים") בחברות המפיקות חשבוניות מס למקבלי השירותים, תוך שהן מטפלות בהתחשבנויות מול רשויות המס בעבור המבוטחים. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבע כי המבוטחים אינם שכירים כלל כי אם עצמאיים, על כל המשתמע מכך, תוך שהוא מוציא להם שומות בהתאם. בעקבות תביעה מאוחדת של מספר חברות ומספר נותני שירותים/מועסקים כאלו לקבלת פסק דין הצהרתי כנגד המל"ל, שלפיו יש להכיר בנותני השירותים כעובדים שכירים לעניין חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קבע בית הדין האזורי לעבודה ביום 13.5.2013 בעניין חברת במה ותקשורת בע"מ (ב"ל 5062/06) (ועוד 19 חברות ומבוטחים יחידים), כי בין נותני השירותים לבין החברות לא התקיימו יחסי עובד מעביד וכי המבוטחים הללו הם בבחינת עובדים עצמאיים לצורכי חוק הביטוח הלאומי. להלן טענות עובדתיות טיפוסיות ל"מודל" התקשרות זה כפי שהוצגו על ידי המל"ל ונתקבלו על ידי בית הדין כמכריעות לצורך קביעת פסק הדין: ● לא נתקיים מבחן המרות והפיקוח. ● לא הייתה לחברות "המעסיקות" כל שליטה על עיסוק המבוטחים או על גובה הכנסתם. ● החברות לא היו הגורם האקטיבי בגיוס המבוטחים ובהשמתם אצל מקבלי השירות. ● ברוב המקרים החברות לא דאגו למבוטחים לקבלת עבודה, ולא היה קשר בינן לבין המשתמשים בשירותיהם של המבוטחים. ● לא היה לחברות קשר לשיבוץ המבוטחים או לקביעת תנאי שכרם. ● לא הייתה לחברות זיקה לשעות העבודה או לתקופת העבודה. ● לא היה לחברה קשר חוזי עם הגורמים שקיבלו את שירותי המבוטחים. ● בהסכם התקשרות של אחת החברות שהוגש כדוגמה מטעם המל"ל, מודגש כי החברה "מצהירה כי היא מעוניינת להעסיק את העובד אך ורק לצורך ניהול ההתחשבנויות הכספיות של העובד מול רשויות המס, מ.ע.מ וביטוח לאומי". בית הדין קיבל את עמדת המל"ל וקבע כי ממכלול העדויות "עולה באופן ברור כי מדובר בחברות שיעודן לפטור עובדים עצמאיים מנטל ניהול עניינם אצל רשויות המס ואצל הנתבע, זאת ותו לא. אין כל זיקה וקשר בין החברות התובעות לבין השירותים שנתנו העובדים שהיו רשומים אצלן, למקבלי השירותים." "אנו מצהירים כי מודל התעסוקה כפי שבוצע ע"י החברות התובעות, אינו יוצר יחסי עובד ומעביד בין העובדים שהיו רשומים אצלן לבין אותן חברות לצורכי חוק הביטוח הלאומי. העובדים התובעים הינם בגדר עובדים עצמאיים לצורכי הביטוח הלאומי." כל עיכובי הגבייה שנקבעו עד עתה בוטלו. מנגד הונחה המל"ל לבצע בדיקה לקיזוז או להתחשבנות של דמי ביטוח למניעת תשלום כפל של המבוטחים. הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט)

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.