התשובה פשוטה לכאורה: מסחר מאפשר לאנשים לקנות או למכור נכס בסיס. במידה ושני צדדים מעוניינים לבצע החלפה של נכס מסוים (מטבע, אג"ח או כל מוצר פיננסי אחר). השאלה שמתבקשת כאן היא "באיזה מחיר כדאי לבצע את ההחלפה?"

בעולם הצרכנים, אם ניקח חנות מכולת, לצורך הדוגמא, המחיר נקבע על ידי המוכר והקונה. המחיר "מודד" את הצורך במוצר לעומת המחיר שלו ומספק מידע לגבי מחירו הריאלי של נכס הבסיס. ההתקשרות בין שני הצדדים היא שולית וכמעט ולא מתבצעת.

הצרכן אינו חושב "אם אני לא אקנה עכשיו, המחיר יהיה זול יותר בעוד מספר דקות", בל נשכח כי גם ההפך הוא הנכון, המוכר אינו מוריד מוצר מהמדף בגלל שהמחיר צריך להתייקר עוד זמן מה. בזירות המסחר החוקים שונים: שם הקונים והמוכרים שולחים ומוחקים הוראות כל הזמן, מסיבות שונות כגון:

חדשות גלובליות שמתפרסמות, תנועת המחיר שמרמזת על כיוון מסוים ומידע שמתקבל כל רגע על ידי מערכות מידע עולמיות.

בכל רגע נתון הסוחרים בשווקים מעבדים את כל הנתונים הגובלים לתוך מחיר הקניה והמכירה, זהו שוק יעיל: כל האינפורמציה גלויה לכולם וכל סוחר מנתח ומחליט לבדו איך לעבד את האינפורמציה, יש לזכור כי כל החלטה משפיעה על זירת המסחר ותנועת המחיר ותנועת השוק נובעת מהחלטת הרוב.

מה צריך להיות מחיר השוק?

השוק משקף את האמונה של רוב הסוחרים בזירה. לדוגמא, בשוק המטבע חוץ, מקבלי ההחלטות הם הסוחרים כולם: מהסוחר הקטן ביותר ועד לסוחר המוסדי, אבל איך 5000 או 10000 החלטות שמתקבלות בו זמנית (בזמן שאף אחד לא יודע מה חושב השני) הופכת להיות מחיר?

אם שלושה סוחרים רוצים לקנות סחורה במחיר מסוים וחמישים סוחרים רוצים למכור, המחיר של הסחורה יצנח. אבל מה קורה בפועל? שלוש הצעות הקניה בוצעו וזה משאיר לנו עוד 47 מוכרים... במידה ולא יכנסו עוד קונים (שוורים) המוכרים (דובים) יתחילו לרדת בהצעות המכירה שלהם עד שלקונים המחיר יהיה אטרקטיבי, פועל יוצא הינו מחיר נמוך יותר מהמחיר הראשוני.

לעיתים בערוצי הכלכלה, ניתן לשמוע פרשן כזה או אחר שטוען כי "השוק נפל היום", אבל השוק הוא לא מיקשה אחת - זוהי רק מטפורה שאומרת מה הייתה החלטת הרוב. בפועל, מה שקרה זה שכל סוחר הגיב לאינפורמציה שהוא קיבל מהחדשות או מהגרף והגיב למצב החדש.

החשיבות שנותנים לשוק במילה "שוק" מקנה לו חיים משלו אבל זהו רק ביטוי לכל הרכב השחקנים והסוחרים בו וכך קל לנו יותר לנהוג כלפיו: כגוש אחד, כמפלצת דוהרת ועוד תיאוריים שעולים על הדמיון... לא מעט פעמים שמענו את המשפט : "השוק לא הגיב טוב לחדשות שיצאו" אבל יש לזכור כי השוק הוא לא גוף חי - צריך להבין שזהו רק ביטוי... מה שקרה בפועל זה שהסוחרים לא הגיבו טוב (לפי ההערכה ששררה בשוק לפני פרסום הנתון) לנתונים שיצאו. לחילופין, ייתכן מצב כי הרוב חשב שהנתונים לא מצביעים על עתיד טוב למטבע/סחורה/מניה.

כאן טמון אחד ההיבטים הכי חשובים בהבנת הפסיכולוגיה של השוק :

השוק הוא תמונת ראי של מחשבות הסוחרים כמעין צילום מסך של אופן החשיבה שלהם ובעיקר את הצפי שלהם לגבי המחיר בעתיד הקרוב או הרחוק.

כעת, שאנו מבינים קצת יותר טוב מה עומד מאחורי המילה שוק, אנחנו יכולים להוריד קצת את מסך העשן מהתיאור "השוק". זכרו את זה: השוק הוא אנחנו או כל סוחר אחר. כולנו משפיעים, במידה קטנה יותר או גדולה. הלוגיקה של הניתוח והפחד שמניע את השוק אלו הם הפחדים וההיגיון שלנו.

כולם חושבים רק על המחיר

בעת ניתוח המחיר, חשוב מאוד לזכור שישנה כמות עצומה של מוחות שחושבים רק על דבר אחד: המחיר. כל הסוחרים יושבים ובוחנים את המחיר :

האם המחיר גבוה מידי? נמוך מידי? זכרו כי הסוחרים "מדרגים" אותו כל הזמן.

אם נקודת המוצא שלנו היא שהשוק הינו השתקפות של מוחות הסוחרים הפעילים, והתפקיד של הסוחר הוא לייצר רווחים אזי המשימה הראשונה של הסוחר היא להתאים את העמדה שלו לעמדת הרוב, או במילים אחרות לעקוב ולחקות את העמדה של העדר.

לא צריכה להיות מסתוריות "בשוק" אפילו שזה מרסק את הפוזיציות שלנו.

הפוזיציות שלנו מפסידות כסף. לא משנה מה הייתה הלוגיקה מאחוריהן, אנחנו יכול להיות בטוחים שאנחנו לא היינו לבד אלא באותה מידה אנחנו יכולים להיות בטוחים שכן היינו במיעוט. אם היינו פועלים עם הרוב, המחיר היה נע לכיוון שחשבנו ומבצע את מה שציפינו.

החלטת השוק פשוטה - זו החלטה של הרוב

זכרו: אנחנו זה השוק וחוק העדר הוא מה שבעצם מזיז את המחיר ולפי זה צריך לקבוע את דרכי פעולותינו מכיוון שחוקי הרוב הם החוקים הקובעים. השוק אינו מתגמל אינדיבידואליזם!

בפעם הבאה שתבקשו לבצע עסקה, החליטו מי "חזק" יותר, קונים או מוכרים? מיהו דומיננטי יותר כרגע? זכרו כי הצטרפות לעדר תגדיל את סיכויי הרווח שלכם משמעותית.