האפליה הסמויה נגד יהודי אתיופיה

דיני העבודה אמורים להיות חברתיים ושוויוניים. ואולם, אפילו בדינים אלה קיימת אפליה נגד יהודי אתיופיה. זוהי אפליה סמויה וייתכן שאפילו בלתי מכוונת, אבל לצערי הרב היא קיימת גם קיימת. לפני כשנה וחצי תוקן חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "החוק"), כדי להוסיף רשימה של ימי בחירה שמתוכה העובד יכול לבחור יום אחד בשנה ולאלץ את מעבידו לתת לו את יום הבחירה זה כיום חופשה שנתית מתוך, ולא נוסף על, ימי החופשה הצבורים שיש לזכותו של העובד. כדי לנצל זכות זו העובד חייב לתת הודעה למעבידו לפחות 30 יום מראש. הרשימה מופיעה בתוספת לחוק. זכרתי כי בתוספת לחוק מחולקים ימי הבחירה לקטגוריות שונות, דהיינו, ימי בחירה יהודיים, ימי בחירה נוצריים, ימי בחירה מוסלמיים, ימי בחירה אזרחיים, וכו'. רציתי למצוא את חג הסיגד ובדקתי ברשימה מספר 1 של התוספת לחוק - החגים היהודיים, ולהפתעתי, לא מצאתי את החג הזה. המשכתי לחפש בתוספת לחוק ומצאתי את חג הסיגד בקטגוריה מיוחדת משלו. ציטוט התוספת לחוק הוא כדלהלן: "תוספת (סעיף 6) 1. צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל"ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י"ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה. 2. ערב חג המולד; ערב ראשית השנה; ערב חג ההתגלות; ערב חג הפסחא; יום הבשורה; ערב עליית ישו השמיימה; ערב חג השבועות. 3. ערב ראש השנה ההג'רית; ערב יום הולדת הנביא; עליית הנביא השמיימה (לילת אלאסרא ואלמעראג'); ערב חג הפסקת הצום (ערב עיד אלפיטר); ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא). 4. ערב חג אלח'דר (אליהו הנביא); ערב חג הנביא שועייב (יתרו); ערב חג הנביא סבלאן; ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא). 5. יום הזיכרון לעדה הצ'רקסית. 6. חג הסיגד. 7. יום האישה הבין-לאומי; יום הזיכרון לשואה ולגבורה; יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור (ערב יום העצמאות); יום ירושלים; אחד במאי; יום הניצחון על גרמניה הנאצית; יום פטירת הרצל; ראש השנה האזרחית". ודוק, חג המימונה נמצא בסעיף אחד לתוספת לחוק. חשבתי שאולי לחג הסיגד יש מקור אזרחי באתיופיה וכל אזרח אתיופי חוגג אותו ללא רלוונטיות לדתו, כמו שחוגגים את חג ההודיה ("Thanksgiving") בארצות הברית והנה למדתי כי חג הסיגד הוא חג יהודי מובהק לכל דבר ועניין. באתר chagim.org.il מצאתי את ההגדרה של חג הסיגד: "בכ"ט בחשוון, חמישים ימים לאחר יום הכיפורים, מציינים בני העדה האתיופית את חג הסיגד - יום צום בו מתפללים לבניית בית המקדש ולזכות לעלות לארץ ישראל" [ההדגשה אינה במקור - ד"ח]. אני מסכים, זו אכן זכות ענקית לעלות ארצה, אבל איך ייתכן שהכנסת נתנה 'סטירת לחי' חזקה כל כך ליהודים טובים מאתיופיה שעלו ארצה? איך ייתכן שחג הסיגד אינו מופיע בסעיף 1 עם החגים היהודיים, אלא מופיע בסעיף 6 בפני עצמו? אני רק יכול לקוות כי אפליה זו נעשתה בידי הכנסת בהיסח הדעת. עם זאת, להערכתי יש לעשות תיקון חירום לחוק, לבטל את סעיף 6 לתוספת ולכלול את חג הסיגד בסעיף מספר 1.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".