פסק דין בסוגיה זו ניתן בבית המשפט העליון ביום 8.12.10, בתיק ברע"א 9667/07. מדובר בחוסך, עובד מדינה זה שנים רבות, אשר הגיע לגיל פרישה וזכאי לפנסיה תקציבית. אותו חוסך גמלאי ביקש הלוואה מחברת ביטוח ומנגד התחייב להעביר מדי חודש בחודשו סכום משיעור מהפנסיה המגיעה לו ישירות לחברת הביטוח, בהוראת קבע.

בית משפט השלום קבע כי יש לכבד את שאיפתו של אדם להשתמש במשאביו כפי שהוא מוצא לנכון, אך ראוי שיעשה זאת על פי חוק שירות המדינה(גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות") המאזן באופן מידתי בין אינטרס המדינה להגן על הגמלאי מפני שיקולים כלכליים מוטעים, לבין זכותו של הגמלאי לעשות בקניינו כבשלו.

המדינה התנגדה לטענותיו של הגמלאי ובערעורה לבית המשפט המחוזי טענה בין היתר כי מדובר בעסקת היוון המותרת על פי דין רק במקרים מיוחדים הקבועים בסעיף 109(ב) לחוק הגמלאות ואינם חלים במקרה הנוכחי. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המדינה.

המדינה לא ויתרה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בין היתר טענה המדינה שאין מקום לקבוע שהזכות לקצבה היא זכות קניינית רגילה, וכי על פי סעיף 49 לחוק הגמלאות, על הגמלה להיות משולמת אך ורק לאדם שהיא מגיעה לו, וכי אין להרחיב את המקרים שבהם תשולם גמלה שלא לידי הגמלאי עצמו.

השאלה המשפטית העיקרית שנדונה הייתה האם ככלל יכול גמלאי של שירות המדינה למכור זכות חלקית לגמלה מבלי להידרש לעניין ההיוון? מכאן שעל בית המשפט להכריע בעניין הסכם שנכרת בין גמלאי לבין צד ג' ולפיו יועבר חלק קצוב מהגמלה במשך תקופה מוגדרת.

מעבר לשאלה הכלכלית בדבר זכאותו של גמלאי למכור את זכותו החלקית לגמלה, עשויות לעלות שאלות שונות, כגון: באיזו מידה חייבת המדינה להיות כפופה לתנאיו של הסכם שנכרת בין גמלאי לבין צד ג'? אימתי תהווה המדינה "מסלקה" המעבירה תשלומי קצבה לגוף פלוני? האם חופש החוזים של גמלאי גובר על העקרונות הסוציאליים הטמונים בחוק הגמלאות? מהי תחולתו של סעיף הגבלת ההיוון בחוק הגמלאות על עסקת היוון שבין גמלאי לגוף פרטי? ועוד שאלות מעניינות.

בסופו של דבר לא התיר בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, כלומר אישר את מכירת הזכות לקבלת קצבה לאחר. ואולם, החלטת בית המשפט העליון נבעה משיקולים של חוסר תשתית משפטית. "המצב הנורמטיבי אינו בהיר, ויש עירוב של סוגיות חברתיות כלכליות עם תחום המשפט האזרחי", אומר כבוד השופט רובינשטיין. בית המשפט אף אומר שמדובר בקניינו של האדם. נקודת האיזון בין האינטרס של המדינה לקבלת קצבה לבין זכותו של החוסך אינה בהירה דיה.

סיכום, ניתן ללמוד מפסק הדין המעניין הזה כמה דברים הקשורים בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות הגמל), התשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות קופות הגמל"). האחד, שייתכן כי תיקון 3 לתקנות קופות גמל מינואר 2008, האוסר לקבל הפקדות בתוכניות הוניות כסכום חד פעמי פגע בזכות יסוד - "זכות הקניין". כלומר, זכות הקניין יכולה לגבור על תיקון 3, שלדעת מומחים פנסיונים פגע במערך הפנסיוני של חוסכים רבים. האחר, שניתן למכור זכויות פנסיוניות בקרנות הפנסיה החדשות לצד ג'. יוצא אפוא, שנפתח אפיק נוסף שבעזרתו ניתן לקבל החלטות פנסיוניות במסגרת היערכות כוללת בעת פרישה.

הכותב בעל משרד עורכי דין המתמחה בדיני פנסיה ורגולציה