4 נקודות למחשבה על התערבות פישר במסחר במט"ח
להלן ציטוט מתוך הגדרת בנק ישראל לגבי תפקידו וניהול המדינות המוניטרית:
"המדיניות המוניטרית מנוהלת בידי בנק ישראל, והיא תחום אחריותו המובהק ומוקד השפעתו על המשק. המטרה העיקרית של המדיניות המוניטרית היא שמירה על יציבות מחירים. בכך תורמת המדיניות המוניטרית ליצירת סביבה עסקית התומכת בצמיחה כלכלית בת-קיימא. יציבות מחירים מוגדרת באמצעות יעד אינפלציה, שהממשלה קובעת במסגרת מדיניותה הכלכלית (מאז שנת 1992), ותפקידה של המדיניות המוניטרית הוא להביא להשגת יעד זה."
התערבותו של בנק ישראל בקביעת שע"ח של הדולר אינה תורמת ליציבות המחירים ואף עלולה להביא לעליית האינפלציה שגם כך פורצת את הגבולות שהוגדרו. בנק ישראל שומר על ריבית נמוכה מאד במטרה לעודד את הציבור לקחת הלוואות ולהשקיע בשוק ההון אך שוכח את תפקידו העיקרי, שמירת יציבות המחירים. שע"ח נמוך היה יכול לסייע במיתון האינפלציה ולאפשר לבנק ישראל לשמור על ריבית נמוכה לתקופה נוספת.
הטענה המרכזית של בנק ישראל וגם של האוצר שהמטרה של שמירת שער החליפין של השקל מול הדולר היא עידוד היצוא שנפגע קשות במשבר האחרון.
אך יש לזכור מספר נקודות חשובות:
(1) זה אכן נכון שעלייה בשער החליפין יכולה לעודד את היצוא אך יש לזכור שהיא תייקר את היבוא. מכיוון שמדינת ישראל ענייה במשאבי טבע רוב חומרי הגלם מגיעים מחו"ל (על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2008 רק 13% מסך היבוא הוא של מוצרי צריכה. יתר היבוא הוא חומרי גלם, חומרי אנרגיה ונכסי השקעה). התייקרות במחירי היבוא תביא לעלייה בעלות הייצור ולכן חלק מהיצואנים הישראלים יצטרכו לעלות מחירים בחו"ל מה שעלול לפגוע בסופו של דבר בחלק מהיצוא.
(2) בשנים האחרונות התפתחו בישראל כלים רבים לביטוח שער שמאפשרים ליצואנים וליבואנים לשלם פרמיית ביטוח שמבטיחה להם שער חליפין קבוע מול המט"ח. מדוע בנק ישראל לא דורש מהיצואנים לבטח את שער החליפין מפני ירידות?. האם בנק ישראל לא מאמין בביטוחי שער?.
בתארך 20.11.03 התקיים בתל-אביב מפגש של כלכלני המחלקה לפעילות המשק במט"ח של בנק ישראל עם פורום מנהלי כספים בתעשייה של התאחדות התעשיינים בנושא "הגנות התעשיינים מסיכון שערי מטבע - כלים ואסטרטגיות" (מתוך אתר בנק ישראל, הודעות לעיתונות).
על פי המצוטט באתר: "ד"ר מאיר סוקולר המשנה לנגיד בנק ישראל, ידגיש את חלוקת העבודה הטבעית שצריכה להיות במציאות הנוכחית, בין בנק ישראל לסקטור העסקי בכל הקשור לטיפול בסיכוני שע"ח במשק פתוח המאופיין בתנועות הון חופשיות. במציאות בה אנו חיים תפקיד בנק ישראל הוא לשמור על יציבות מחירים ובכך להבטיח שלאורך זמן לא יאופיין שע"ח במגמה כלשהי של פיחות או ייסוף. על הסקטור העסקי חלה האחריות להתמודד באמצעות הכלים השונים עם התנודות בשע"ח שהן תוצאה בלתי נמנעת של מציאות כלכלית, בה משטר שער החליפין הוא נייד."
ניתן לראות כי בנק ישראל כן מאמין שהיצואנים צריכים לבטח את שער החליפין אך מעדיף להתערב בשוק המט"ח ולא לדאוג לשינוי מבני שיגרום ליצואנים לבטח את עצמם.
(3) בנק ישראל כבר ניסה לתמוך בשע"ח של השקל מול הדולר בשנה האחרונה על ידי רכישת דולרים. הפעולה הזו לא הועילה מכיוון ששער החליפין המשיך לרדת בעקבות ההיחלשות של הדולר בעולם. התערבות בשוק המט"ח שלא עוזרת בסופו של דבר פוגעת באמינותו של בנק ישראל ועלולה להביא לפגיעה בכלכלה הישראלית בטווח הארוך.
(4) בשנת 2005 בוטלה רצועת הניוד של השקל מול הדולר. ביטול הרצועה היה חלק מתהליך ארוך של מעבר משער חליפין קבוע לשער חליפין נייד. המעבר היה ביוזמתו של בנק ישראל בכדי להראות למשקיעים זרים שהשוק הישראלי הוא שוק משוכלל ולצרף את כלכלת ישראל לכלכלה העולמית.
לא ברור מדוע בנק ישראל נוקט בגישה שמנוגדת להחלטות העבר שלו ולמדיניות שהוביל הוא עצמו בשנים האחרונות. היה כדאי שבבנק ישראל יבדקו שוב את מדיניות ההתערבות בשער החליפין או שלפחות יורידו מאתר הבנק את כל ההודעות, המחקרים ודברי הנגיד שסותרים את מדיניות ההתערבות.
מאת: ד"ר טל שביט, מומחה למימון ופסיכולוגיה של משקיעים, בית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
רשות התחרות מזהירה: יצרני החשמל עלולים להפחית ייצור כדי להעלות מחירים
רשות התחרות פרסמה מחקר שמצביע על תמריץ כלכלי של היצרנים להפחית את הייצור הזמין כדי להגדיל את רווחיהם, מה שעלול להוביל לעלייה במחירי החשמל בשיעור של בין 20%-30%. המחקר משמש ככלי לבחינת הקמת תחנות כוח חדשות והרחבות קיימות במסגרת אישור תקנות ריכוזיות חדשות, שיחליפו את הכללים הקודמים שפקעו לפני כשנה
אזהרה של רשות התחרות - יצרני החשמל עלולים לייצר פחות חשמל וכך לקבל מחיר טוב יותר. זה יגדיל את רווחיהם - וזה יפגע בצרכנים.
מכרזי SMP: מנגנון תמחור שיוצר תמריצים בעייתיים - בעשור האחרון נפתח משק החשמל לתחרות לאחר מכירת תחנות כוח שונות מחברת החשמל, שהייתה המונופול הבלעדי. כיום, יחידות הייצור החדשות פועלות במכרזי SMP (System Marginal Price), אותם מנהלת חברת נגה. במכרזים אלו המחיר נקבע לפי המחיר השולי של המגה-וואט הנוסף הדרוש למערכת. מנגנון זה יוצר מצב בעייתי שבו קיצוץ מלאכותי בהיצע הייצור עשוי להוביל לעלייה במחירי החשמל, מה שמאפשר ליצרנים להרוויח סכומים גבוהים יותר גם אם הם מוכרים פחות חשמל בפועל.
למרות תכנון להקמת ארבע יחידות ייצור חדשות, כולן בבעלות יצרנים קיימים, האתגרים במבנה הענף נותרים. הרחבות של יחידות קיימות מאושרות על ידי הרשות גם לפי הכללים הישנים, מה שמחייב בחינה פרטנית של כל מקרה.
הכללים הישנים במתווה הריכוזיות הגדירו סף אחזקה של 20% מסך הייצור הפוסילי במשק כדי למנוע שליטה יתרה של שחקן אחד. אחזקה של 5% בתחנת כוח נחשבה משמעותית לבחינת התנהגות אנטי-תחרותית. לעומת זאת, הכללים החדשים מבוססים על בחינת התמריץ והיכולת של כל יצרן להפעיל כוח שוק דרך הפחתת הייצור. מלצות אלו הופכות את הבחינה לפרטנית יותר, אך גם פחות חד-משמעית, ועלולות לעורר ויכוחים עם היצרנים.
- האוצר חותם על זיכיון לאנרגיה סולארית
- צחי אבו: "תחנת הכוח במנשה יכולה להפוך השקעה של 70 מיליון שקל למיליארד וחצי"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המחקר מדגיש כי אחזקה חלקית בתחנת כוח לא בהכרח מצמצמת את היכולת להשפיע על מחירי השוק. לעיתים, אחזקה חלקית עשויה דווקא להפחית את הסיכון הכרוך ביצירת הפחתות ייצור מלאכותיות, מה שמאפשר רווח גבוה יותר.
